משכנות הרועים רב

ס"סי ן' וס"סי ס"ז ובש"ות הרשב"ש סי' קצ"ו ובש"ות עדות ביעקב סי' כ"ח ובס' מגיד מראשית חלק ח"המ באריכות ומהרימ"ט ח"מ סי' נ"ג ובב"י א"הע ס"ב בשם הריב"ש סי' ש"כ ע"ש ובש"ות הרב נאמן שמואל סי' ק"א דקס"ה ע"ב עש"ב ומוהרח"ש ח"א סי' ב' וח"ב סי' ג' וי"ד וט"ו ע"ש ובתשו' ה' ראש יוסף סי' ב' וג'

(סד) הסכמה כל הסכמה שהיא בחרם הולכין ב' בספיקה להחמיר דס' חרם מן התורה ועיין הכנ"הג ח"מ סי' ק"ם בהג"הט אות ט"ו וסי' קע"ה בהגהב"י אות ק' ובסי' קי"ג

(סה) הסכמה אין לנו כח לבא עם הגוי . בעקיפין ולהסכים הסכמות שלא יקנו מהם אם לא יוזילו אותם אם לא שיש חשש שיעלוהו יותר משוויו כנ"הג ח"המ סי' שנ"ט בהג"הט אות וא"ו ועיין בש"ות לה' מוהרי"ע ז"ל ח' ח"המ סי' א' בעיקר דיני ופרטי ההסכמות והתקנות ע"ש

(סו) הקדש פרטי דין הקדש מפקיע מידי שעבוד עיין בכנ"הג ח"המ סימן קי"ז

(סז) הקדש קי"ל אמירתו לגבוה כמסי' להדיוט ואיכא מ"ד דדין עניים כדין הקדש לענין זה ג"כ ועיין ש"ע סי' רי"ב וע"ע בסי' רמ"ג שכ' הטור דאם המקבל עני אינו יכול לחזור דאמירה לגבוה וכו' ומרן ב"י חלק בזה ועיין בתשו' הרב פנים מאירות ח"ב סי' קל"ד מה שהאריך

(סח) הקדש נכסיו ארעא מהיום ופירא אחר כלות זרעו או שאר יורשיו כאשר עושים העכ"ום והוא הנק' אצלם אל וואקף או אל חבוס עיין ש"ות אהלי יעקב למהריק"ש ז"ל הנדפס מחדש סי' א' ובס' משפטים ישרים סי' מ"א והיא בתשובות למוהר"ש גאון ז"ל ובש"ות מעשה חייא סי' י"ג ובתשו' הרדב"ז בח"ב שבשני סי' תרל"ד עיין בתשו' הרשב"א סי' תקס"ג והביאו הרב"י בס' בד"ה בי"ד סימן קנ"ט ומור"ם בח"מ סי' הנז' ובתשו' הרב כנ"הג הנדפסות מחדש בס' בעי חיי ובס' עץ הדר סי' קצ"ב וקצ"ג וקצ"ד וקצ"ה

(סט) הקדש מי שהקדיש מנכסיו לחברת ת"ת ולצורך נישואי בתולות ולעת עתה מטה יד בניו והיו להם בתולות יכולים לזכות בהם אבל בחלק הקדש של ת"ת לא תגע בו יד הר"ש חסון ז"ל בס' משפטים ישרים סי' ן'

(ע) הקדש ראובן שכתב לכשימכור שדהו יתן לאחותו סך מה ועמד והקדישו אינו חייב ליתן לה דאין זה מכר ודוקא אם חייב עצמו בלי שום סבה אבל אם היה להם איזה תרעומת ולהשקיט ריב חייב עצמו לאו כל כמיניה להפקיע זכות אחותו ואם לא נתברר יעשו פשרה מוהריט"ץ ז"ל סי' ב' והק' הרב החסיד ז"ל מהא דאמרינן בקמא דע"ו ע"א וז"ל מ"ל מכרו להדיוט מ"ל מכרו להקדש אלמא דהקדש קרוי מכירה ע"כ שמעתי ונלע"ד דלא דמי דהתם לא קפיד קרא אלא בהוציאו מרשותו להתחייב ד' וה' משו"ה שפיר קאמר מ"ל מכרו וכו' דכלהו מפקנא קרינן בהו משא"כ הכא דאיכא למימר מראה מקום הוא לה מהיכן היא גובה דאי אשתדוף לא גבי ולא מידי ועיין בגיטין דס"ה ועיין להרד"ך בית ל"ב חדר ז' ומוהרשד"ם ח' ח"המ סי' קכ"ו ומוהראנ"ח בח"ב סי' צ"ח וטור ש"ע סי' סי"ב ע"ש וצ"ע כעת

