משכנות הרועים קצא

היכי לדיינו דייני בדיני הטבות הנהוגות שכותבין בשטר המכירה לצמיתות ולחלוטין בלי שום שיור ותנאי וכו' כדת מה לעשות כד בעי למעבד הטבה מיהו לבא דמוכר ולבא דקונה ידעי דקושטא קאי דישנה בהחזרה לזמן אשר גבלו ביניהם ולהכי מוזיל מוכר לגביה אדעתיה למהדר ולישקול דידיה לכי מהדר ליה מאי דיהיב ליה אלא משו' לתא דאיסו' דרביתא רביע אמטו להכי עבדי כל הנך טצדקי וחוזר לוקח וכותב שט' למוכר שנתחסד עמו שלאחר עבור זמן מה כשיחזיר לו הסך הנז' מחוייב להחזיר לו הקרקע הנז' ותהיה המכירה ההיא בטלה ומבוטלת כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש וכו' וקנינו וכו' עכ"ל והשתא נחזי אנן אי חשבינן להך ארעא דאכתי ברשותיה דמרה קמא קאים דיש לה ההוא זכותא דמהדרנא גביה או"ד מכי זבנה לההוא ארעא פקע ליה זכותיה מינה ולכי מהדר לזביניה מההוא שעת' דקא זכי בה ונ"מ טובא לענין דינא דאי חשבינן ליה כנכסי מוכר לכי מיית גו זמנא והדרו יתמי ויהבי ליה ללוקח דמי דזבינא מנכסי דמיתנא ואית בהו בכור נוטל פי שנים בההוא טופיינא במאי דשוייא ביני ביני וכן לענין ב"ח למ"ד אינו גובה מהראוי כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ד ע"ש ולכתובת אשה ולבעל מנכסי אשתו ולכמה מילי ובשילהי פרק השולח איפליגו ר"י ור"ל דר"י ס"ל קנין פירות בק"הג דמי. ור"ל סבר לאו כק"הג דמי ואמר רבא קרא ומתני' מסייע ליה לר"ל וכו' מתני' דתניא בכור נוטל פ"ש וכו' עכ"ל ולפי"ז אין הבכור של המוכר נוטל פי שנים אע"ג דגזירת מלך היא לאהדורה למרה. חנם אין כסף הא מיהא כיון דהוות קנויה אצלו לפירות וק"פ כק"הג דמי חשיבא ראוי וכ"ש בענין. ההטבות דלאו ממילא הדרא אלא עד דיהיב כדי דמיה דפשיטא דהוייא ראוי אבל לר"ל דאמר ק"פ לאו כק"הג דמי איכא למימר דשדה החוזרת ביובל דממילא הדרא בלא מחיר ובלא כסף חשיב. מוחזק אבל בהטבות אפשר דמודה הוא וחשיב ראוי וה"נ במוכר שדהו לפירות דאפליגו בה ר"ל ור"י התם כיון דבמשלם שניא הדר' למרה בלא כלום שייכא כמי הך פלוגתא לגבי בכור לר"י חשיב ראוי ולר"ל חשיב מוחזק ולגבי הלוקח איכא למימר דלר"י חשיב מוחזק דק"פ כק"הג דמי ולר"ל חשיב ראוי דלאו כק"הג דמי ובפ' הרבית דס"ז אמרינן ר"פ ור"ה בדר"י אמר האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו' ואין הבכור נוטל בה פ"ש וכו ובאתרא דלא מסלקי וכו' והבכור נוטל בה פ"ש ופירש"י למ"ד אין הבכור נוטל פ"ש במלוה ובאתרא דמסלקי מלוה בעלמא היא ואין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות והו"ל ראוי ובאתרא דלא מסלקי כתב דמכר היא אצלו ע"ש ומינה נמי דלגבי לוה חשיב ראוי ולכי מטי זמנא למפרק ופרקי לה אי אייקור ארעא לא שקיל בכור פ"ש בההוא. טופיינא דלגבי לוה הו"ל ראוי דכמכורה ביד המלוה דמיא והיינו כר"י דאמ' ק"פ כק"הג דמי אלא דבאתרא דמסלקי לא חשיבא אלא הלואה בעלמא ואיכא למידק דבפ' החולץ דף ל"ו איפסיקא הלכתא בהא כר"ל ואע"ג דרבא הוא דקאמר הכי ורבא גופיה הוא דאמר בהשולח קרא ומתני' מסייעי ליה לר"ל דאמר לא אשכחן דפליג עליה ותלמודא מייתי בהחולץ מלתיה דרבא בסתמא ומלתייהו דר"פ ור"ה בריה דר"י בסתמא ופלג'ן בהדייהו ולומר דבכור דמלוה ולוה נוטלים פ"ש ק' לשמוע דסתרן אהדדי ותו דהרמב"ם. בפ'. מה' ביכורים פסק לתרי מימרות דר"ל