משכנות הרועים רג

תפול ארצה פקע ליה זכותא מינה דהוה ליה כדבר שיש קצבה אמטו להכי אינו חשוב ב"מ אבל אם זכותו בה שאף אם תפול חוזר ובונה ודאי דחשיב מריה דארעא להאי מילתא דהוי ב"מ ונמצאת דעתו ז"ל קרובה לדעת רש"י ז"ל או כלך לדרך זו שאעפ"י שהרשות נתונה ביד מרי בתי דלכי יפלו חוזר ובונה ולית גבר די ימחי בידיה הא מיהא כיון דלתלישה קיימא ובגופה של קרקע לית ליה זכותא משו"ה לא חשיב ב"מ וזה ודאי שלא כדעת רש"י ז"ל אלא דלפ"ז אידך פי' שכתב ז"ל וז"ל א"נ ביורד לתוך חרבתו של חבירו ובנה שלא ברשות דא"ל טול עצך ואבנך וכו' עכ"ל משמע להדיא דלא חשיב ב"מ משום דלית ליה שום זמן זכותא בארעא אבל אי הי"ל איזה זמן מוגבל למידר ביה ולא מצי מרי דארעא למימר ליה בגו ההוא זמנא מאי בעית בהאי ארעא קום פוק וטול בניינך אה"נ דחשיב שפיר ב"מ והשתא הו"ל תרי פירושי דה' יהונתן ז"ל מרוחקים זה מזה מן הקצה אל הקצה ועוד קשה לשמוע במה נתרצה לו האחר דנטל בחלקו הקרקע כיון דמרי בתי לעולם זוכה בשלו ואף אם יפלו יחזור ויבנה אותם והארץ לעולם עומדת בשעבודו ולזה אפשר לומר דשקיל מיניה אגרא בארעא כ"ז שהוא רוצה בקיומן ולהעמיד בתים אחרים במקומן וכ' עוד רב"א ז"ל משם הרמ"ך ז"ל דמפ' כפי' תניין שכתב ה' יהונתן ז"ל אך מ"ש שם בסו"ד וז"ל אבל היכא דאית ליה רשו למרי בתי למבני עליה זו ולסותרה בלי רשות וכו' עכ"ל נראה דלסותרא דקאמר אשגרת לישן הוא ולאו למימר דבעי' דתהוי ליה רשותא לבנות אחרת במקומה והכי דייק נמי דלא נקט ולבנותה וזה פשוט

איברא דמ"ש עוד הרמ"ך ז"ל דמרי ארעא מעכב ל דלא לזבוני אלא לדידיה או לאינש אחרינא דבעי ליה האי ב"מ דהא אינש אחרינא נמי באתריה דב"מ וכו' עכ"ל ודבריו ז"ל בלתי מובנים דנהי דחשיב ב"מ הא מיהא דוקא היכא דבעי לה לדידיה קמזהיר רחמנא משו' ועשית הישר והטוב אבל לאו דאלים חיליה למימר לא תמכור להאי אלא להאי וצ"ל דהכא שאני דהאיך יורד שלא ברשות לבנות בתוך חרבתו של חבירו שלא מדעתו דמצי א"ל אידך הרוס בניינך וזיל אמטו להכי איישר חיליה ואת אשר יאמר כי הוא זה שיזכה בלקיחתה דבריו נשמעים ולאו משום דינא דב"מ והיינו דסיים למלתיה ז"ל ואי לא בעי לזבוני הא מצי א"ל עקור בניינך וכו' עכ"ל ונראה דדייק ליה ז"ל האי דינא מלישנא דתלמודא דקאמר מרי ארעא מצי מעכב וכו' דאי משום דב"מ לחוד הול"ל מרי ארעא אית ליה משום דינא דב"מ ומרי בתי לית ליה אלא ע"כ דתלמודא מיירי ביורד שלא ברשות דגרע טפי וממילא שמעינן דבכ"הג ל"מ דאית ביה דינא דב"מ אלא אפי' אי בעי לזבונה לאחר ומרי ארעא לא בעי לה לדידיה מצי מעכב עליה דלא לזבין אלא להאיך

ומעתה נשמענה מן הדא דלישנא קמא דה' יהונתן ז"ל דמיירי באחין שחלקו אע"ג דמרי ארעא לא מצי למימר למרי בתי הרוס בניינך וזיל ואפי"ה לא חשיב ב"מ א"כ כ"ש שוכר דאפי' כתלים ותקרות לית ליה דלא מקרי ב"מ דנהי דשכירות ליומיה ממכר מ"מ לא עדיף ממרי כתלים ותקרות ואע"ג דארעא לאו דידיה מ"מ הא משתעבדא לבתי ואפי"ה לא חשיב ב"מ אבל לאידך פי' דמיירי ביורד שלא ברשות וכדעת שיטת הרמ"ך ז"ל א"כ איכא למימר בכ"הג הוא דלא חשיב ב"מ כיון דלית ליה שום זכותא בארעא בשום זמן אבל שוכר כיון דבזמן שכירותו לא מצי למימר קום פוק איכא למימר דאלים טפי וחשיב ב"מ

