משכנות הרועים קפג

אתננה לע' ר' אומר קנה וחכ"א לא קנה אמר ר"י וכלן בשטר ועיין בפרש"י ז"ל לחד פי' דבאמירה לא מהני אלא בשטר והיינו דאמרינן ע"ש וכתב הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות וכ"ת בין בעבד בין דשדה אמאי לא מהני אפי' בע"ע באומר עשיתי ונתתי משום הודאת בע"ד וי"ל וכו' עכ"ל ועיין בחי' מוהריב"ל ז"ל למס'. גיטין שם ובח"ב מתשו' סי' ס"ה הק' וז"ל וצ"ע במ"ש הר"ן ורש"י דליקנו מטעם הודאה וכו' והלא אמרינן אדם עשוי שלא להשביע את בין בבריא בין בשכ"מ ואפשר דס"ל כרשב"י דקצ"ט ע"ש באריכות קצת וכתב ע"ז הרב מש"ל ז"ל בפ"ו מהלכות טוען דס"ל לרש"י והר"ן ז"ל כדעת הרב פ"מ ומשו"ה. ק"ל להמניה מטעם הודאה כיון שהעבד והמקבל מתנה אינם יודעים האמת דאפשר שזיכה להם ע"ל אחר כדתנן התם וכו' וא"כ כיון שהעבד ומקבל מתנה אינם יודעים האמת ויסברו שזיכה להם ע"י אחר לא אמרינן כשהודה להשביע וכדעת הרב וכו' עכ"ל נמצאת אומר לפי דעת המש"ל ז"ל דתרי אריוותא פשיטא להו חילוק זה ומש"ה הק' דליקנו בהודאה וה' הלבוש וה' פ"מ וה' מוהרימ"ט ז"ל תלתא סרכין כחדא שריין ואע"פי שה' הנמק"י ז"ל בהך דפרק ז"ב גבי הך דא"ל ראיתי. לאביכם שהמעשר וכו' דבשדה נאמן הק' דאמאי לא ניחוש שלא להשביע וכו' עכ"ל דבמעשר דודאי שאין. אדם יודע האמת על מי יש לבטוח לומר של מעשר הם וש"מ דלא ס"ל כדעת רש"י ז"ל והר"ן ז"ל ואיכא למימר דלא ק"ל אלא אחלוקת של פ' הם דוקא ולא אחלוקת של מעשר גם לפי מאי דכתי' לעיל בעניותינו דנכסי סי' מעשר נכסי בעלים הם להאי מילתא וליכא מאן דמפיק ליה מניה ניחא ואע"פי דסיים בתר הכי הרב מש"ל ז"ל דמתשו' הריב"ש ז"ל תורה יוצאה דלא ס"ל הכי ויש לו דחיות לסברא זו ממקום אחר ושה' מוהר"א קופטו ז"ל עלה בדעתו לחלק כמ"ש הרב פ"מ והדר ביה והסכים עמו מוהר"ש הלוי ז"ל הא מיהא אנן דאשכחן לרש"י והר"ן ז"ל לפי מ"ש המש"ל ז"ל וגם שהיא דעת ה' הלבוש ז"ל ומוהרימ"ט ז"ל יש לסמוך עליהם ז"ל ומה מאד נפלאתי מהמש"ל ז"ל שהביא תשו' הרא"ש ז"ל דכלל ס"ה וכלל ס"ח ורמינהו אהדדי והניח הדבר בצ"ע ולא זכר שר להקת הנביאים אשר יחדיו על מבוכה זו ישש דרך שכבשוה רבים איש הישר בעיניו כמדובר: והנה בע'תה חזרנו על המקרא במה שדן ידין . הרדב"ז ז"ל דכיון דאיכא סהדי שאמר שקנה להקדש הרי הוא הקדש דאמירתו לגבוה וכו' ואעפ"י שכתב הרשב"א ז"ל דלא אמרינן אמירתו לגבוה וכו' אלא בקדשי מזבח א"נ בקדשי בד"ה אבל לא בהקדש עניים הרי כל גאוני עולם חלקו עליו ומכללם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כולם הסכימו שאמירתו לעניים הרי הוא לגבוה וטעמא דמסתבר הוא משום תקנת עניים וכו' עכ"ל. ואתה דע לך שהטור בי"ד סי' רנ"ז ובח"מ סי' קנ"ה ורמ"ג כתב בפשיטות דלגבי עניים נמי אמרי' אמירתו לגבוה וכו' ע"ש. והיינו כדעת אביו הרא"ש ז"ל כמ"ש. הרדב"ז ומעתה אתמהה על מרנא הב"י ז"ל שבסי' קכ"ה שם כתב ע"ד הטור ז"ל דאשגרת לישן הוא ובסי' רמ"ג כתב ג"כ שאין דברי הטור מכוונים ולא . הוי אלא משום נדר ע"ע ובודאי דנ"מ טובא לענין אם מת הנודר עצמו וכמו שנתבאר עוד בדברי מור"ם ז"ל בהגהה סי' ר"ז ור"ט ובסמ"ע ע"ש ועוד בה אי סגי בחרטה לחוד או בעי נמי פתח וכמה מילי אחריני וא"כ מה כל החרדה הזאת כיון שפסק הטור כדעת כל גאוני עולם וכ"ש שנמשך אחר דעת אביו ז"ל כמנהגו הטוב כי אותה אנו מבקשים ועיין במהרי"קו ז"ל שורש ס"ו ע"ש וכבר ידעת מאי דאמרי' בפ"א דבב"ק דל"ו גבי ההוא גברא דתקע לחבריה וחייבוהו ב"ד פלגא דזוזי אמר הנחבל. הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא ליה ניתביה לעניים הדר אמר דיהבוה ניהלאי איזל ואברי ביה נפשאי וא"ל ר"י אנן יד עניי אנן ומדין מעמד ג' זכו בו עניים דשמעינן דבאמירה לחוד לא זכו עניים דאין אמירה לעניים באמירה לגבוה אלא כדין ההדיוט ויכול לחזור בה והרי"ף ז"ל שם הביא דאיכא מ"ד הכי והוא ז"ל חלק ע"ד דלעולם אמירה לעניים כאמירה לגבוה אלא משום דהך פלגא דזוזא אינה ברשות המקדיש דאכתי קיימא ברשות חובל ואין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו ואעפ"י שיכול להוציאו בדיינים ע"ש ובהרב המאור. ובס' המלחמות והרא"ש ז"ל שם הלך אחר שיטת הרי"ף ז"ל עיין שם ובתוס' שם ובחידושי הרשב"א ז"ל לשם ובתשו' בח"א סי' תקס"ג ועיין בטור ש"ע סי' רי"ב ובתשובת מוהראנ"ח ח"א סוף סי' כ"ט וסי' ל' ע"ש ובתשובת מוהרימ"ט ח"א סימן כ"ג וט"ל ע"ש ואין כאן מקום להאריך ונ"מ בין כל הדעות הללו דאי. משום נדר גרידא תסגי ליה בחרטה דמעיקרא ואי אמירתו כמסירתו כדין הקדש צריך פתח וחרטה ועיין בטור י"ד סי' נז"ר שכתב דבעי פתח וחרטה כדין הקדש דקי"ל כב"ה דהקדש טעות נשאלין עליו ע"ש. ומעתה בנ"ד דאין המעות בעין ביד המקדיש אלא בהלואה אצל הזולת אעפ"י שיכול להוציאו בדיינים אינה הקדש כמו שנתבאר ושאני נדון הרדב"ז ז"ל דמיירי בקרקעות דכמי שבאה ואמסרה ליד הקדש הוי כמ"ש הרי"ף ז"ל שם ובפ"ק דמציעא גבי ההיא מסותא דהא קי"ל כב"ה דאמר שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ואעפ"י שלדעת הב"ח ז"ל בח"המ ס"סי י"ב דדעת הרב ישעיה שהביא הטור שם הוא דס"ל דקי"ל כב"ש דכגבוי דמי ע"ש כבר צווחו בה קמאי ובתראי ומתרגמו לה באנפי דחיקי הלא בספרתם ועוד בה דא"נ אמרינן לגבי הקדש עניים אמירה כמסירה הא מיהא בקניית שטרות דבעינן כתיבה ומסירה אכתי בציר להו מסירה וכבר כתב הריטב"א ז"ל משם רבו בחי' לקידושין דף כ"ח והביאו הש"ך בח"המ סי' ס"ו סק"ג וז"ל הילכך האומר שטר זה וכל שעבודו יהא לעניים זכו לגמרי והוא דקאמר הוא ושעבודיה דנהי דהקנאה דהדיוט לא בעינן אמירה דהדיוט בעי' מסירה משם מורי נר"ו עכ"ל וכ"מ להרדב"ז ז"ל בחדשות ח"א סי' ק"ג וח"ב תשל"ח שם. גם מור"ם ז"ל בי"ד סימן רנ"א סעיף ז' כתב דהמקדיש שט"ח צריך כת"ומ בשם הרשב"א ז"ל עכ"ל. נראה דהא דאיצטריך ליה מסירה נמי משום דהרשב"א ז"ל לדעתיה ושיטתיה אזיל דבהקדש עניים לא אמרינן אמירתו כמסירתו אמנם מור"ם ז"ל דפסק בכמה דוכתי שם דאף בהקדש עניי' אמרי' אמירה כמסירה תו לא בציר ליה אלא כתיבה וכמ"ש הריטב"א ז"ל אשר הונף ואשר הורם וצע"ד מור"ם ז"ל ודעת הנמק"י משם הר"ן ז"ל דמלוה בשטר לא חל עליה הקדש כמ"ש ברפ"ק דמציעא והביאו מרן ז"ל בב"י י"ד סימן רנ"ח וטעמא טעים דהא ליתיה ברשותיה ומחוסר גוביינא ע"ש ומשמע דאפי' בכתיבה ומסירה. ליד הגזבר יכול לחזור דאין גופו ממון וממונ' ליתיה ברשותיה אלא דלפ"ז יפה כח הדיוט מכח הקדש ובקידושין דכ"ח אמרי' שלא יהיה כח הדיוט חמור מהקדש ע"ש ומה שהביא מפרק המוכר הקדש קרי וכו' הכוונה שהקדיש