משכנות הרועים קצח

(מו) הלואה הקובע זמן לחבירו לפורעו בזמני' מחולפי' או כ"כ סחורות אינו יכול לומר לו לסוף זמנים תפרע לי הכל ואם עברו הזמנים ולא תבע המלוה הלואתו אינו יכול לכופו ללוה לפורעו בבת א' אלא לזמנים מחולפים שיראה בעיני הב"ד הר"ש יונה סי' ל"ד עכ"ל כנ"הג ה"חמ סי' ע"ג בהג"הט אות ו' מדברי הרב ז"ל נראה דוקא שלא תבע המלוה הלואתו דהוי העיכוב מצדו אבל אם המלוה תבע והלוה מעכב נראה מדברי הרב ז"ל דחייב לפורעו הכל בב"א אבל הרב בני חיי שם בהג"הט אות א' כתב משמיה דמהר"ש יונה ז"ל גופיה וז"ל מי שהרויח זמן לבעל חובו לפרוע לזמנים מחולפים בכל זמן כך קצבה והמלוה גרם את העיכוב שלא נתפרע בזמני' המחולפי' אינם חייבים לפרוע לו הכל בבת אחת ולא במעות כי אם יפרעו לו בזמנים אחרים מחולפים ככל כך קוצא לפי תנאם הר"ש יונה ז"ל סי' ל"ד וס' מוהר"ש יונה ז"ל לא נמצא בידי ומי יתן ידעתי ואמצאהו ואם כתוב בשטר לזמנים באופן שבזמן פלוני יהיה פרוע פשיטא דחייב

(מז) הלואה מי שהתנדב להלוות לחבירו על המשכון וכבר קבל המלוה המשכון ועכשיו רוצה לחזור בו מלהלוות לו יכול הלוה לכופו מור"ם ז"ל סי' ט"ל סי"ז וכתב עליו הלבוש שקנה המשכון במשיכה ע"ש ותמהני דדין זה לקוח מתשו' הרשב"א סי' אלף נ"ד ושם איירי במשכונה שכתב לו שטר וירד והחזיק בתוך השדה וכמ"ש שם באורך ולא במשכון מטלטלין ואי מור"ם ז"ל למד מתוך דברי הרשב"א ז"ל היה לו להעתיק תחלה דברי הרשב"א ז"ל ואח"כ ילמוד ממנו דין זה או יאמר מתשובת הרשב"א ז"ל ועיין להרב דברי אמת בהקונט' דף ס"א ועיין לה' כנ"הג אות ל"ג בהגה"ט

(מח) הלואה ראובן חייב לשמעון מנה ובהגיע תר הפרעון לא השיגה ידו וקנה סחורה מלוי בהקפה לזמן ומסרה לשמעון בכדי פרעונו והעדים ראו הסחורה שקנה מלוי ומסרה לשמעון ואח"ך העני ראובן ובא עד השב'רים שברי לוחות ולא מצא לוי ממה להפרע ועמד לדין כנגד שמעון באמרו כי הסחורה שלי שפרע לך והוי כגנב ופרע חובו ושמעון אומר מן השמים רחמוני והשיבו ב' צנתרות הזהב מוהר"ר יוסף מזרחי ומהר"י נבון דזכה שמעון ע"ש בס' נחפה בכסף ח' ח"מ סי' ז' וח'

(מט) הלואה הקובע זמן לחבירו אחר הסוכות כתב הסמ"ע ז"ל ס"ס ע"ג דיש לו ג' חדשים ע"ש ומסיים בה הרב כנ"הג בהגב"י אות ן' דאם השנה מעוברת יש לו ג"ח ומחצה ע"ש זהו לדעת הסמ"ע אך מדברי הלבוש ז"ל משמע דדוקא לאחר הפסח יש לו מחצית ימי הספירה דשייכי הספירה לחג השבועות והו"ל כחד שבוע משא"כ אחרי סוכות ושבועות ועיין להרב ש"ך ז"ל לשם ובתשו' עדות ביעקב מ"ד: סי' מ"ד

(נ) הלואה שנים שלוו דקי"ל בסי' ע"ז דנעשו אחראין וערבאין זה לזה אע"פי שכתב המלוה שטר עליהם ולא כתב שנעשו אחראין וערבאין ז"לז אפי"ה מחייבי פ"מא ס"ס קי"א משם הירוש' ע"ש ועיין בתשו' מהר"א אלקובו ז"ל בסי' טו"ב בס' פני יהושע למוהר"י חנדאלי ז"ל