וחזיתיה. להרי"ף ז"ל שפי' בשם רבנן ז"ל כשיטת האומר דמצי א"ל הרוס בניינך וזיל וכו' והיינו ביורד שלא ברשות א"נ שכך היה התנאי ביניהם כל אימת דבעי למימר מרי דארעא אמרי בתי עקור בניינך לא מצי מעכב עלויה ומה"ט נמי דאי בעי לזבונה לאינש אחרינא מצי מעכב ולמימר ליה לא תזבין אלא להאי דבעינא ליה ע"ש והיינו כדכתי' בשי' הרמ"ך וא"כ דעת רבנן והרי"ף ז"ל דבשכירות אית ביה משום דינא דב"מ וכדכתי' והרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' שכנים די"ו כתב שיכול לומר לו הרוס בניינך וזיל וכשי' הרי"ף משם רבנן. והרב יהונתן לחד פי' והרמ"ך וכן הוא ד' הרב העיטור דף ק' ע"ד ע"ש וצ"ל נמי דדעת כלם שוה דשכירות אלים טפי ואית ליה דדב"מ ומצי מעכב לקנותה לעצמו והתימה מהרמב"ם שפסק שם בדין ח' דשכירות אין בו משום דינא דב"מ ע"ש ויש לחלק דהכא שאני כיון דהבנין שלו אי הוה אית ליה זכות בקרקע אפי' לזמן חשיב טפי משוכר הן אמת דבביאור כוונתם נחלקו בו גדולי ישראל ולקמן יתבאר בס"ד וכה"ג יש ללמוד על הרא"ש ז"ל דאיהו פי' כשיטת רש"י דיש לו זמן מוגבל למרי בתי ואפי"ה אמרינן דלא מצי מעכב והטור כתב בסוס"י קע"ה בשמו דס"ל דשכירות אית ביה משום דינא דב"מ

וראיתי למרנא הב"י ז"ל שהק' עוד על הרא"ש שלא הביא שיטת הרי"ף כלל ומה גם כי בתשו' כלל צ"ז סי' ג' עלה ונסתפק בב' אחין שחלקו בית ועליה ומכר בע"הב לבע"הע ולוי מצרן הבית מעכב והשיב דלכאו' הדין עמו דמרי ביתא לא חשיב מצרן אלא שכבר חילק הרי"ף דדוקא בדלית ליה זכותא בגו ארעא כגון שקנה ממנו קרקע לבנות עליו בתים לזמן ידוע וכו' דהוי כמו שכירות ואין בו משום דדב"מ אבל כשהקרקע משועבד להיות הבתים שם עולמית וכו' הוי כמו שותף ויש בו דדב"מ וכו' עכ"ל דאיך כתב בשם הרי"ף מה שלא עלה בדעתו דשיטה זו היא שי' רש"י ובאמת שהחילוק שכתב הרא"ש ז"ל בין שהבנין לזמן או עולמית נאה למי שאמרו וכ"ש לשי' הרי"ף דלא אמר מרי בתי לא מעכב אלא בא"ל סתור בניינך וכו' אלא דס"ס מרן ז"ל אותביה ממ"ש בשם הרי"ף אבל דבריו ז"ל חיים וקיימים למה שנשאל אבל שיטת הרי"ף אימ' כמ"ש הרא"ש ומה שפי' מרן ז"ל דגם הרי"ף מיירי ביש לו זמן קבוע וכאידך דדיקלי דמיירי בקנה ב' אילנות דאין לו קרקע דלכשיתעקרו או יתייבשו אינו נוטע אחריני במקומן הא מיהא כל כמה דלא נתעקרו ונתייבשו אית ליה ארעא ואפי"ה חשיב אין לו קרקע ודכוותה בבתים ומ"ש א"ל עקור אילנך וסתור בניינך ר"ל לכשיפלו ע"ש מלבד שהוא דחוק וגם הרמב"ם מכחיש בזה וה"ה ז"ל כתב שדעת רבינו כדעת ההלכות ע"ש מ"מ ק' דא"כ מאי האי דכתב הרי"ף דאי בעי לזבונה לאחר מצי מעכב ליה וכו' כיון דהשתא מיהא לא מצי א"ל סתור בניינך וכדכתי' בעניותינו ועיין תשו' הרשב"א תשמ"ז ועיין תוס' בתרא דף ה' ד"ה ארבעה דפי' רוניא אריס רבינא הוה ועיין תשו' הכנה"ג מסי' קצ"ב עד סי' קצ"ה

(עה) הקדש הכותב נכסיו להקדש בשטרות העולים בערכאות ש"ו הכשירו הרדב"ז ז"ל בח"א שבשני סי' ס"ז מנהג שאינו מתקיים