משכנות הרועים רה

מעות בדיקה דאפילו בדנשתנה השער ובטעות הואי קנה הקדש דבא מירתו לחוד. לא קנה בין גזבר מוכר בין גזבר קונה אלא או במשיכה או במעות אלא דמעיקרא לא ק"ל מרישא כדאמרן והדר ז"ל מהך דפ' י"ן דהוי אמירה בטעות. וסד"א דכך לי טעות הנולד. דאח"ך נשתנה השער כמו טעות דהשתא ובתרוייהו אמרי' דלאו כמסירה הו' ותירצו דבטעות דשומא איכא למימר דידע ונתכוון לוותר אבל כשנשתנה השער מסתמא לא כיוון לוותר דבאותה שעה כך היה שוה הילכך מצי למהדר ביה כל כמה דלא יהיב דמי אי לאו משום טעמא דלא יהא כח הדיוט וכו' וכן צריך לתרגם דבריהם שם בפ' י"ן ע"ש דלאו למימרא דאמר כן בפי' לוותר דא"ה מאי שיאטיה דלא תשיימה את וכו' לימא ליה דלא לוותר וכו' גם אשו'ר ' לקידושין שהקשה מרישא להך דפ' י"נ. ותי' משם התוס' דהתם הוא בנשתנה השער ואייקור דאלו הדר ביה הוי פסידא להקדש בחזרתו ולפום הכי לא מצי הדר ביה אבל כל היכא דלא אייקר דליכא פסידא. להקדש בחזרתו יכול לחזור בו עד שיתן הגזבר דמים או עד שימשוך עכ"ל פי' לפי' דהכי אמ"ל לא תשיימיה את דילמא עד דמעיין בה גזבר ביני ביני משתנה השער ואייקור ובכ"הג אמירתו לגבוה וכו' אבל בשלא נשתנה השער רק שחוזרים בהם קונה או מוכר כיון דליכא פסידא להקדש לא אמרי' ביה אמירתו לגבוה וכו' ועיין בתשו' צ"צ סימן ע"ב ובתשו' פ"מ ח"כ סי' כ"ה וסי' קל"ד

וראיתי אחרי רואי בירושלמי דקידושין דהכי מתני לה אמירה לגבוה וכו' כיצד לקח פרה מן ההקדש במאתים ולא הספיק להביא הר' עד שעמד במנה מביא מאתים הדא אמרה אמירה לגבוה וכו' ע"כ הא דלא יהיב טעמא שלא יהיה כח הדיוט וכו' יראה פשוט משום דבירושלמי לא גרסי בברייתא משכו אלא לקח דהיינו שקנה ע"י פסיקת דמים למימ' דבלא משיכה נמי קנה והדא היא אמירתו לגבוה וכו' ועכ"ל דאפי' לא משך ונשתנה השער דהוי בטעות אפי' הכי אמרי' דאמירה לגבוה וכו' ולא מצי הדר ביה מיהו בגמרין דתני לה משכו דמוכח דלא קנה אלא במשיכה ש"מ דבאמירה לחוד לא קנה א"כ כי משך נמי אמאי קנה כיון דקניית הקדש אינה אלא ע"י כסף אהא קיהיב טעמא תלמודא שלא יהא כח הדיוט וכו' ואהא ק"ל התוס' שפיר דת"ל דאמירתו לגבוה וכו' ור"ל וכדאמרי' בירושלמי ותי' דבטעות הוה וכו' ובכה"ג אפי' על ידי משיכה לא אמרינן בה אמירה וכו' אלא משום שלא יהא כח הדיוט וכו' אמור מעתה דהירושלמי וגמרין פליגי בהא דלדעת הירושלמי אעפ"י שנשתנה השער ולא משך א"י לחזור בו ולדעת גמרין אפי' משך כל שנשתנה השער יכול לחזור בו אי לאו טעמא דלא יהא כח הדיוט וכו' וה"מ דאם קנה בפיסוק דמים ולא משך אם נשתנה השער יכול לחזור בו ולא מחייב משום אמירתו לגבוה ובלא נשתנה השער אפי' שוה ק' בק' מנה מסתמא מוותר הוא אצל ההקדש והיינו הך דערכין דממשכנין אותם והא דקתני רישא נתן הגזבר מעות וכו' דלאו שינוי שער הואי מדנקט נתן מעות צ"ל כדאמרן משמיה דהרמ"ה ותוס' רי"ד ז"ל חבל על דאבדין ועיין בירוש' בפ' אלמנה ניזונת מ"ט ו' אהא דפריך דאמאי מכריזין בהקדש ס' יום ניחוש דילמא הדר ביה ומשני הקדש תופס א' א' ע"ש ובה' פ"מ ז"ל

