משכנות הרועים קעח

שקנה להקדש ובצירוף עדותן טרח הרב לקבל עדותן

סופא דמלתא דס' הרדב"ז הלזו באשלי רברבי תליא ואנן בתריה דמרן ז"ל גרירנא וחזינן למרן בש"ע סי' רנ"ה שהעתיק לשון הטור דשל הקדש הם ושבק לשון הרמב"ם ז"ל דנקט לשון של מעשר הן ואע"ג דרוב לשונו בח"מ קרוב לכולו תופס לשון הרמב"ם ז"ל בצביונו וקומתו פשיט' דלהכי איכוון לאפוקי מהסוברי' דבהקדש לא שייך טענת השבעה. גם בי"ד סימן רנ"ט הביא הגה"מ בשם א"ז אשר הונף ואשר הורם דכתב על הברייתא דשל מעשר דה"ה לצדקה ופסקו מור"ם לשם ואח'י מל'ך הרב מוהרח"א נר"ו שלח אלי במכתב לאמר עין ראתה לה' ד"מ סי' רנ"ה כתב משם הא"ז דאם נמצא כתיבה שכן כתוב עליו צדקה דהוי לצדקה ואמאי לא אמרינן דשלא להשביע כתב כן דמ"ש מאם הודה בכתי' עכ"ל ונומיתי לו הכי איתשיל הא"ז באדם הבא לישאל דאיהו גופיה מספק"ל ולא ברירא ליה מלתא אי הנך נכסי הכתו' על השק צדקה אי סמכינן עמ"ש על השק או לא והשיב דהוו צדקה דמספקא אמרינן דזכו בה עניים וכדקי"ל ספק לקט לקט וע"ש בהג"המר וכבר כתי' על הך ברייתא דפ' ז"ב כמדובר דמוכח מינה דאמר א"ע שלא להשביע אלא ע"כ כוונת הא"ז והד"מ כדכתי' והראיה דבח"מ סי' פ"א סי"א כתב שאם כתוב על חפץ זה של פ' לא זכה פ' דאמרינן אדם עשוי שלא להשביע עצמו וא"כ קשיין דברי. מור"ם אהדדי אלא ע"כ דהתם שאני דבא לישאל משום דלא ברירא ליה מלתא כמדובר ולא משום דבהקדש סבר לומר דלא אמר' שלא להשביע שהרי מרן הש"ע כתב של הקדש והוא ז"ל שתק ועוד שהביא הג"המר כדכתיבנא

איברא דאכתי איכא למיקם עלה דמלת' דמדברי הרא"ש ז"ל בתשו' הלזו נשמע להדיא דאפי' בכותב שהמעות הללו של פ' לא זכה אותו פ' דמצי למימר שלא להשביע אלא דשאני התם דתלה בקהל ואין דרך לתלות א"נ משום דיש מנהג ולא הו"ל לכתוב כן משום שלא להשביע דירא הוא מהקהל כיון דנהגו כן א"נ כיון דכתב כן קודם חתימת העדים אבל בלא"ה כיון שכתוב בכתיבה שזה הממון של פ' הם מצי למימר שלא להשביע כ"פ ואילו בכלל ס"ה שאול נשאל ותורה יבקשו מפיהו בראובן שהודה בכת"י שכל הנכסים שהיו לו הם משל אביו אי הויא הודאה או לא והשיב ז"ל וז"ל ובנ"ד כיון דאיכא כתיבה לא אמרי' אדם עשוי שלא להשביע דלא אשכחן אלא בדבור בעלמא כגון מאן מסיק בי אלא פ' ופ' אלא הכא דבכתי' וכו' כולי האי לא הוה עביד שלא להשביע וכו' עכ"ל והובאה בטור סי' פ"א סכ"ג וסי' רנ"ה ש"ד ע"ש. ואנכי תולעת לא תעזוב נפשי לשא'ול דהכא כללא כייל רלא אמרי' אדם עשוי שלא להשביע אלא בדיבור גרידא כגון מאן מסיק וכו' דלא עביד מעשה כלל הפך דבריו דסי' ו' וכן אתה מוצא בכלל פ"ו יחוה דעת בראובן שמת ונמצא כתוב בפנקסו שהמשכונות שיש לו מהזולת הם מנכסי שמעון שמסר לו אם יש להוציא מהיורשים ע"י הפנקס הזה גדולה תשו' ובכלל דבריו כתב וז"ל הכא לא שייך טענת שלא להשביע דה"ד במודה ואומר חייב אני לפ' ופ' בפני העול' שלא יחזיקוהו בעשיר והכא אין אדם יודע ושומע בדבר וכו' עכ"ל והובאה בקיצור בטור סי' פ"א סי"ז ע"ש משמע הא אם יש יודע ושומע בדבר אפי' בכתי' אמרי' אדם עשוי שלא להשביע והדברים כמנגדים ולקמן ית' בס"ד. ואתה דע לך דמדברי הרא"ש ז"ל הללו גמרינן דינא לנ"ד דלא אמרי' שלא להשביע אלא דוקא באומר בפני אחרים שלא יחזיקוהו בעשיר או אצל. בני ביתו שלא להוסיף על יציאותיו אבל בכותב ומניחן בבית גנזיו לא תשורנו עין רואה ואדרבה לכל באי שער עירו מוש'בע ועומד יען שט"ח המשכונות כתובי' ע"ש והוא גובה פירות הקרקעות קרנא ופירי הוא המוציא והוא המביא אטו משום דשרטט וכתב האי שיטין סתר'אי נינהו כתיבן ולא קריין ושם בסתר מוציאין אותו מחזקתו אלא ודאי קושטא קאי אמת יהגה חכו וכתב לה לשמה חברת ת"ת לצאת י"ש וכך היא המדה ליראי ה' ולחושבי שמו אלא דהשתא מיהא לכוס אנסוה לאיזו סבה נודעת לו אישתמוטי הוא דקא משתמט ולא לאזוקי אינשי בגזלנות ומה גם נכסי קטנים דלאו בני מחילה ונכסי צבור דקים ליה בגויה דגברא דמעלי הוא אך רק מאשר השמים לא זכו בעיניו כמבואר בשאלה אבל לשמים הימנותא להוי אמריתה להא שמעתא וקיימתיה מסברא בטרם תח'יל הא'רש תשובת הרא"ש ז"ל הלזו

