משכנות הרועים קצג

התם שלהי פרקא וכ"פ הרמב"ם בפ"י מהל' בכורות והטור ש"ע י"ד ריש סי' שכ"א ע"ש ועיין לה' החינוך סדר בא מצוה י"א שכתב וז"ל וזמן הפדיון עד ל' יום עכ"ל ואינו מהענין אבל בהטבות כיון דקבעי להו זמן דלא מצי פריך משום איסו' דרביתא ונתרוקן כחו של מוכר מההיא ארעא כי מהדר פריק איכא למימר פנים חדשות באו לכאן וראוי גמור הוא אלא דלפ"ז הו"ל האי דינא תליא בפלוגתא דרבוותא

וכעת מצאתי ראיתי להרב נאמן שמואל סי' קי"ב דקס"ט ע"ב דפשיטא ליה דענין ההטבה אלים טפי מענין שומא הדרא וכדכתיבנא בעניותינו ואייתי בידיה תשו' ה' מוהרי"בל וזו הלכה העלה דקנויה לו ללוה מעת המכירה ע"ש שש אנכי ובצפי'תינו צפי'נו לה' עדות ביעקב סי' מ"ז שאול נשאל על דין עסק ומסיק דמקרי ראוי ואשר הביא אלוה בידו ההיא דפרק השולח ואזיל בתר איפכא וגמירא גמיר מדר"ל לר"י ע"ש ואח' המ אין זה מתקבל ובימי הרב לא נגה אור תורתו של הרשב"א ומרן בב"י סי' רנ"ו ס"ח הביאה בקיצור וע"ע לה' עדות ביעקב סי' ך' ומה שהאריך במלתיה דר"פ בדינא דמשכנתא ע"ע ותמהני שלא השגיח בתשו' הרב המבי"ט הניתנים למעלה ועל ה' גו"ר בח"מ כלל ג' סי' ל"א ת'ם אני דפסיק ותני דאין ב"ח מוציא מיד הלקוחות דאין שעבודו חל עליה והאריך בזה ולא זכר ש'ר האל'ף תשו' הרב המבי"ט תלתא כחדא שריין וה' כנ"הג קבע תשו' ה' המבי"ט להלכה בסי' קי"א אות כ"ח וכ"ט בהג"הט וסי' ר"ז אות ע"ט בהג"הט ע"ש ומ"ש הרב בית יהודה בח"מ סימן י"ד וז"ל דהויא כמו מכירה חדשה ע"כ לומר דלאו דוקא אלא דוגמ' בעלמא נקט וע"ע במנהגים בדיני המצרנות סי' ח' שכ' דאפי' בלא קנין ובלא שטר מהני כשאין הכחשה ביניהם ואנכי שאלתי את פי סופרי דווקנאי פה מתא יע"א והעידו שנוהגים לקרוע שטר מכירה וההטבה ותו לא מידי והעידו שכך קבלו מסופרי קמאי קשישאי וזה מסכים למנהג אנשי שאלוניקי יע"א כמו שהעיד הר' נאמן שמואל שם מכל הני מילי דברירנא קם דינא דב"ח וכתו' אשה גובין ממאי דביני ביני מנכסי ההטבה אפי' למ"ד אין כתובת אשה וב"ח גובין מהראוי דהני נכסי חשיבי כמוחזקים והבכור נוטל בה פי שנים וממילא איפשו' בעיין דלכי הדרא ארעא למרה הדר נמי מאי דאתי מחמתה דלא זכה בה אלא מכח דינא דב"מ כן נלע"ד . הקצרה אם יסכימו יושבי על מדין ישצ"ו

(לה) הטבה אחד חכם הולך בתום נר"ו הדר פה מתא יע"א ויש לו בעיר אחרת חלקי קרקעות וחזקות שכבר מכרם לראובן מכירה מעלייא אלא שאחר כך הטיב עמו להחזיר לו מקחו לכשיחזיר לו מה שקבל לזמן מוגבל ויהי כי קרוב לבא זמן המוגבל בא אצלו שמעון מאנשי אותה העיר ואמ"ל ידעתי בני כי איש חכם אתה ומילתא דרמייא לקרב התועלת לכיסן של ת"ח ע"כ שמע בקולי איעצך עצה היעוצ' הוגנת לך להנאתך ולטובתך למכור ללוי מתושבי אותה העיר אותו שטר ההטבה ולכשיגיע הזמן יפדם לזכותו וכבר חקרתי ודרשתי בשומתן המרבה שוים ש' גרושוש לכן עשה זאת איפה והיה האיש ההוא תם וישר האמין לשמועתו וגם כי נשבע לו ש"ח ע"ז אחר עבור חדש א' באה אליו השמועה ששמעון הוא הקונה ושומתן אלף גרושוש יתר על ש' גרושוש ויהי כשמוע החכם נר"ו צעק צעקה גדולה ומרה כי אני סמכתי על אמונ' שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ושמעון בשתים שאל החכם להורות כדת מה לעשות ויבא שכמ"ה

