משכנות הרועים קצו

ובסי' ק"ג ס"ט העתיק לשון רבינו שכתב ומסלקין אותו מיד וכו' וכבר דקדק מדבריו הנמק"י דס"ל דא"צ שטר אחר וכן העתיק הרב שם סק"י ע"ש קם דינא דא"צ שטר אחר מחדש ויראה דלמ"ד א"צ קנין ושטר מחדש פשיטא דיכול למוכרה בעודה ביד המלוה אבל למ"ד דצריך שטר חדש הוה ליה כקנין מחדש ואם מכרה ועודה ביד המלוה אין מכירתו כלום והנה במ"ש מרן תב"י ז"ל בשם הריטב"א ז"ל וז"ל היכא דשמו ארעא לקטן לא הדרא עד דגדל וידע. לאקנויי עכ"ל וה"נ במקו' בפרק המפקיד במ"ד לדף ל"ה ומשם הריטב"א ז"ל בלשו' שהעתיק מרן ז"ל ומדברי הריב"ש סי' שצ"ט מוכח משום דקטן לאו בר מעבד הישר והטוב הוא ולא משום טורח ע"ש אכתי לגבי דינא דב"מ והה"נ בדינא דשומא הדרא וצריך להתיישב בדבר ואנכי לא ידעתי אמאי איצטריך לה"ט משום דלא ידע לאקנויי תפ"ל משום דעיקר טעמא דשומא הדרא היינו משום דכתיב ועשית הישר והטוב ולגבי קטן הטוב הוא להניח להם הקרקע שבידם דכותה בדינא דב"מ אמ' ליתמי לית בהו דינא דב"מ והיינו משום דהטוב הוא להעמידן במה שהוא תחת ידם אלא שראיתי להמ"מ בפי"ב מה' שכנים דין י"ג שכתב דמדכתב רבינו יתומים קטנים ש"מ דבשאינו יתום מסלקין ליה מדינא דב"מ וא"צ להקנות כלום אבל בשומא הדרא שהיא כבר קנויה אצלו וצריך להתנותו ללוה לזה כתב הריטב"א ז"ל דלא הדרא אלא עד דגדל שידע להקנות ומרן ומור"ם ז"ל שלא העתיקו דברי הריטב"א הללו משום דס"ל דהריטב"א אזיל לשיטתיה דס"ל דצריך קנין חדש מ"ה שפיר קאמר דקטן לאו בר הקנאה הוא אבל מרן שהעתיק לשון רבינו שכתב מסלקין אותו מיד ומשמע ליה להרמ"ך דר"ל דא"צ קניה אחרת ממילא גם לגבי קטן אמרי' שומא הדרא וכבר עמד ע"ז הרש"ך ז"ל סקי"א ע"ש א"כ בנ"ד בהטבות הנוהגות אי דיינינן להו כדין שומא הדרא ונתבאר מדברי מרן ז"ל דס"ל דא"צ קנין חדש מוציאין מן הקטן דחשיבא כקנויה ביד המוכר וממילא אם מכר בתוך הזמן ממכרו קיים וראיתי לה' מוהר"י עייאש ז"ל בתשו' ח"א סי' י"ד שכתב בפשיטות דהוייא מכירה חדשה ע"ש

איברא דאכתי איכא למיקם עלה דמילתא בההטבות הנוהגות שכותבין לפדותו מכיסו אי מהניא מכירה זו שמכר לזולתו לפדותה במקומו וכה"ג יש להסתפק בדין שומא הדרא אי מצי לאוקומי אחר בדוכתיה והנה בד"מ כתב הטור בסי' קע"ה סל"ו משם הרמ"ה ז"ל וז"ל דמצרן לא יכיל לאחותי איניש אחרינא בדוכתיה לסלוקי ללוקח בדב"מ אלא היכא דאקני ליה בארעא קדמייתא דקתבע מחמתיה ואי לא לא מצי לאורוכי עכ"ל ובפי' דברי הרמ"ה הללו נחלקו בו רבני אשכנז ז"ל וכמ"ש לקמן באות מ"ם סי' קנ"ח ע"ש מיהו לענין שאינו יכול להביא אחר במקומו לסלק ללוקח כ"ע מודו דלאו כל כמיניה ולא פליגי אלא לענין אם יכול. לסלק ללוקח ע"י. מורשה ע"ש וכ"ש בהטבה שיכול לומר לך עשיתי חסד זה להחזיר לך מקח זה ולא לזולת. וכ"ש שכותב לפדות מכיסו נהי דאם הלוהו אחר או משכן או מכר קרקע אחר דהוו בכלל כיסו הא מיהא אהני האי תנאה: שלא למשכן אותו קרקע הנמכר וכ"כ מהר"י עייאש. ז"ל. במנהגים בדיני. המצרנות וכתבתיו לעיל סי'.. ע"ש ואם. אין כתוב בשטר ההטבה יכול למכרו לאחר כדי להרויח הסך היתר על ממכר הא' וכמ"ש ה' המבי"ט בתשו' ח"ג סי' פ' ע"ש וע"ע מ"ש הרב ז"ל בדיני ההטבה בח"ב סי' כ"ו. וסי' קצ"ה וסי' רי"ח וכ"ז במכר אחר שנגמר זמן המוגבל אבל בתוך הזמן נקטינן כדעת מוהראנ"ח ז"ל וכדכתי' בעניותינו ואין כאן מקום להאריך יותר

