משכנות הרועים קצד

בחי' לקמא שם שהקשה שדעת ר"ת בפלגא יש לו אונאה ע"ש. גם במקובצת לשם כתב משם ה' המאירי ז"ל שרבנים סוברים דבפלגא יש להם אונאה ע"ש וכ"כ התוס' בקידושין דמ"ב בד"ה ה"ג וכו' ע"ש אמנם דעת התוס' בקמא ומציעא ומשם ר"ת פלגא אין לו אונאה וביתר מפלגא יש לו אונאה וכן משמע מפירש"י ז"ל בהזהב גבי הא דאמר ועד כמה עד כדי דמיהן דפי' ז"ל ועד כמה לא הוי אונאה עד כדי דמיהן כפלים עכ"ל וזה מוכיח כשיטת התוס' דקמא ומציעא והרי"ף ז"ל בהזהב הביא דעת רבוותא דס"ל כהירושלמי דאמר דר"י פתר למתני' דקתני אין להם אונאה בדבר שאינו מופלג וקא פריש לדבר שאינו מופלג כיון שלא הגיעה האונאה למחצה במחצה עכ"ל והרב המאור ז"ל כתב דנראה כדעת ר"ח דפסק כדברי הירושלמי אם היה מופלג יש לו אונאה ומופלג הוא ביותר מכפלים בדמיו עכ"ל. והנה לפי מ"ש הרי"ף דבמחצה יש אונאה שפיר ק"ל מדר"ן דהמקבל דודאי דחיקא ליה למימר דל"ד מאה או ל"ד מאתן כמ"ש התוס' בכתובות וקידושין הניתנים למעלה אמנם לשיטת התוס' דקמא ומציעא וה' המאור ניחא הך דר"ן דהמקבל כמו שסיים ה' המאור והנ"י אתו כפשטן הך דכתו' והזהב דקאמר עד כדי דמיהן דקאי אמתני' דאין להם אונאה דר"ל עד כדי דמיהן הוא דקתני מתני' אין להם אונאה אבל ביותר מכאן יש להם אונא' דהיינו ביטול מקח וכתב עוד ה' המאור ומסתייע בגמ' דילן דאמר אמי' ועד כמה וכו' ולדעתי אכולה מתני' קאי אמימר למאי דדמי ליה ממתני' דאמר עלה אונאה אין להם ביטול מקח יש להם למאן דאית ליה האי סברא למכד"ל ולמכד"ל למר בהקדשות ולמר בקרקעות עכ"ל ולענ"ד נוחים דבריו דתלי זייניה באמימר דקאי אכולהו דמתני' ולאו ממילתיה דר"י דקאמר אף קא דייק כמ"ש התוס' כמדובר דא"ה תק"ל למאי דבעי למימר דאפי' ביטול מקח אין להם דר"י קאמר אף ס"ת וכו' והתוס' דקדקו בדבריהם וכתבו וא"ש השתא וכו' ודוק ועיין במהרש"א ז"ל שם והרמב"ן ז"ל בס' המלחמות כתב שח"ו לא אמרה מעולם ר"ח אלא עד פלגא הוי אונאה וכו' עכ"ל באמת שדעת התוס' בכתובות נמי כך היא האמנם במקומו בהזהב שם מצאתי שכ' הראב"ד ז"ל ע"ד הרז"ה ז"ל אמת שכן כתב ר"ח וכו' עכ"ל וכתב עוד הרמב"ן ז"ל מדמקשי' ממתני' דשוה מנה במאתים לר' ומסייעין מינה לר"ל וכו' עכ"ל קושיא אלימתא היא ואפשר דר"י משני לה בשהוקר אפי' את"ל דמתני' ל"ד מכר שוה מנה במאתים וכדאוקמוה רבוותא למילתיה דר"ן ודוחק הוא אבל אין לומר דניחא ליה להש"ס לאוקומי כשהוקרו למימר לכשת"ל דמתני' איירי במכרה מטלטלין אפ"ה נתקבלה מיהו ר"ל מוקי לה דוקא במקרקעי דהא ליתא דמדונא דגמ' אין הכתובה נגבית אלא ממקרקעי ולא ממטלטלי כדאיתא בכ"ד בגמרא ומבואר בטור ש"ע א"הע סי' ד"ן ע"ש אם לא שנאמר דמיירי מתני' שהניח מקרקעי כנגד הכתו' והיא מכרה מהמטלטלין לפרעון כתובה וזה ודאי דוחק גדול ולא ניתן ליאמר ובפשיטות אתיא מתניתין דבפלגא אין . לקרקעות אונאה

כתב עוד הרמב"ן ז"ל שם דפי' ר"ח שפי' מופלג ר"ל שוה ק' במאתיים ק' דהירוש' אמתני' דרשב"ג קא קאמר בהדיא במטלטלי שתות בקרקע שליש וכו' עכ"ל נלע"ד לומר דודאי ר ס"ל שוה מנה במאתים מדקאמר בתר הכי בירוש' שם פדה שוה מאתים במנה ר"י אמר אינו פדוי וכו' אלמא דסבירא ליה לר"י דמופלג דקאמר היינו שוה מנה במאתים ועוד דהתם בירוש' אהא דקאמ' דהדיוט בקרקע שליש מסיים בה בהקדש בקרקע שתות וכו' אם כן עכ"ל דלא כר"י וכיון דאשכחן לאמימר דאמר עד כדי דמיהן נקיט ר"ח להלכה כר"י ולא כהך סתמא דהירושלמי וראיתי להרב פני משה בפי' הירושלמי אהא דקאמר בקרקע שליש שכתב וז"ל כדאמ' לעיל עד פלגא שהוא שליש מלבר וכו' עכ"ל ואחר המחילה לא יתכן לפרש כן בדברי ר"י דלעיל הכי כדכתי' ולעיל גבי מלתיה דר"י דאמר מופלג במראה הפנים הביא דברי הרא"ש ור"ח דסברי עד פלגא דר"ל כפלים וצע"ד והרא"ש בפ' הזהב הביא ס' הרי"ף ותמה עליו בתרתי חדא דלא אמ' הלכה כר"ן בדיני אלא לגבי ר"ש ועוד שלא אמ' אין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא מאביי ורבא ואילך ע"ע ואתה דע לך דזו היא דעת הרי"ף בכמה דוכתי ובדברי הרא"ש הגדילו התערובת וכבר בא חכם דומה למלאך חסיד שבכהונה ביד חזקה באות ר' סי' קס"ז וע"ע באות א' סי' טו"ב ל"ז ל"ח שהאריך בדברי הרי"ף והרא"ש הניתנים למעלה ושאר דוכתי יתר שאת ויתר עז כמדתו לכל רוח מבינתו הדרן לדאתן עלה דעת הרא"ש כס' ר"ח ור"ת לפמ"ש התו' דכתובות דעד פלגא ולא פלגא ממש ותי' לכל הראיות שהביא הרי"ף ז"ל כמ"ש התו' ז"ל ורבינו בפי"ג מה' מכירה פסק כדעת הרי"ף ואפי' שוה דינר במנה אין בו אונאה והראב"ד ז"ל במקו' לשם בהזהב השיג על ה' המאור וחלק עליו וכן במלתיה דאמימר דאמר עד כדי דמיהן ע"ע אלא שראיתי לו בפ"ז מה' ערכין דין ט"ז שכתב דרבנן ס"ל דאין אונאה לקרקעות עד שוה ק' בר' ע"ע ומהתימה ממוהרשד"ם ז"ל סי' שע"ו שלא הזכיר ס' זו כלל רק עד פלגא ולא עד בכלל ע"ש נמצאת אומר שהרי"ף והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל גם הרא"ה הובא במקו' לשם בפ"ק דב"ק והריטב"א הובא במקו' לכתו' שם והר"ן בכתובות לשם והנמק"י בהזהב כל הני רבוותא סברי מרנן דאין אונאה לקרקעות כלל אמנם ר"ח והתוס' והרז"ה והרא"ש ס"ל דיש להם אונאה עד פלגא ובפי' עד פלגא לד' התוס' דכתו' והרא"ש דלא עד בכלל וזה דעת הרי"ף והראב"ד ז"ל בה' ערכין והרמב"ן והרשב"א והריטב"א וה' המאירי ז"ל בדעת ר"ח ז"ל כדכתי' אמנם דעת התוס' דקמא ומציעא והרב המאור דביותר מפלגא הוא דאית להו אונאה אבל לא בפלגא ומה מאד נפליתי מהרב"ח ז"ל שתי' לשי' הרא"ש ז"ל דהך דמקבל לאו דוקא ע"ע ולא שלטא עיניה בדברי הרא"ש שהוא עצמו כ"כ והתוס' דכתו' גם מ"ש דמור"ם לא דק כבר נתבאר דדייק טפי וע"ע בסי' קע"ה שהביא דברי הרא"ש דהזהב ומעתה ת'ם אני על מור"ם ז"ל בסי' רכ"ז סכ"ט שהביא דעת היש חולקים דיש להם אונאה עד פלגא וביאר דיתר מפלגא דשבק כל הני רבוותא ונקט דעת האומר כן ומ"ש הסמ"ע ס"ק ן' דהתוס' דב"ק והזהב ל"ד וכו' עכ"ל. אהמ"ר א"א לומר כן דלא תק' מדר"ן דהמקבל וכמ"ש ה' המאור ע"ש והתוס' דכתובות והרא"ש נדחקו לתרץ וכתבו שוה מנה או מאתן ל"ד כמדובר ומ"ש עוד שהוכיחו מהירוש' דפלגא דוקא אהמ"ר דאדרבא פשט. הירושלמי דמוקי ר"י דשוה מנה במאתים בהוקרו ש"מ דבמנה במאתים אין בהם אונאה והתוס' בכתובות שהביאו הירוש' ופי' עד בכלל זו היא שקשה וכמו שהק' הרמב"ן כמדובר. וזכורני שהראב"ד כ' בתשו' דהחזקות