(עא) הקדש המוכר להקדש וקבל דמי ממכרו א"י לחזור בו עיין בקונט' ארעא דרבנן אות מ"ג

(עב) הקדש ממונים של קהל שהשכירו בית לראובן לזמן בסך ידוע ובא שמעון והוסיף עליו בסך השכירות שומעין לשני וכדאמרינן בערכין בפ' המקדיש עיין בתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' רנ"ד דפסק כן ובתשובת מוהרח"ש ח"א סי' האריך בפרט אונאת ההקדש אבל מ"ש בענין אונאת קרקע אין לנו עסק דאנן בתריה דמרן גרירנא וכבר נתבאר בסי' זכ"ר דבקרקע אין אונאה אפי' שוה דינר במאה וכן מ"ש כ בענין ע"כ נמ"ך וחבל ע"ד

(עג) הקדש אע"ג דקי"ל דבהודאה יחוץ לב"ד אלא בפני עדים. אחר תביעת התובע כל שלא אמר אתם עדי יכול לומר משטה הייתי בך כמ"ש בסי' ל"ב ופ"א ה"מ בממון הדיוט אבל אם בהודה לגזבר על תביעתו אע"פי שלא אמר אתם עדי אינו יכול לומר משטה וגם אין לומר שלא להשביע את עצמו עיין כנ"הג סי' ל"ב בהג"הט אות י"ג ואות ד"ן ועיין באות ר"ח במה שחלק על הרדב"ז ובמח"א דף מ"א ע"ג ובקהלת יעקב דקכ"ח וקפ"ט

(עד) הקדש ראובן הקדיש שדהו מהיום ולאח"מ וקרקע שאצלו נמכר נסתפקתי אי איישר חיליה דראובן להוציאה מיד הלוקח משום דינא דב"מ או לא מי אמרי' כיון דארעא מיניה אזדא תו לא מקרי שכן דבר הישר והטוב הוא או"ד כיון דאכתי ארעא משתעבדא להוצאת פירות קרינן ביה שפיר טוב שכן וגו' ומוציא מיד הלקוחות ולכשת"ל דארעא לאו בדידיה דמיא. ה'ן ספק בידי אי מצי גזבר לסלק הלוקח כיון דמהשת' ארעא דהקדש הוא או"ד כיון דאכתי משתעבדא ארעא לפירות המקדיש לא אלים זכותיה לדינא דב"מ ולא מר נחית לה ולא מר נחית לה וזכה הלוקח במקחו ואין מידו מציל ועוד יש להסתפק דאם המקדיש והגזבר יכולים לזכות שניהם כאחד ויחלוקו

ואען ואומר בטרם תחיל האר"ש נובין ונדון במה אנן קיימין אי בשדה הלבן או בשדה אילן או בקרקע בנוי לתלפיות בתים ועליות וכיוצא ואשיב על אחרון ראשון ממאי דגרסי' בהמקבל דק"ח ארעא דחד ובתי דחד מארי דארעא מעכב אמרי בתי מרי בתי לא מעכב אמרי ארעא ובפי' שמועה זו נחלקו אבות העולם דשי' רש"י ז"ל במי שהרשה לחבירו לבנות בקרקע שלו לזמן מוגבל ביניהם ובמשלם שנייא אלין תחזור הקרקע לבעליה וס"ל כיון דאין לו זכות בגופה של קרקע לחלוטין אלא לזמן ידוע אע"ג דהשתא מיהא לא מצי מסלק ליה בעל הקרקע וארעא דידיה משתעבדא לבעלי בתי לא מקרי שכן כיון דלאו מריה דארעא הוא ולפי"ז נלע"ד דדעת רש"י ס"ל כמ"ד דשכירות לית בה דינא דב"מ ולקמן יתבאר עוד בס"ד מיהו נראה ודאי דדעת רש"י ז"ל באחין או שותפין שחלקו ולאחד הגיע הקרקע ולאחד הבתים כיון דאינו לזמן קצוב דודאי מרי דבתי מעכב אמרי ארעא

וראיתי לרב"א ז"ל במקו' שכ' משם ה' יהונתן ז"ל דארעא דחד וכו' פי' דמיירי באחין שחלקו וטעמא טעים דמרי ביתא לא מצי מעכב אמרי דארעא דאינו נחשב ב"מ מפני הכתלים והתקרות משום דהא לתלישה קאי עכ"ל ויש לצדד בכונתו ז"ל אם ר"ל שכך היה התנאי ביניהם שכל עוד שהיא בנויה זוכה בה ואם