משכנות הרועים רו

אחרת וכ"כ אהא דאמרי' הכל עניים אצל ס"ת חז"ל ודרך בני אדם לקרוא לבני עירו עניים כשאין להם ס"ת דעניות גדול הוא זה עכ"ל והיינו בדלית להו. כלל וזה פשוט ובדאית להו ס"ת מהני סילוק וכן מצאתי במקו' בשם עליות דר"י ז"ל וז"ל אבל אי לית להו ס"ת אחריתי כיון דמסתלקי מיניה וכו' ע"ש ונסתייע מדברי רשב"ם ז"ל וכדכתי'. בעניותינו ומדברי העליות דר"י ז"ל יש ללמוד דלכי מסתלקי שרי להו מרייהו לצאת ידי שמיעה אפי' באידך ס"ת גופיה דכיון דאית להו ס"ת אחריתי תו לא חשיבא הנאה אותה שמיעה. שוב מצאתי להרא"ש ז"ל בתשו' כלל ג' סי' י"ג שכ"כ ע"ש והטור ז"ל סוף סי' וסוף סי' ל"ז כתב לישנא אא"כ יש להם ס"ת אחר ולא גילה ר'ז זה דאפי' באותו ס"ת יכולים לשמוע ע"י סילוק כמדובר ומדברי כלם למדנו דסילוק מיהא בעי וה' הסמ"ע ז"ל ובפר"וד הפריז על המדה לומר דאפי' סילוק לא בעי ואתמהה מהיכא שמיע ליה לה' ז"ל הכי מדברי הרא"ש ז"ל ואדרבא איפכא משמע וכ"ש דבעליות דר"י ז"ל מפורש כן ומה מאוד יש לתמוה על ה' כנ"הג ז"ל סי' ל"ז הג"הט אות ל"ב עמ"ש הרב מהרי"ט הכהן ז"ל על דברי רשב"ם ז"ל ומה שהשיג עליו הרב ז"ל וכבר הושג מדברי אחרונים ז"ל דלא תסגי לן בסילוק אלא היכא דאיכא ס"ת אחריתי בהך ב"הכנ דקביע ליה לצלויי בה אבל אי ליכא ס"ת אחריתי בהך ב"הכנ לא מהני סילוק דודאי טריחא ליה מילת' לשנויי קביעותיה וחשיב בכה"ג נוגע בעדות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' עדות ה"ד והביאו הטור סוף סימן ל"ז והדברים עתיקין ודבר זה קיימתיהו מסברא ומדברי הרא"ש בתשו' הלזו ואח"ך מצאתי למרן ז"ל שכ"כ משם רבינו ירוחם בסי' ו' ע"ש וכ"ש בנ"ד דהעד גופיה הוא ש"צ דהאי בה"כ ובכה"ג אע"ג דלא קא מתהני מינה הא מיהא הנאת מצוה חשיבא הנאה לענין עדות ושמיעת ס"ת תוכיח דלא מצי לאסתלוקי עד דאיכא ס"ת אחריתי כשר ומדוייק כמוהו כהך דהכא כמ"ש מוהרי"קו ז"ל שורש ע' ודוק מדברי הרמב"ם הניתני' למעלה כי ממנו תוצאות חיים ופשיטא דלא בעינן הנאה מוחשת לענין עדות כמו שהעלה ה' מוהריב"ל ז"ל בס"א כלל ה' סי' ל"ב דמ"ל חתם סופר לאיניש אחרינא ואפ"ה חשיב ליה הרב נוגע בעדות ע"ש וע"ע בתשו' ה' מוהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' קי"א ע"ש והרב מוהר"ש הלוי בח"מ סי' י"ז מסתמיך ואזיל אדעתייהו דרבנן ז"ל וע"ע להכנ"הג סי' ל"ז בהג"הט אות ואעפ"י שהרב מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' ק' כמעט נטוו אורחותיו מדעת הרב מהריב"ל ז"ל מ"מ הא חזינן לרבנן ז"ל דאזלו ומודו בשמעתא דהרב ז"ל ועיין לה' אדמת קדש סי' ס"ב מה שהאריך בענין זה ע"ע ומינה גמרינן לרמוני כסף והנרות ופשיטא לן דנוגע בעדות הוא. דאנן סהדי דניחא להו לבני הישיבה ברבות הטובה רמונים ונרות בב"הכנ דידהו רבו חסנא ויקירא וביום ש"ת שמוציאין ג' ס"ת וכן ר"ח טבת שחל להיות בשבת ג' ספרים נפתחים וקרוב לזה כתב מוהרשד"ם ח"מ סי' י"ז וכתבוהו הרב ש"ך וה' כנ"הג בסימן ל"ז ע"ש ואעפ"י: שנדון הרב מוהרשד"ם מיירי דנהוג עלמא לעטר ב"הכנ ברמוני כסף משא"כ מנהגנו הא מיהא נקוט מיהא הני רמוני כסף לב"הכנ בעי לבר מהאי