(לו) הילך מרן ז"ל בר"ס פ"ז פסק כהר"יץ . בן גיאת זל דאם נתן משכון על מה שהודה במקצת לא חשי' הילך דמנה אין כאן משכון אין כאן ושאני שטר כיון דאית ביה שעבוד קרקעות חשיב שפיר הילך דקרקע כמאן דגביא דמי ע"ש ולפ"ז אם אמר חזק וקני בגוף המשכון נראה דמהני וכדקי"ל גבי קידושין דהמקדש במשכון אם לא אמ"ל קנה בגוף המשכון מקודשת עיין באה"ע סי' נ"ו ובט"ז י"ד סי' עק"ב סקכ"ג ובמרן חה"מ סי' קצ"א ע"ש ועיין בשו"ת הריב"ש דאם א"ל למכור ולגבות מדמיו מהני עיין בב"י ז"ל ומייתי לה הסמ"ע בקיצור שם סי' פ"ז ע"ש ועיין בדברי הריטב"א ז"ל שהביא הרב"י ז"ל בבד"ה שאם דמיו ידועים ש"ד ע"ש ומצאתי להרדב"ז ז"ל בח"א שבשני סי' תי"ח דפסק ג"כ כדעת הרי"ץ בן גיאת ז"ל ובהסכמת מרן ז"ל ע"ש

(לז) הכרזה קי"ל דצריך להכריז על הקרקע ל' יום קודם למכירה כמו שנתבאר בסי' ק"ג וכתב הרב החבי"ב ז"ל בח"ב משם תשובת הרשב"א ז"ל כ"י דאפי' אם התנה עמו שלא להכריז אין בתנאי ההוא ממשות ע"ש והיא ל'ו נדפ'סה בח"ג סי' מ"ו עש"ב אבל אם התנה שלא להורידו בשומא מהני ועיין בשו"ת הרי"ף סי' ק"ה וש"ע סי' ק"ג ס"ז ובסמ"ע שם סקי"א

(לח) הכרזה אפילו למ"ד דהחזקות הנוהגות ע"פ התקנות דין מטלטלי אית להו כמ"ש לקמן אות ח' מדין חזקה דין ע"ש בס"ד אפי"ה מודו דבעו הכרזה בקרקע הילכך ב"ד וכ"ש אפוטרופוס שמכרו חזקה שלא בהכרזה לא עשו ולא כלום ועיין להכנ"הג בסי' ר"ץ בהגה"ט אות פ"ז וכך דנין פה מתא דור דור ודורשיו

(טל) הלבשה מי שקבל עליו לעשות מלבושים לחבירו אם המנעלים בכלל ה' שער אפרים סי' קכ"ב כתב דלכאורה אינם בכלל מהך מתני' דסנהדרין ואח"ך כתב דיש לדחות ע"ש ולעד"ן חבל על דאבדין. שו"ר להרב שבות יעקב ח"א סי' כ"ד שחלק על ה' רבינו שע"א ע"ש ות"ל וע"ע כסא דוד למופת דורנו בדף ס"ז ע"ד

(מ) הלואה מי שנתחייב לפרוע לזמנים מחולקי' ואם יעבור מזמן א' יפרע הכל אין כאן אסמכתא מוהריב"ל וכנה"ג חה"מ סי' ר"ז בהגה"ט אות ק"ז

(מא) הלואה הא דקי"ל סתם הלואה שלשים יום דוקא בדאתו לידיה בתורת הלואה אבל אם נתנם על המקח ואח"ך נתבטל המקח א"נ בקונה כליו ממי שקנה מגנב שאינו מפורסם שצריך הבע"ה ליתן לו דמים שחוזר הבע"ה ונוטל הדמים מהגנב א"נ לוקח מגנב שהוא מפורסם שהבעלים נוטלין שלהם בלא כסף ובלא מחיר שהלוקח חוזר וגובה מעותיו מהגנב כמסקנת הרש"ך ר"ה שנ"ו בכל אלה לאלתר. גובין עיין להמש"ל ז"ל בפ"ה מה' גניבה דין ב' ובפ"ז מה' גזילה

(מב) הלואה הא דקי"ל חזקה לא פרע אניש גו זמניה כמ"ש בסי' ע"ח ל"ש