משכנות הרועים רד

ההקדש אלא אם כותבין אותו ע"י הערכאות ועיין בש"ע סי' ס"א

(עו) הקדש המקדיש בתים אשר לו לקנות ס"ת והיה עליו כתו' אשה או בע"ח אין הקדש זה מפקיע את השעבוד עיין שו"ת הרשב"ץ ח"ג סי' ד' וסי' נ"ה

(עז) הקדש שאלה בהיותי ביום צו"ר בבה"כ הכריזו על מצות קריאת ההפטרות חובת היום א' אמר בה' וא' בו' וא' בז' ויהי כשמוע ראובן עמד והוסיף בדמיהן עד עשרה וכשנמלך בו חזן הכנסת מחיתי בו שלא לקנות יען אביו כבר קנה מצות קריאת סדר היום וחזר החזן אצל שנתן עשרה למוכרה לו ולא רצה וכן למאן דקמיה שוב הכריזו פ"א ולא נתנו בדמיהן רק ה' בעת ההיא נסתפקתי בזה דכל האומר הרי היא עלי בכ"וך קנית מצוה זו נתחייב באותה קצבה והמוסיף עליו אם חזר בו אינו משלם אלא סך מה שהוסיף והשאר משלם הראשון וכעז"ה לפניו ולפני פניו ואפי' שכלם חזרו בהם או"ד כל המוסיף על חבירו דינו מסתלק מה שלפניו לגמרי ואמרי' קמא קמא בטיל וכל הפחת משלם האחרון עוד נסתפקתי בראו' שהוריתי לו שלא לעלות אחרי אביו אם יפטר מהתשלומין לגמרי להאי גיסא כוליה הפסיד ולאידך גיסא חלק מה שהוסיף וכמה פרטים יש לעמוד בהם בהאי עניינא ומתוך התשו' יתלבנו ויתחוורו כשמלה בס"ד

זאת אשיב על ראשון ראשון אציגה נא עמך הא דתנן בערכין דכ"ז ע"א אמר ה"ז עלי בה' סלעים וא' אמר בך' וא"א בל' וא"א במ' וא"א בחמשים חזר בו של חמשים ממשכנין אותו עד י' וכו' ל"ש אלא שבעל המ' עדיין עומד במקומו ולא חזר בו אבל אם חזרו כלם משלשין ביניהם ובפי' משלשין נחלקו בו אבות העולם דרש"י והראב"ד בפ"ח מה' ערכין פי' בן חמשים מפסיד יותר מכלם וכן של מ' וכו' ולהרמב"ם יד כלם שוה בהפסד ונ"מ לדיננא ולשון משלשין לשיטתו דייק טפי כמו שהעיד הראב"ד שם ועיין לה' מ"מ והכ"מ והרל"ס ז"ל ולקמן יתבאר עוד בס"ד

ואני טרם אח'לה לדבר לא תעזוב נפשי לשאו'ל במ"ע שהחפץ נמכר בה' והם נתנו בדמיו עד ן' אי מיירי בהוזל ביני ביני בכ"הג בהדיוט אם קנה בא' מדרכי ההקנאות ונשתנה השער אין לו עליו כלום והכא גבי הקדש דאמירה לגבוה כמסי' להדיוט אמטו להכי אע"ג דהוזל מהשתא מתחייבי או"ד דמיירי שלא נשתנה השער כלל רק שנתאנו כלם ומשום דינא דהקדש הוא דמתחייבי דקי"ל אין אונאה להקדש ואפילו קנה שוה דינר באלף דעמיתך כתיב וכמ"ש רבינו בפי"ב מה' מכירה ע"ש דבכ"הג בהדיוט ליכא