(נא) הלואה ראובן הוציא שטר על שמעון שעמד לפני ב"ד על פרעון חוב שיש לו עליו מסך מאתים ולפורעם לזמנים ידועים ועבר זמן זמנם ולא פירעו ושמעון משיב כי פרו'ע הוא ועיקר השט"ח נקרע ולא נתתי לבי לשטר זה וראובן מכחישו וצדדתי לומר דשטר זה לא נכתב לפירעון ולחיוב אלא לקביעות זמן בעלמא ואי ליכא שטרא לא גבי בהאי ואל תשיבני ממאי דקי"ל דקורעין רעין השט"ח כשכותבין האדרכתא כמ"ש בסי' ק"כ חבל על דאבדין

(נב) הלואה ראובן שידך את בנו ונדר ליתן לו סך ת"ק גרושוש אחר הנישואין ולאחר זמן הנישואין שהה כמה שנים ואז נלב"ע ראובן וחל"ש ועמד בנו והוציא ב' שטרות כל א' מהם חיוב על אביו מת"ק גרושו'ש אות באות אפי' נקודה אין ביניהם וטען שחמיו לא נתרצה רק באלף ולא רצה לקרוע הא' לכן הוסיפו לכתוב עוד שטר אחר מת"ק גרושוש אחרים עיין לה' בית דוד ז"ל בח"המ סי' י"ו וסי' ל' יעו"ש

(נג) הלואה ראובן נלב"ע וחל"ש והניח אלמנתו ניזונת מנכסיו כדת הנשים ועמד בנו ומכר מעזבון אביו לצורך עצמו וכשעמדה לגבות כתובתה הכריחוהו ב"ד למכור חפציו לשלם לכתובת אמו כנגד מה שלקח ויהי כשמוע הבעלי חובות שעל הבן עמדו לפני ב"ד לגבות מהחפצים ההם פסק ה' בית דוד ז"ל בח"המ סי' ל"ב בהלכות גביית מלוה דל"ז ע"א שאם כבר גבתה האלמנה אין מוציאין מידה ואם עדיין לא גבתה לא תגבה ע"ש וע"ע לקמן באות מ' בדין מזיק שעבודו של חבירו סי'

(נד) הלואה קי"ל ב' שלוו כאחד נעשו כערבים ז"לז ואם אין לאחד מהם גובה מהאחר כמ"ש בסי' ע"ז וכתב ה' כנ"הג דאפי' נכתב בשטר שהם ערבים ז"לז לא יהבינן להו אלא דין ערב בעלמא ולא אמרי' כיון דמדינא בלא"ה נעשים ערבים עכ"ל דמאי דכתב בשטר לטפויי אתא ולומר דנעשו קבלנים דליתא ולא הוו אלא ערבנים דוקא ע"ש בהגב"י ז"ל אות י"א משם הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' רס"ח והיא ל'ו נד'פסה בח"א שבשני סי' תקפ"ז ע"ש וכן נלע"ד לדקדק מתשובת הרא"ש ז"ל כלל ע"ג סי' י"ב וש"ות מוהרי"קו ז"ל שורש קפ"ג שכתב בלשונם לחייב השני ממה שכתב בשטר קבלנים ע"ש בדבריהם ודוק משמע דלא תסגי להו בכתיבת ערבים לבד והיינו כדעת הרדב"ז ועיין במור"ם ז"ל ואעפ"י שיד הדוחה נטויה לומר דמעשה כי הוה הכי הוה מ"מ האמת יורה דרכו והבן

(נה) הלואה נשאלתי בראובן שהיו לו דין א ודברים עם שמעון ועמדו לפני הב"ד יצ"ו ונתפשרו בסך אלף מחבוב שמחוייב שמעון לראובן ולפורעו לו מידי שנה בשנה באופן שבח' שנים ומחצה לא תשאר לו פרוטה א' אצל שמעון בלתי שום שאלת והרחבת זמן יותר ונכנס לוי חמיו של שמעון ער"ק בעד חתנו הנז' ושמעון איש סוחר איתגורי איתגור פעם בחוץ פעם ברחובות ועמד ראובן ותבע לחמיו הנז' קצבת השנה שעברה ופרע לו וכן עז"הד פעמים שלש עם גבר סך מה ולעת עתה עברו שמונה שנים ועדיין שמעון מחוייב בסך ג' אלפים גרושוש הן יתר ותבע ממנו לפרוע לו בב"א קצבת השנים שעברו ושמעון טוען כיון שלא תבעת חובך במשך הזמן שעבר אין לך לגבות אלא מכאן ולהבא לפי ערך הקצוב וראובן מכחישו בזה כי היה תובעו כאשר ימצא ממנו ומהערב ג"כ ומה שלא לחצו נתן טע'כי היה סומך עמ"ש בשט"ח וז"ל באופן שבתשלום הח' שנים ומחצה אז יהיה פרוע