(עח) הקדש אם עשו תקנת השוק בהקדש עיין צ"צ להכנ"הג ח"מ סי' ס' בהג"הט אות ח' שכתב שזה נ"ז שנים שעמד בחקירה זו ע"ש הלא היא כתובה על ספר הישר בעי חיי תשו' ל"ה בח"א. סי' קצ"ו קצ"ז קצ"ח ועיין בתשו' הרב לב שמח חלק א"הע סי' יו"ד ע"ש ועיין בתשו' מוהר"י באתאן סי' י"ג ובהרב מח"א הלכות גביית חוב סי' ב' ולא זכר שר תשובת מהרש"ך ז"ל שהביא. הכנ"הג שם וע"ע לה' אדמת קדש חא"הע סי' ל"ח ע"ש ועיין להרש"ך סי' נ"ו סק"ד ע"ש

(עט) הקדש שאול נשאלתי מאחד מרבני העיר ומרבין תורה שכר עליה אחת מהמחזיק באותה החצר ובעליה ההיא ב' בתים והיה דר בבית הגדולה ובבית הב' יחדה לבית המדרש כי רב חיליה ומכר המחזיק לזולתו והרב עודנו מחזיק בתומתו וכשנתרבה באוכלוסין קבע שם מקום לתפלתו עם תלמידיו והמסתופפים בצלו בנו בימה והיכל כמשפט ב"הכנ ועמד א' מיקירי ארעא וקנה חזקת החצר ההיא וצוה להרב שיכתוב לו ס"ת מטהרת ידו יד הקדש הרב ז"ל והניחו בהיכל ה' לקרות לו ברבים ועוד ידו נטויה ועשה רמוני כסף ונרות כסף לכבוד ולתפארת מקדש מעט ואח"ך עמד הגוי בע"ה והוציא החצר מרשות ישראל והשכירה לשאינם ב"ב והרב קבע לו מקום אחר ללמוד וללמד ולהתפלל קרוב לי"ג שנה ונתבקש הרב בי"שמ ואח"כ עמד המחזיק ונתפשר עם הגוי והחזיר העטרה ליושנה לבן הרב ז"ל הממלא מקום אביו ועוד מסר לו תלמוד מפואר וחלקי הרי"ף והרמב"ם ז"ל וס' המפרשים הנמצאים אתו והנה בע'תה פגעה מד"הד בהגביר הלז והניח אחריו אלמנתו והילדים רכים ובנות שחורי ראש ונתמנה אחוהי דמיתנא אחד חכם לפקח בעסקי האשה והילדים ותבע מבן הרב הנז' למסור לו מה שישנו תחת ידו משל אחיו והוא ישיב אמריו כי הוא עד שאחיו נ"ע הקדיש כל הנכסים הנז' לישיבה ושיש עמו ת"ח אחד מבני הישיבה עד בדבר הזה עמד השואל ושאל לחוות דעתי הקצרה שורת הדין להיכן נוטה ושכמ"ה

זאת אשיב בראשית כל ביקו'רי כל לענין הקדש ב"הכ פשיטא לענ"ד דא"נ איכא סהדי דהקדישוה בעלים מגן שוייא ולא חל עליה קדושה כלל אלא שכורה היא אצלו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו דכל אימת דבעי הגוי מרה דארעא לאפוקי מינה לשוכר מצי עביד וכבר כתב מרן ז"ל בש"ע א"ח ריש סי' קנ"ד דבתים השכורים המתפללים בהם אין בהם דין קדושה כלל וכתב ה' ברכי יוסף ז"ל שם משם תשו' ה' כנ"הג דהיינו לענין מכר משא"כ לשאר דברים הם קדש וכבר נעשה מעשה לפני מי שגדול עט"ר מו"הר חק נתן זיע"א בישיבת הרש"ן נר"ו וכ"ש בנ"ד שכבר יצא מרשות ישראל כמה שנים ועדיין היא מעותדת לכך כי המקום גורם והרי הוא כמבואר

ומעתה אדברה וירוח לי במה שהעיד הרמ"ז וחד דעמיה מבני החבורה כאשר דבר ואומר חלותי היא הלא זה הדבר מקור נפתח בפ' חזקת דמ"ג אהא דתנן בני עיר שנגנב ס"ת שלהן וכו' ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר והוינן בה ולסליקו תרי מינייהו ולידיינו ומשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי וע"כ בדלית להו ס"ת אחריתי למשמע מניה דאי אית להו שפיר מצו לסלוקי שמיעת האי ס"ת ולמשמע בס"ת אחריתי וכתב רשב"ם לא מצו לאסתלוקי מיניה אא"כ ילך לדור בעיר