והנה בע'תה חשבתי דרכי ואחשבה לדעת זאת אם רשאים הבעלים למכור הרמונים והנרות ולהוציא המעות לחולין ואת"ל דאינם רשאים עדיין צריכים אנו למודעי אם יש ספק בידם להוציאם מאותה ב"הכנ ולהניחם בב"הכנ אחריתי ואת"ל דרשאים אכתי מבע"ל אם הבעלים לא הוציאום מאותה ב"הכנ אם יורשיהם רשאים או לא והנה ראיתי לה' מוהריב"ל ז"ל בס"ג סי' קכ"ב שעמד ותלאה בפלוגתא דרבוותא ואח"ך הביא תשו' הגאון מוהרשד"ם ז"ל דפשיטא ליה דיכולין להוציאם ולהוליכן למקום שלבם חפץ ולא הבעלי' עצמן בלבד אלא גם בניהם. אחריהם הרשות נתונה בידם וכ' הרב ז"ל שהוא מבטל דעתו מפני דעת הגאון ז"ל ע"ש וכעת מצאתי לתשובת הרא"ם ז"ל הלזו והיא בסי' נ"ג ד"פ ושם ע"ד ומרן בש"ע א"ח סי' קנ"ג סי"ז כתב בשם יש מ"ש שכלי הקדש של כסף שנהגו להביאם תמיד לב"הכנ בחגים אין יכולין להוציאם לחולין למוכרם והקהל יכולין לעכב שישארו בחזקת הקדש עכ"ל וכתב המג"א ז"ל סקמ"ג ומסיים במוהרי"קו דאפי' יש מנהג להוציאם לחולין אין הולכין אחריו עכ"ל והמתבאר מדברי השואל שם כי לא לבד המשימין אותם בחגים ומוליכין אותם לבתיהם אלא אפי' מניחים אותו בב"הכנ ולפעמים כשיורדים מנכסיהם מוכרים אותם ע"ש בסוף השאלה וכ"ה לשון מור"ם ז"ל בי"ד סי' רנ"ט ע"ש והם נחצבו ממקור דברי הרב מוהרי"קו ז"ל הנאמרי' באמת אלא דסו"ס בעינן שיהיה מנהג קבוע ועיין מ"ש הרש"ך וכבר עלתה ארוכה במגלת ספר הרב גו"ר חי"ד כלל ג' ובסי' י"א הובאה תשו' לה' מוהר"ר גרשון שדעתו נוטה להחמיר והרא"ה חלוק עליו בזה ודעתו להקל ושנה עליו הכתוב מוהר"ד ז"ל והוסיף ידו שנית הרא"ה שלשה כתובים הבאים כאחד והרב נאמן שמואל סימן כ"ו הסכי' לאיסור ע"ע והמג"א סיים וכתב עכשיו המנהג פשוט שנשארים ברשות הבעלים וא"כ הוי כאילו התנו עליהם עכ"ל והעתיקו ג"כ הרב אליה רבה שם סקל"ב גם הרב אורח לצדיק סוף סי' איברא דה' מח"א ז"ל בה' צדקה סי' י"ב כתב דאיכא מרבוותא דס"ל דאפילו תנאה לא מהני עש"ב

תבנא לדיננא פשיטא לענ"ד דאפילו לדעת המקילים דלב ב"ד מתנה עליהם ה"ד אם ח"ו מטה יד הבעלים וירדו מנכסיהם והוצרכו לדמיהן להתפרנס אבל לא להרויח בהוצאה וכיוצא דליכא מ"ד דבכ"הג לב ב"ד מתנה עליהם הס כי לא להזכיר אלא שאם נר' לאפוטרופוס להוציאם מאותה בה"כ ולהוליכם למקום שירצה שמעי' לו שאמר כהלכה כמו שנא' ועוד בה כי היכי דלא ליהוי ליה להרמ"ז למחר דינא ודיינא בהדייהו דיתמי שחורי ראש כנלע"ד הקצרה

עתה אקום רגע אדבר בענין ספרי התלמוד ואביזרייהו ונהי דאין מקבלין עדות הרמ"ז וכן שאר בני הישיבה דנוגעים בעדות נינהו דודאי ניחא ליה לאניש לקרות בספרים נאים וחדשים ומציאותם ורבויים אין לך הנאה גדולה הימנה אלא שהרמ"ז יצא לטעון דליהמניה במאי דקא מסהיד דבעלים הקדישום מגו דאי בעי טעין לקוחים הם בידי ובפ' כל הנשבעים דמ"ו אמרינן רבא אפיק ספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואיפליגו בה רבוותא דרש"י ז"ל ודעמיה ס"ל דוקא ספרא דאגדתא שאין אדם עשוי ללמוד בהם תמיד אבל שאר ספרים אינם עשוים להשאיל ולהשכיר לפי שמתקלקלין אבל התוס' בשם ר"ת ז"ל דאפי' בשאר ספרים וכדאמרי' בפ' נערה עושה צדקה בכל עת זה הקונה ספרים ומשאילן לאחרים ללמוד בהם ובדעת זו קמו עמדו שרים רבים ונכבדים וספרין פתיחו