תבנא לדיננא דברי הרא"ש ז"ל קשו אהדדי ועוד אחרת היתה דבכלל ס"ח סי' ע"ז. ישיב אמרים למה שנשאל בראובן שנמצא כתו' על א' משטרותיו שחציו לגיסו אם זכה גיסו או לא ויען ויאמר דלא עדיף מ"ש בכתי' ממה שהודה בפני עדים שאם לא אמר אתם עדי שיכול לומר שלא להשביע וכו' ולא זכה גיסו ע"ש והובאה בטור סימן ס"ה ע"א א' הקורא וא' השומע אתמוהי קא מתמה דמחליפא שיטתיה מהך דכלל ס"ה דהתם קא מרע לדיבורא מהכתי' והכא תבר לגזיזיה דכתי' גריעא מהדיבור ומהתימה על הטור שהעתיק לכל התשו' הללו גם מרן הב"י ז"ל לא נתעורר מכל זה וכבר ראתה עיני שרי צבאות ישראל מלכים מדיינים בישוב תשובות הללו הראשון אדם ספרא רבא דישראל מוהרמ"א ז"ל בד"מ דרכיו ראיתי לחלק יצא דבהך דגיסו מיירי שלא יצא הכתב מידו ושהיו ברשותו אחר מותו משו"ה אמרינן שלא להשביע כתב כן אבל בהך שהודה שהנכסים שהיו בידו הם של אביו מיירי. שמסר הכתי' ביד אחרים דבכ"הג שהיה ביד אחרים לא מצי למימר שלא להשביע דכולי האי שכותב בכתי' ומוסר ביד אחרים לא הוה עביד שלא להשביע ע"ע ובאמת אף שאין משיבין את הארי החי ומי יבא אחרי המלך עני אני לא נתקררה דעתי מזה דא"ה מ"ל להרא"ש ז"ל אצל הדיבור לאורועי ולימא דלא אשכחן אלא בדבור בעלמא כגון מאן מסיק וכו' דמוכח להדיא דכל דלא הוי דיבור ש"ד הודאתו ולא מהניא ליה טענת שלא להשביע ואמאי והא איכא כתיבא ולא דיבור בעלמא ואפ"ה מצי טעין שלא להשביע וכגון שלא מסרו ביד אחרים ועוד פשי' דכולי האי שכתב הרא"ש ז"ל היינו לומר דקעבד מעשה וטרח לאפוקי מדבור גרידא דלא קעביד ולא מידי ולא על מה שמסרו ביד אחרים בחון הדברים הרי הוא כמבואר. ועק"ט דמה יענה הרב ביום שידובר בו הך תשובה דכלל פ"ו דפסיק ותני הרא"ש ז"ל דכל שלא יש שומע ויודע לא מצי למימר שלא להשביע ויותר מאלו יש לעורר בדבריו ז"ל וכבר בא חכם הגאון בש"ך סי' פ"א שם קרא ערער עליו ואתה תחזה ע"ש והנה בע'תה אמרנו נבא הע'יר לדעת הרב מור"ם ז"ל מאי הוי עלה בנדונינו שהודאתו, בכתי' היא מוצאת מרשות אחרים אחד חכם נר"ו ואינה יוצאת מתחת ידו אי מצי טעין שלא להשביע או לא אנא דאמרי קושטא קאי דמשטחיות לשון מור"ם בד"מ יראה יראה דשאני ליה בין שהכתי' יוצא מתחת ידו של