משכנות הרועים קפו

אדרת אליהו למהר"א קובו ז"ל שבס' פני יהושע סי' י"ו בדין שלא להשביע א"ע באריכות וע"ע לה' בתי כהונה ז"ל ח"ב סי' כ"ג וכ"ד וכ"ה וה' פרי האדמה ח"ב דס"ג ומוהרח"ש ז"ל ח"ב סי' כ"ב בסתירת תשו' הרא"ש ז"ל הניתנים למעלה וע"ע בתשו' ה' מוהר"י מולכו ז"ל בס' אהלי יוסף. סימן ל"ה במה שהאריך. בשטר שכתוב בו שנשבע והוא טוען שלא הוציא השבועה מהשפה ולחוץ ואין הפנאי מסכים להאריך עוד ועיין לקמן במערכת אות ש' מדיני שבועה. בס"ד

(טז) הודאה קי"ל שטרות העולים בערכאות של גוים. אם שטרי הודאות הם הרי הם כחרם כמ"ש בטוש"ע ריש סי' ס"ח ע"ש וה"ד בהודאה שמודה שחייב לפ' מנה. אבל במודה. לחבירו ששטר שבידו פרוע כשר מידי דהוה אמחילה ועדיף טפי ממחילה ועיין לה' סמ"ע והש"ך וה' כנ"הג שם אות כ"ה בהג"ה טו ע"ש ומהר"י מפאדווא ז"ל ועיין מ"ש עוד הב"ח וכה' מגן גבורים סי' כ"א וכ"ב וכ"ג

(טוב) הודאה. קי"ל הודה בפני שנים וקנו מידו כותבין כתב בהג"א בפ' ז"ב פי'. ריב"ן שקנו מידו ליתן לו חובתו לזמן פ' אבל אם אמר סתם הנני מודה שאני חייב לך בפני עדים לא ידעתי על מה יחול הקנין הואיל ואין מקנה לו עתה שום דבר וכו' עכ"ל והביאו מרן בב"י ריש סי' ט"ל ע"ש ובספר בד"ה כתב דלא נראו לו דבריו דכיון שהודה שחייב לחבירו מנה נשתעבדו לו נכסיו ונוטל קנין על שעבוד נכסיו לשעבדם ע"ש ועיין מה שהביא הרב"ח והש"ך כתב וצ"ע לדינא והרב תורת חסד סי' קכ"ד כתב דס' ריב"ן הלזו היא יחידאה דאי לא"ה לא הוו שתקי מינה רבוותא ע"ש והרב בני שמואל כתב דמתשובת הרשב"א שהביא מרן בב"י. שם נראה דפליג אס' ריב"ן והרב סמא דחיי בלקוטים דף ח"י ע"א יישב דבריהם דמא"ח ומא"ח ול"פ ועיין להרב קרית מלך רב ח"ב סוף הלכות מלוה ולוה ע"ש ואין דברי ריב"ן אמורים אלא לענין לגבות ממשעבדי אבל מבני חרי פשיטא דמהני וכ"כ הש"ך שם

(יח) הורדה ראובן ושמעון לקחו סחורה א' כ מתוגר אחד ונעשו ערבים ז"לז ערבו' גמורה כדין ערי"בא הרשות נתונה לגבות תחלה מאיזה מהן שירצה ושמעון בא עד השב'רים וראובן אף הוא היה מתכוין לבדוק ולחפש אם יש נכסים לשמעון וישמע ראובן והנה לשמעון שטר משכונה על לוי בסך ת"ק וממושבן ביד יהודה בעד סך ק"ק גרושות והיה הנשאר סך ש' גרו' לזכותו ובא לפני ב"ד הצדק יצ"ו להחליט לו שארית שעבוד השטר מפאת חיוב ערבותו ושאלת אם יש כח ביד ב"ד להחליט לו כיון שיש ב"ח אחרים או"ד כיון דלא אתו לכי דינא אינהו דאפסידו אנפשייהו ולא על דידן רמייא להגיד לבני האדם מאן בעי למשקל ייתי ונחמיניה גם שמעון טוען כי הוא חייב לעכו"ם אכזרים ואם יטול ראובן הסך הזה יהיה מסור ביד הגוים כדת מה לעשות ויבא שכ"מה

זאת אשיב על האחרון ראשון דאין בטענת שמעון כלום דודאי כייפינן ליה לפרוע לישראל תחלה ואם יאסרוהו כותים חייבים כל ישראל לפדותו וכמבואר בטוש"ע. סס"י ק"א ובתשו' הרשד"ם חה"מ סי' קפ"ד וזה פשוט וביש"ש פ"ק דב"ק הביאו הרש"ך הטיל בה תנאה שהגיע זמן פירעון של ישראל עי"ש וכו' דבנ"ד אם אין ללוה ממה לפרוע ואתי לידי פסידא הישראל יודה דכל דאיכא פסידא כח הישראל אלים טפי וכמבואר בב"ח שם ועמ"ש לעיל באות ג' מגביית מלוה סי' ח' בס"ד וצ"ע לדינא

ולענין הורדת ב"ד מדברי רבינו בפ"א מה' מלוה וטוש"ע שם שכתבו וז"ל וגובין כל הקרקע שיש לו ואפילו משועבד לכתו' אשה ולב"ח מקודם גובין מיד לוה ואם יבא ראשון ויטרוף טורף ממנו עכ"ל הא למדת דאע"ג דידעינן בודאי דשעבודא דאידך רמייא עלויה כל כמה דלא אתי. לקמן מגבין לזה ואידך אתי וטריף מניה וליכא למימר דשאני התם דליכא פסידא לפיכך כיון דשעבודם קדם כל אימת דאתו למטרף מצו למטרף אבל היכא דאין להם קדימה וכי שקלי להני תו לא מצו למטרף מניה ופסידא אית להו ולא מגבינן ליה לאורועי לאחריני הא ודאי ליתא דא"כ מאי אפי' הוא משועבד וכו' לב"ח שקדם וכו' אדרבא כך היל"ל ודוקא אם הוא משועבד לכתובת אשה או שקדם דכי אתי למטרף מצי טריף ומאי אפי' דקאמר אלא ודאי הדבר מוכרח מעצמו דלא איכפת לן במאן דלא אתי למתבע ולאו מלתא רמיא על הב"ד כיון ששאר המלוים לא חשו לעצמם מי שם פי לב"ד לאורועי כח התובע הזה העומד לפני ולפנים

אלא דאכתי איכא למימר דמהאי לא איריא דנדון רבינו והטוש"ע איירי שב"ח שקדם אכתי לא מטא זמניה דומיא דכתו' אשה דלא ניתנה כתו' להפרע מחיים וב"ח זה מטא זמניה אמטו להכי אמרי' אע"ג דידעי' ביה דאית ליה מלוים אחרים שקדמו ומשועבד להם הקרקע מגבין לזה דמטא זמן פרעוניה וכי מטא זמנא דאידך יטריפוה מניה אבל היכא דיד כולם שוה ונודע לב"ד לא מגבינן ליה ומרעינן כח שאר מלוין

שו"ר להרב התרומות ש"ה ח"כ סי' ב' שכתב וז"ל וכן אם טען הלוה שהנמצא בידו כבר הוא משועבד לב"ח מוקדמים ישראל וכותים ורצה לדחותו מעליו בכך ויש לנו קול וידיעה שכן הוא כדבריו אך הם שותקים עתה ואין תובעים בנכסיו כלום או שלא הגיע זמנם וזה המאוחר תובעו בפנינו עם כל זה יש לב"ד לחייבו ולפורעו מנכסיו וכשיבאו המוקדמין ויטרפו אותה ממנו כדאמרי' בעלמא העושה שדהו אפותיקי ומכרו מכור והלוקח יחוש לעצמו וכן עושין ב"ד שמגבין ליה ואם המוקדמין יטרפו טורפין וכן פסק הרב ר' משה ז"ל שמגבין לו מכל קרקע ומכל מטלטל אע"פי שהן משועבדים לכתובת אשה או לב"ח. שקדם ואם יבא הראשון לטרוף יטרוף ע"כ אלו דברי הרב זל יעו"ש

ואנכי תולעת קל"ט דמאי. ראיה מייתי מהך דהעושה שדהו אפותיקי וכו' והם דברי הירוש' וכתבו הרי"ף בפ' אלמנה לכ"ג דהתם לא קמיירי בגביית ב"ד אלא שמכרו מעצמו אבל להוכיח שהב"ד מחייבין אותו לפרוע בהא לא מיירי הירושלמי כלל

וגם ראיתי את הלח"ש דברי ה"ה ז"ל בפ"א מה' מלוה דין ד' שכתב רבי' שהעתיק הבע"הת ז"ל וז"ל וזה מתבאר בכתובות דף צ' שמגבין לב"ח מאוחר אע"פי שיש ב"ח מוקדם ממנו ולכשיבא הקודם יטרוף הימנו עכ"ל והדבר קשה חדא דהתם איכא תרי לישני דלל"ק דמה שגבה המאוחר לא גבה אלא לליש' בתרא מה שגבה גבה ועוד ק' דמאן לימא לן דהתם מיירי . בקדמו ותפסו ע"י ב"ד

ואולם התם בפרקא דצ"ד איכא פלוגתא דרבנן ובן ננס במי שהיה נשוי ד' נשים דלרבנן הד' אינה נשבעת ולבן ננס נשבעת ובעי לאוקומי