משכנות הרועים קצז

מלוה ישראל. ל"ש מלוה גוי הב"ח סי' ק"י והביאו הרב החבי'ב ז"ל שם בהגה"ט אות נ"ט ונ"מ לגוי שקבל עליו לדון בדיני ישראל א"נ לגוי שמכר שט"ח שיש לו על ישראל ועיין לעיל באות ג' מדין גוי סי' טו"ב ומתשו' הרשב"א. סי' אלף ע"ג לא משמע הכי ועיין לקמן באות ח'

(מג) הלואה המלוה את חבירו ביישוב רשאי לתובעו במדבר עיין רס"י ע"ד ובקמא דף חק"י ע"א רמינן מתני' אמתני' ומפליגינן בין מלוה לפקדון וכתב עלה הרי"ף ז"ל ושמעינן השתא ממתני' ומברייתא דהמלוה את חבירו בישוב אית ליה רשותא למגבא מניה בדברא אפי' בע"כ דלוה אבל וכו' עש"ב דעת עליון דמלוה אע"ג דליתיה גביה בדברא ע"כ יהיב ליה ואע"ג דשקלינהו ברביתא מגוי או דמפסיד כ"כ עד דמייתינהו לזוזי משא"כ באבידה ופקדון והיינו דמחלק ברייתא בין מלוה לאבידה ופקדון ע"ש

ומעתה ת'ם אני לא אדע מה שראיתי לה' התרומות שער ל' שהעתיק כדברי הרי"ף ז"ל דמלוה ניתנה לתבוע בדברא בע"כ דלוה אי איתנהו בידיה ובאבידה ופקדון לא מצי למתבעיה היכא דלית גביה ע"ש א"כ אבידה ופקדון דמיין למלוה והיכי מתרצא ברייתא דמפליגא בינייהו

וגם ראיתי את הלח"ש אשר כתב שם בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל ודע והבן כי זה שאנו אומרים שיכול המלוה לתבוע בכ"מ ללוה וכדתניא וכו' אינו ר"ל שאם הלוהו בישוב ומצאו עכשיו במדבר שיכופנו להביא שם מעותיו לפורעם לו דלפעמים לא ימצא יכולת לעשות כך בשום פנים בעולם גם אינו ר"ל שאם יש לו מעות ידועות עכשיו שהוא במדבר שיוכל המלוה לכופו שיפרענו שם דאפי' ביישוב מסדרין לו כדי פרנסתו אך באמת אם המלוה אומר ללוה פרע לי כאן כי יודע אני שיש ספק בידך לפרעון חובי ולפרנסתך והלוה מכחיש ע"ז מלוה ניתנה ליתבע בכ"מ ויוכל להשביעו שאין בידו ספק כדי לפורעו וכדי מחייתו אבל אבידה ופקדון אין לו להשביעו עכ"ל בקיצור קצת. וכתב הטור שם דנשבע היסת ואף ע"ג דשבועת היסת מתקנת ר"ן ואילך ולא הות מקמי הכי בימי התנאים וכמ"ש בשבו' דמ"ו ומ"ח ע"ש ובכמה דוכתי כבר תי' הרב הדרישה ז"ל דג' מיני שבועות הם שבועת המשנה דמורה היתרא חמורה היא בנק"ח וש"הע כגון דא דקצת מורה היתרא דלאו במקום הלואה .. תבעיה ושבועת היסת היינו. דר"ן

ובכוונת הרמב"ן ז"ל נלע"ד דכך הוא מפרש ל לשמועה דל"ת שיהא מחוייב להטפל ולהביא המעות בידו למדבר אלא הא מיהא אי אית ליה זוזי טפי מכדי חייו חייב לפורעם לו ולא להסתחר בהם אבל אבידה ופקדון אע"ג דאית ליה זוזי טובא אי הנך זוזי לאו דמרייהו נינהו אי לא בעי למהדר להו לא כייפינן ליה וכ"מ בס' בד"ה סי' רצ"ה והביאו הכנ"הג שם בסי' ע"ד ע"ש ומה שסיים אך באמת אם המלוה טוען בריא שיש לו והלוה כופר חייב לישבע וכו' א"ד הרב:ז"ל ומדעתיה קיהיב ונ"ל דהשתא דתקון רבנן שבועת היסת כשאר כל שאר טענות ממון דנשבעים עליהם שבועת היסת אחר התקנה והשתא עלו דברי הרי"ף ז"ל כהוגן דמ"ש גבי לוה אי איתנהו בידיה וכו' ר"ל אי אית ליה יותר מכדי פרנסתו לדרכו אשר פנה ומ"ש גבי אבדה אי ליתנהו גבייהו וכו' ר"ל דליתנהו בעינייהו גביה אע"ג דאית ליה זוזי טובא דידיה וזהו דעת הטור ומרן הש"ע בפסק ההלכה ונלע"ד שזה נכון ומ"ש אבל באבדה אפי' יאמר לו אולי יש בידך אין לו להשביעו דמסתמא לא הביא בידו וכו' וק' לענ"ד דאי מיירי בטוענו באולי אפי' במלוה נמי דקי"ל דאין נשבעין על טענת ס' וע"ק מאי אפי' דקאמר אדרבא משום דטוענו באולי מש"ה אין לו להשביעו משא"כ בטענת בריא. והש"ך בסי' רצ"ג תי' בהגה אולי אין לו לישבע ע"ש סק"א בסופו וק' לק"ד כיון דלשיטתיה ברייתא הכי מתפרשא והיינו דאיכא בין מלוה לאבידה ופקדון מה מקום לספק זה ולפום מאי דכתי' ניחא הגהת הרב ז"ל והיינו שכל זה הוא מדע' הרמב"ן דבמלוה כיון דלהוצא' ניתנה וקמה ליה ברשות לוה רמינן עליה שבועת היסת אי טעין מלוה טענת בריא אבל בפקדון דהדר בעיניה מסתמא אינו מוציאו עמו אולי איכא למימר דאין לו להשביעו אפי' בטוענו בריא כנלע"ד הקצרה