להדיא דק"פ לאו כק"הג וכן בפ"ג מה' שלוחין פסק דהבעל צריך הרשאה בנכסי אשתו ובפ"ז מה' מלוה פסק לדינא דמשכנתא ע"ש ולכאורה הני פיסקי דרבי' סתרן אהדדי ואחז"ר נדפסו תשו' הרשב"א ח"ג ובסי' קצ"ח על מבוכה זו ישב וניחא ליה דקושטא קאי דיורש דמלוה נוטל בה פ"ש דרואין אנו השדה הממושכן כמוחזק ביד המלוה ובכורו של לוה נוטל פ"ש בגופו של שדה דגופו של קרקע של אביהם הוא וכן כשמכרו בזמן שהיובל נוהג בכורו של לוקח נוטל בו פ"ש עד שנת היובל שחוזר ומוכר ואפי' ר"ל דאמר ק"פ לאו כק"הג דמי דהשתא מיהא מוחזק הוא בידו של לוקח וב"ח גובה ממנו וכו' וכ"ש לר"ל וכו' וקי"ל כוותיה וקי"ל נמי כוותי' דר"פ במשכנתא באתרא דלא מסלקי בכור נוטל בה פ"ש אע"ג דלאחר זמן מסתלק אלא ודאי כדאמרן עכ"ל ואנכי לא ידעתי לפ"ד ז"ל מאי קאמר רבא מתניתין מסייעא ליה לר"ל מדקתני שדה החוזרת ביובל של אביהם דהבכור נוטל בה פ"ש דשמ' דק"פ לאו כק"הג דמי דהא לוקח נמי בכור דידיה נוטל בה פ"ש אע"ג דס"ל דק"פ לאו כק"הג דמי ועכ"ל משום דהשתא מיהא מוחזק בידו של לוקח עד שנת היובל שחוזר ומוכר לו כמ"ש הרב ז"ל ומסיים בה דאלת"ה לר"י בטלה ירושת הבכור בזמן שהיובל נוהג וכו' עכ"ל דמ"ש ז"ל עד שנת היובל שחוזר ומוכר וכו' לאו למימרא שחוזר ומוכר ממש קאמר דגזירת מלך היא ורחמנא אמר הדרא ארעא למרה חנם אין כסף ומאי מכר שייך בה אלא אשגירת לישן נקט ור"ל כאילו חוזר ומוכר וגבי בתי ערי חומה דרחמנא אמר דתהדר למרה מכי יהיב דמי כתב הבע"הת שער ן' ח"א סי' ד' דרצ"ג ס"ו ע"ב וז"ל ואף אם נאמר שהלכה כר"פ עדיין יש לנו לומר דלא דמי להני דחוב דבתי ערי חומה שאני דודאי מכורות' היו ממכר גמור דאלת"ה היאך לוקח אוכל פירות וכו' אלא מכר גמור הוא ומדינא ארעא לא הדרא ורחמנא אמר דתיהדר והוי כחוזר ולוקח ממנו פעם אחרת וכו' עכ"ל וע"ע שם שכתב עוד כן משם הרמב"ן ז"ל הא למדת דאפי' בתי ע"ח לא הדרא אלא עד דיהיב דמי ואפי"ה לא בעיא מכירה אחריתי אלא דהוי כחוזר ולוקח ממנו פ"א כמ"ש הרב ז"ל כ"ש בשדה החוזרת ביובל דהדרא למרה בלא כסף ובלא מחיר דלא בעייא מכירה. אחריתי אלא עכ"ל דמ"ש הרשב"א ז"ל שחוזר ומוכר ר"ל דהו"ל כמי שחוזר ומוכר לו ואיכא למשמע מינה מדברי בע"הת הללו דבענין הטבות הנוהגות בזמן הזה לפרוקי ארעא דידיה ויהיב ליה דמי זביניה תו לא בעי זבינא אחריתי אלא דקרע לשטר דזבינא ומסתלק לאלתר מידי דהוה אכתי ע"ח וכדאמרן ובפ"ק דמציעא דף ט"ז כתב אהא דתנן כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ומוקי לה בשטרי חלטאות דלאו בני פירעון נינהו ותהי בה רבא דשומא הדרא לעולם ומהדרינן התם ה"ט דאמרינן איהו דאפסיד אנפשיה דבעידנא דפרעיה איבעי ליה למקרע שטריה א"נ למכתב שטרא אחרינא עלויה דמדינא ארעא לא בעיא למהדר ומשום ועשית הישר והטוב הוא דאמור רבנן תיהדר הילכך מרישא הוא דקזבין ופירש"י ז"ל כלומר אין זה פדיון אלא תחלת קנין כאילו שלו היתה לפיכך הכותב שטר מכירה עליה אינו טועה והו"ל לזה לכתוב שטר מכירה הואיל ודחהו מלהחזיר לו שטר של ב"ד עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דלא בעי למכתב שטרא אחרינא אלא בקריעת שטר חלטאתא תסגי ליה אלא שאם דוחהו וא"ל אבד כותב לו שטר אחר אמנם הרמב"ן והריטב"א ז"ל סברי מרנן דשטר. מכירה. איבעי ליה למכתב ולא סגי ליה