זאת אשיב ראשית מאמר דענין אם יש בקרקעות דין אונאה מצינו משנה שלימה בפ"ד דמציעא ואלו שאין להם אונאה הקרקעות וכו' ובגמרא דכתי' וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד וכו' ואמר תו התם אמר רבא א"ר חסא בעי ר' אמי אונאה אין להם ביטול מקח יש להם או אין להם הדר אמר ר"ח משום ר' אמי אונאה אין להם ביטול מקח יש להם ר"י אמר אהקדשות ר"י אמר אקרקעות ותרוייהו משמיה דר"י אונאה אין להם ביטול מקח יש להם וכו' ופירש"י ז"ל ביטול מקח יותר משתות ובפ"ק דב"ק דף י"ד אמר מלמד שאין נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות מאי משמע א"ר בעינן דבר השוה כל כסף מאי ניהו דבר שאין בו אונאה פירש"י שאפילו קנאן ביותר מדמיהן שתות אין מוכר חייב להחזיר לו וכו' וקרקעות קנאן ביותר מדמיהן עכ"ל לפ"ז רבה ע"כ לית ליה כהנך אמוראי דאמרי ביטול מקח יש להם דהיינו יותר משתות כמו שפירש"י ז"ל והתוס' בהזהב כתבו דמסתמא ר"ן לא פליג אר' חסא רבו והק' ר"ת ז"ל מדאמ' בהמקבל דק"ח זבן שוה ק' במאתים וכו' אר"ן אין אונאה לקרקעות אלמא אפי' ביטול מקח אין להם ותי' ר"ת דעד פלגא אין להם אונאה אבל מפלגא ואילך ביטול מקח ומסתייעא מלתייהו מדר"י דאמר ס"ת נמי אין לו אונאה ואמר עלה בגמרא ועד כמה עד כדי דמיהן ומדקאמר ר"י אף ס"ת וכו' משמע דקרקעות נמי אית להו האי שיעורא וכן בפ' אלמנה ניזונת דאמר רשב"ג שאם מכרו ב"ד אין אונאה איתמר עלה עד כמה עד פלגא ע"כ וכ"כ שם עוד בד"ה ואפי' וכו' ע"ש ובב"ק שם בד"ה כל שוה וכו' ע"ש ובפ' אלמנה ניזונת דצ"ח בד"ה אלמנה וכו' הביאו דברי הירוש' דסבר ר"י דהא דקתני אין אונאה לקרקעות בדבר שאינו מופלג אבל בדבר מופלג יש אונאה ופי' ז"ל משם ר"ח ז"ל שאינו מופלג שלא הגיע לכדי דמיו ובכדי דמיו ביטול מקח ושלא כדברי ר"ת שכתב בקמא ומציעא. שוב ראיתי במקובצת לשם שהק' דאמאי ר"י לא אמר כר"ל ותי' משום דעד פלגא אין אונאה אבל בפלגא יש אונאה וכו' ור"ל ומתני' דייקא וכתב עוד שגם ר"ת כה"ג דבפחות מפלגא ש"פ המקח קיים ואוקים נמי ר"ת למלתיה דר"ן דהמקבל דל"ד מאתן אלא פחות מעט ע"ש א"נ דשוה מאה ועוד מעט ולפ"ז הא דלא מוקים ר"י בירושלמי מתני' דקתני מאתים בפחות מעט א"נ במנה ועוד מעט ולא בדהוקר והוזל נראה משום דמשמע ליה דתנא דייק טפי בלישניה ומנה ומאתים דוקא קאמר אבל מדברי ר"ן איכא למימר דל"ד אלא דאכתי איכא למידק דא"כ מאי אהדר ליה מר קשישא בהמקבל הכי אר"ן אין אונאה לקרקעות וכו' דילמא אינהו דסבור לתקוני שדרתיך וכו' קים להו במלתיה דהשואל דשוה מנה דוקא במאתן וצ"ל דעכ"ל דל"ד קאמר דלא תק' מדר"ן דהזהב דמסתמא ל"פ אר' חסא ומאי אהדר ליה מר קשישא אלא ע"כ דבלאו דוקא קאמר נמצאת אומר שדעת עד פלגא ר"ל פחות מפלגא אין להם אונאה אבל בפלגא יש להם אונאה ובגמ' דפרק אלמנה דקאמר עד כמה עד כדי דמיהן ממכרן קיים ר"ל עד ולא עד בכלל וכן הא דאיתמר בהזהב אמלתיה דר"י עד כדי דמיהן ולא עד בכלל ול"ד אלא דהתו' דכתי' דר"ת נמי קאי בשיטה זו. גם אשו"ר להרשב"א ז"ל