(מד) הלואה אפוטרופוס שהלוה מעות יתומים שלא בשטר פושע הוא וחייב לשלם ה' כנ"הג סי' ר"ץ בהג"הט אות קל"א בשם מוהרשד"ם חלק ח"המ סי' כ"ג ונדון של הרב ז"ל שלוי הלוה מודה בחוב רק שטוען שלאה בעלת גוף החוב חייבת לו כנגדם דדינא דנאמן במגו ע"ש וה"ה אם נמצאו לו נכסים משועבדים לזולת שזמנם אחר זמן ההלוא' דאלו היה החוב בשטר היה מוציא מיד הלקוחות והשתא דהוו מלוה בע"פ לא מצי טריף ה"נ חייב לשלם וכן כל כיוצא בזה. אך מסופקני אם כתב השטר ולא דקדק בעדים ונמצא א' מהם קרוב או פסול והוא לא ידע מי אמרינן בכה"ג כל לא ידענא פשיעותא היא וכדאמרינן בהמפקיד דף מ"כ ומוסכם דבר זה מכל הפוסקים או"ד שאני התם כיון דאיהו גופיה אותבינהו להנך זוזי במקום המשתמר והו"ל למיהב דעתיה היכא אותבינהו אבל גבי סהדי דמעיקרא לא אסיק אדעתיה קורבא א"נ דלאו כ"ע דינא גמירי לידע מי הוא קרוב ופסול להעיד והו"ל כאנוס וצריך להתיישב בדבר ועיין בתשו' מהר"י אדרבי סי' קצ"ג ובהרדב"ז ח"א סי' קל"ו ולעיל במערכת אות א' מדיני אונאה ס"י עוד נסתפקתי במלוה ע"י עד א' שמודה בפניו שח"ל דאיכא פלוגתא דרבוותא אי הוייא הודאה וכמו שנתבאר בסי' פ"א ס"י דאפוטרופוס טוען כמ"ד קי"ל כמ"ד דהוייא הודאה וצ"ע לדינא כעת ועיין לה' כנ"הג סי' ר"ץ בהגה"ט אות קל"ו ושם בהגהב"י אות פ"ט

(מה) הלואה מעשה בא לפני באחד שחייב לאלמנת אחיו מפאת כתובתה שהוא ואחיו היו שותפים מתפיסת הבית וקבעו זמן למשך שנה ובעוד שלא גבתה נותן לה כ"וך מדי שבת בשבתו ושאלתי את פי קדוש תנא דידן מוהר"ש אלפאסי נר"ו כה"ג מי מצי טעין פרעתי גו זמניה או לא דאע"ג דקי"ל כר"ל דאמר חזקה לא פרע אניש גו זמניה דילמא ה"ד היכא דלית ליה דררא דממונא אבל בנ"ד דאית ליה פסידא לא אמרינן והלואי דפרעיה בזמניה וכ"ש שדרך האלמנה השבה אל בית אביה וכל טוב בעלה היו לאחיו דהרגל מריבה וקטטה. שכיח וכבר כתב מוהריב"ל דבשותפים עבידי דמחלקי אפילו תוך זמנם דשכיחא קטטה ע"ש וה"נ להא דמייא ועיין בתשו' מוהר"ץ אשכנזי ז"ל סי' באורך וקרוב לזה מצאתי במוהראנ"ח ז"ל ת"א סי' ט"ו ופסקו הרב החבי"ב ז"ל בהגב"י אות . ו' וצוה הרב לכתוב שטר להנצל מזה: