משכנות הרועים יח

לכתחילה כדיעבד דמי והכי אמרי' בפ"ד בגמרא. שוב מצאתי להרב העיטור בדין שכירות דף ל"א ע"ג שכת' דר"י ברשות ר"ג השכיר המקום לראב"ע ע"ש אחר כתבי זה אל ה' ויאר לי בתשו' הרשב"א סי' אלף קמ"ה שהביא מסיפא דהך מתני' וכדכתיב עלץ לבי ויגל אהללה שם ה'. שוב מצאתי בשי' לא נודע שמה בקידושין לשם דק"ל והיכי מצי ר"י להשכיר לראב"ע והא קי"ל אין השוכר רשאי להשכיר ותי' דבפני ר"ג עשה וניחא ליה. תלית"ש. איברא דמהא דקאמר בפ' הזהב שם אהך מתני' דהיה עומד בגורן וכו' דפריך וליקני ליה אג"ק ומשני דלית ליה ארעא ק"ט וכי האי גברא טס באוירא הוה תלוי ועומד תלאי' ע"ג תלאי' ע"כ אית ליה ארעא דדייר. בה בשאלה או בשכירות ואי אמרת דקרקע המושכר או המושאל מצי לאקנוייה ולמיקניה אגביה מאי משני דלית ליה ארעא ונראה דאי מהא לא איריא דבמאי מקני לאידך ע"כ בק"ס והא אוקים לה בדלית ליה סודר איברא דבמאי דמשני אמאי דפריך והא עומד בגורן קתני ומשני בגורן שאינו שלו ק' נהי דאין הגורן שלו הא מיהא ע"כ דישנה בשאלה או בשכירות אצלו וליקני ליה אגבה בחזקה כיון דלית ליה סודר וכמו שפירש"י כיון דסודר לית לוה וכ"ש לכתו' לו שטר וכמ"ש הריטב"א הובא במקו' לשם והיה אפש"ל כיון דאין הגורן אצלו אלא בשאלה או בשכירות לא מצי לאקנוייה בחזקה אלא בשאלה או בשכירות דומיא דידיה ואין זה מספיק אלא דאי קשיא הא קשיא מדאמ' בפ' חזקת דף מ"ד אהא דמכר לו פרה וטלית מעיד לו עליה לפי שאין אחריותם. עליו ופריך וניחוש דילמא אקני ליה מ"ט אג"ק ומשני דאמ' סהדי ידענא בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם ואכתי ע"כ דדייר בארעא בשכירות או בשאלה וניחוש דילמא אקני להו מ"ט אג"ק השכורה או השאולה אצלו וכן נמי ק' מהא דאמ' התם בפ'מ ש"ס דף קמ"ט גבי איסור גיורא דפריך וליקני ליה אג"ק ומשני דלית ליה ארעא דהיכא הוה קאים איסור ע"כ בקרקע מושאל או מושכר והאיר ה' את עיני וראיתי בשיירי המקו' לשם כי באה אגב אסיפא דשי' הרמ"ה ז"ל הנדפסת מחדש שהרא"ש ז"ל הק' דאמאי לא השאיל או השכיר מקום ליתן אגבו ותי' שלא מצא אדם שיקנה לו בשכירות או בשאלה שלא יקפיד רבא והמקום שהיה דר בו אימור כלתה זמן שכירותו עכ"ל ולפ"ז הא דאמ' בחזקת דאמ' סהדי דלית ליה ארעא ור"ל וביום שמכר הפרה וטלית כלתה זמן שכירותו

וראיתי להרב נמק"י בפ' מש"ם בהך עובדא דאיסו' גיורא שכתב וז"ל ואע"ג שהיה יכול לקנות קרקע או לשכור וכדתניא ומקומו מושכר לו אפשר דר"מ בי רב הוה ואיסור לאו גברא רבא הוא ולא היה חושש רבא דליקנינהו אלא בהקנאות הרגילות עכ"ל ולפ"ד ז"ל לא עלתה ארוכה להך דפ' חזקת זאת אומרת דדעת הרשב"א והרב העיטור והרא"ש והנמק"י. ושיטה לא נודע שמה והרב התרומות סברי מרנן דאם ע"י קרקע המושכר או מושאל אצל המקנה מצי לאקנוייה לאחריני ולהקנותם ע"ג מ"ט