ואתה תחזה הא דגרסי' בפ"ק דקידושין דף כ"ח אהא דתנן התם אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט מייתי הא דתניא כיצד משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן מאתים מ"ט שלא יהיה כח הדיוט חמו' מהקדש והק' התוס' דלמ"ל ת"ל דאמירתו לגבוה וכו' ותי' דכיון דבטעות היה כמו הכא שלא היה סבור שישתנה השער לא הוי כמסי' להדיוט עכ"ל והא דלא ק"ל ז"ל ארישא רשות גבוה כיצד גזבר שנתן מעות בבהמה אפילו בהמה בסוף העולם קנה וכו' דלמ"ל נתן מעות ת"ל דאמירה לגבוה וכו' ולא מתרצא במאי דתי' לקושייתם הלזו נראה דס"ל ז"ל דלא אמרינן אמי' לגבוה וכו' בדרך מ"ומ אלא בדאיכא חד מדרכי הקנאות מעות גרידא או משיכה גרידא משו"ה נקטו במלתייהו כיון שמשכו במאתים וכו' דר"ל דבלא משיכה לא קנה אבל בדליכא חד מהנך אפי' בהקדש לא קנה וה"נ משמע מדקתני סיפא פדאו במאתים ולא הספיק למושכו עד שעמד במנה נותן ר' וכו' דלמ"ל נתן מעות אפילו אמירה גרידא תסגי ליה גבי הקדש אלא ש"מ כדאמרן מרן מיהו הא דקתני סיפא דרישא האומר שור זה וכו' הקדש אפי' בסוף העולם וכו' אע"ג דליכא נתינת מעות ולא משיכה ה"ט שאין זה דרך מק"ומ אלא הקדש גרידא דבכ"הג לא בעי' בה מידי אלא אמירה לחוד אהא ק"ל שפיר אסיפא כיון דאיכא משיכה טעמא שלא יהא כח הדיוט חמור וכו' וההיא דפרק י"כ דמייתו התוס' בתר הכי דקאמר. ולא תשיימה את דאמירתו לגבוה וכו' משום דמסתמא מוסרה תחלה ליד הגזבר להתבונן בה ומה יעשה בה וכי משיימה איהו תו לא מצי הדר ביה ואע"ג דהוי משיכה קודם פיסוק דמים דלא מהנייא כדאיתא בב"כ דפ"ה ע"ש ה"נ קאמר ליה לא תשיימה את דהוי פיסוק דמים וכי מטייא ליד גזבר וניחא ליה בהך פסיקא תו לא מצית הדר ועיין בפירשב"ם ז"ל שם ריש דפ"ו מיהו בההיא דערכין דמעלין בדמים דליכא משיכה ולא נתינת מעות וקתני ממשכנין אותו וכו' ובודאי מדין אמירה לגבוה וכו' נגעו בה משמע דבכל גוונא אמרי' אמירתו לגבוה ולקמן ית' בס"ד

איברא דבפ' י"ן נקטו לקו' בהאי לישנא והשתא : אפילו לא משך נמי כיון דאמר לפדותו במאתיים וכו' עכ"ל מוכח מדבריהם דבלא משיכה ולא נתינת דמים אמרי' אמירה לגבוה וכו' וסיפא דקתני פדאו בר' וכו' לאו דוקא פדאו אלא אפי' באמירה לחוד סגי אלא אגב רישא נקטיה ומאי דנקטו בדבריהם בקידו' כיון שמשך סרכיה דלישנא דברייתא נקטיה ואזלי הא מיהא דוקיין אכתי בדוכתיה דאמאי לא תק"ל מרישא וכדכתי' ומצאתי בשי' הרמ"ה ז"ל למס' בתרא שם שכתב דנהי דלגבי מוכר באמירה לחוד תסגי ליה בהקדש ואפי' לא משך מ"מ הקדש לא קני ליה להתחייב באונסין א"נ בהוזל אלא עד דיהיב זוזי והיינו דתנן רשות הגבוה בכסף עכ"ל ואפשר שזהו ג"כ דעת התוס' דלהכי קתני גזבר שנתן מעות וכו' לאו למק"ומ דבלא מעות מצי מוכר למהדר ביה אלא לאשמועינן דלא קני ליה גזבר לאונסין וזולא אלא עד דיהיב דמי וכדברי הרמ"ה ז"ל

וראיתי בתוס' רי"ד שם בקידושין דק"ל ברישא דלמ"ל נתן גזבר מעות וכדוקיין ותי' דבכ"הג מיירי שבעת שקבל ממנו המעות לא ידע שלצורך הקדש הוא קונה אלא לצרכו ועכשו שרוצה לחזור בו מודיעו דלצורך הקדש קנה ומעות הקדש היו וא"י לחזור בו עכ"ל דעת הרב ז"ל דבידוע שלצורך הקדש הוא קונה אע"ג שטעה בשומא באמירה לחוד זכה ההקדש ותו לא מצי הדר ביה והיינו הך די"ן אבל אי לא ידע שלצורך הקדש ואח"ך נודע לו אם קבל מעות קנה ההקדש מ"מ ובאמירתו לחוד לא קנה ותנא מלתא אגב ארחיה קמ"ל ואפשר שזה ג"כ דעת התוס' ומשו"ה לא ק"ל מרישא ולא ידעתי מה יענה הרב ז"ל בדוקיא דסיפא דלמ"ל כח הדיוט וכו' וכמ"ש התוס' ז"ל וצע"ד כעת

והתו' תירצו לקו' זו דלא אמרינן אמירתו לגבוה אלא בשאינו בטעות אבל הכא שנשתנה השער ולא היה סבור שישתנה לא הוי כמסי' אי לא משום שלא יהיה כח הדיוט וכו' ולפ"ז רישא דקתני גזבר שנתן