וראיתי בשי' לא נודע שם מחברה לשם לאחר שכת' לתרץ דהיכי ר"י השכיר המקום לראב"ע והא קי"ל דאין השוכר רשאי להשכיר ותי' דבפני ר"ג היה וניחא ליה כדכתיב' כת' ע"ז עוד וז"ל ואיכא דפשי' ליה מהכא מי ששכר לחבירו קרקע והשכירו לאחר כגון שנתן לו רשות המשכיר להשכיר מצי לאקנוייה ליה מ"ט אגב שכירות הקרקע אע"ג דלדידיה נמי לית ליה בהאי קרקע אלא שכירות בעלמא וי"ל לעולם לא עדיפי מ"ט מקרקע גופיה ואי קרקע גופיה לק' היכי קני להו למ"ט לגמרי ושאני הכא שלא הוצרך להקנות ר"י לר"א אלא ט"ה עכ"ל ולא ידעתי לחלק בין שכירות שהשכיר ר"ג לר"י ורע"ק לשכירות שהשכיר ר"י לראב"ע דהא השכירות שהשכיר ר"ג לר"י ורע"ק פשי' הקרקע גופיה לא אקני להו ולא קנו אינהו והיכי קנו אינהו מתנות לגביה וליכא למימר דשאני מתנות דטובת הנאה נינהו וכדמסיים בה הרב ז"ל דבגמרא בע"י שדה במכר ומ"ט במתנה מהו ופשי' מעישור שאני עתיד למוד נתון וכו' והאי דקאמר שדה במכר היינו בשכירות כמ"ש רש"י שם ואי אמרת דטובת הנאה שאני מאי פשיט מינה ומ"ט לחלק בין השוכר לבעל הקרקע השוכר מן השוכר דכלהו לית להו קנין בגופא דארעא כלל

וראיתי למרן. הקדוש בש"ע. סימן קי"ג לענין שיעבוד מ"ט אג"ק שאם אין ללוה קרקע והמלוה לו וכו' או שהשאילו או השכיר לו קרקע כ"ש ה"ז מקנה עליו כל מ"ט שירצה וכו' עכ"ל וכת' ע"ז בב"י דנלמד ממעשה דר"ג וזקנים וכו' ע"ש חו"ש לעין דדעת מרן ז"ל דאפי' לענין הקנאה גמו' מהני ליקנות אג"ק מושאל או מושכר וכ"פ מרן בסי' ס' ר"ב גבי פרוזבול ומשמ' מדבריו שם דטפי פשיטא להו דמהני מושאל ממושכר ועיי' בסמ"ע טעמא דמילתא ולשם רבינו העתיק דברי הרב העטור והרב התרומות הניתנים למעלה ומשוו דין אגב ופרוזבול אידי ואידי חד שיעורא עש"ב ובסי' ר"ב גבי קנין אגב הביא דברי הרמב"ם שהקרקע במכר והמ"ט במתנה או. הקרקע במתנה והמ"ט במכר ופשי' דלאו דוקא מכר ומתנה אלא הה"נ שכירות דבקידושין שם פשי' לקרקע במכר ומ"ט במתנה מעובדא דר"ג וזקנים והתם קרקע בשכירות הואי וכמ"ש רש"י וכדכתיב' לעיל וזהו שכתב רבי' ירוחם ז"ל והביאו מרן בב"י שם בשכירות קרקע ומ"ט במתנה כדמוכח מעובדא דר"ג וכו' ר"ל דמ"ד קרקע במכר ומ"ט במתנה לאו דווקא מכר אלא ה"ה בשכירות מדקא פשי' ליה מעובדא דר"ג דאיירי בקרקע בשכירות ומעתה דברי מור"ם ז"ל שכתב וי"א דאפילו הקרקע בשכירות וכו' קשים להולמן ועיי' להרב ש"ך ז"ל מ"ש בזה ומ"ש עוד ז"ל דלמה יגרע שאלה משכירות ע"ש הן אמת שבסודר שאול כת' מרן ז"ל בב"י סי' קצ"ה משם המרדכי דאין קונין בסודר שאול דכיון שאינו יכול להקדישו אינו יכול ליתנו ומרן ז"ל חלק עליו דאין דרך בני אדם להקפיד ע"ע ולפ"ד המרדכי ה"ה בסודר שהוא מושכר אצלו דאינו יכול להקנות בו דפשי' נמי דאינו יכול להקדישו אלא דנקט סודר שאול שאין דרך רוב בני אדם לשכור סודר אלא לשאול אמנם כבר כתבתי לעיל דטעם תלמידי דר"פ דס"ל דסודר שאול. לא מהני משום מאי דתפיס כמאן דפסיק דמי וה"ט לא שייך בקרקע מושאל לקנות אגבו כדכתיב' לעיל אבל לפי טעם המר"ד משום שאינו יכול להקדישו א"כ ה"ה נמי קרקע כיון דאינו יכול להקדישו אינו יכול להקנות: אגבו ותק"ל סיפא. דמתני' דמע"ב קתני דר"י השכיר. לראב"ע המקום שהשכיר לו ר"ג אעפ"י שר"י לא היה יכול . להקדישו דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו

ותבט עיני לאבי התעודה ה' מוהרימ"ט ז"ל בחה"מ סי' פ"ג תמ"ה תמ"ה יקרא לדעת