משכנות הרועים קעו

וכיוצא כמ"ש רבי' בפ"ג מה' מעשר דין י"ז ע"ש אבל סו"ס ממון בעלים הוא לאכילה וליתנו כמדובר ואפ' כיון דלהנך מילי חשיב ממון גבוה שאין מקדש בו את האשה וכיוצא חשיב ליה שפיר בא להוציא מחזקתו אלא דמ"ש עוד ודבר שבממון אינו פחות משנים לא הבינותי דבעושה עמו בטהרות ואמ"ל נטמאו דאפליגו ביה אביי ורבא הוא בא להוציא ממון מחזקת בעלים וכן בזבח לחייבו להביא אחר תחתיו וס"ת ושאר מילי וראיתי להרב הנמק"י שם שכתב דבבית אינו נאמן אפי' במוסר דמ"מ ע"א הוא ועל פיו לא נוציא ממון מחזקתו וכו' עכ"ל ואעפ"י שלא הזכיר האיסור מ"מ ס"ל דע"פ ע"א לא נוציא ממון מחזקתו וכדברי הר"ן ז"ל ורבינו ירוחם במישרים נתיב כ"ו ח"ג דע"ד העתיק הברייתא דפרק ז"ב והשמיט חלוקה דשל מעשר הם וכתב ע"ז פי' אפי' אמר כמוסר אינו נאמן מאחר שלא היה יכול ליטלן דאינו כ"א ע"א עכ"ל וטעמו שהשמיט לדין מעשר משום דבז"הז שפודהו על שו"פ ויוליכנו לים המלח הרי הוא כמבואר נמצאת למד דלדעת הר"ן והנמק"י ורבי' ירוחם ז"ל תלתא ספרין ס"ל דרישא דברייתא מיירי אפי' במוסר בבית לא אמר כלום אמנם הרי"ף ז"ל בפ' ג"פ ובפ' ז"ב והרא"ש ז"ל שם העתיקוה כלה כמות שהיא ומשנה א' לא זזה ממקומה

איברא דחזיתיה לרבינו יונה ז"ל בחי' לפרק ז"ב שם והמה בכתובים שכת' איכא דק"ל בשדה אמאי נאמן ניחוש לשמא שלא להשביע והיינו כקושיין ותירץ לחד תי' דהא דמפליג בסיפא בין מוסר למערים ה"ה ברישא וסיים וכתב ובבית לא אמר כלום אפי' במעשר דלא מהימן ע"א למימר מידי ברשותיה עכ"ל ולע"ד דט"ס וצ"ל למיסר מידי דליתיה ברשותיה וכדברי הר"ן ז"ל והא דאוקי לרישא נמי במוסר נראה דדחיק ליש' למימר דרישא סמיך אסיפא בעיקר דינא במלתא דאכתי לא מתניא הן היום כאן נמצא וכאן היה את שאהבה נפשי אהבה רבה חמיד לבא קלורית לעין ורב כמו שנאמר מוהרח"א נר"ו בר מניה דמר ניהו רבא תנא דידן ומורי גם הוא הרב חק נתן זיע"א כי מידי דברי בו אף הוא ראה גברא דשפיר חזי דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י מה' זכיה כשהעתיק הבריית' דפ' ז"ב נתן את הניתנים למעלה למטה ואת הניתנים למטה למעלה ואייתי לחלוקת אם כמוסר בריש דינא. ואח"ך אייתי להך חלוקה דשדה ובית להורות נתן דס"ל כדעת רבי' יונה ז"ל דרישא מיירי במוסר משו"ה שפיר זכה אותו פ' דתו ליכא למיחש לשלא להשביע אמר הכי ודפח"ח והוא כפתור ופרח ועדיין צריכים למודעי מ"ט דתנא של מעשר הם טפי משאר הקדשות ולא קתני סתמא של הקדש הם והדבר ברור משום דשאר הקדשות מאי בעו גביה דאי הקדש בד"הב או של עניים כיון דקאי עלייהו בבל תאחר ל"ל הטמנה ואע"ג דמשכחת לה בהקדש לצדקה דלא קאי עלייהו בבל תאחר כמו שנתבאר בדברי רבינו בפ"ח מה' מתנות עניים ע"ש מ"מ ניחא ליה למנקט מלתא פסיקתא. ועוד נר' משום דכי אמר לבניו של מע' הן וכו' שלא ישלחו בהן יד ליטול מהם דאינם נאכלין אלא בירוש'. אע"ג דחולין הם לית ליה פסידא דאין דמים של חולין נעשים מעשר בעקימת שפתים וגדולה מזו שאפי' אמר פירות הללו כמעשר לא אמר כלום כמ"ש רבי' בפ"א מה' נדרים דין י"א וז"ל האומר פירות הללו כחלתו של אהרן ותרומה לא אמר כלום משום דאין דרך להביא בתורת נדר ונדבה לאלו והראב"ד ז"ל כתב הטעם לפי שהן נכסי חולין לישראל דנאכלין להם ולבניהם וכו' ע"ש נמצאת אומר דאין דרך להתפיס מעות הללו בתורת מעשר בין לטעם רבי' בין לטעם הראב"ד ז"ל אמטו להכי דייק טפי תנא דידן ונקט של מעשר הן א"ל אביהם דאינו נתפש כלל בהאי לישנא אבל אם א"ל אביהם של הקדש בד"ה או לעניים נתפס בדיבורו דקי"ל אמירתו לגבוה וכו' ולכי שמע גזבר אתי ומפיק ליה מניה ומאי אהניא לרמאי ברמאותיה כ ניצול מן הדוב ופגע בו הארי

וראיתי להרב בני חיי ז"ל בח"מ סי' ל"ב שם שכ' על דברי הכנ"הג ז"ל הנאמרים באמת וז"ל ונראה דהרב גריס שם של מעשר כגרסתינו ולא' גריס של הקדש וא"כ איכא לפ' טובא דמעשר ממון הדיוט ואינו נתפס בדבור אבל הקדש נתפס בדבור דאמירתו לגבוה וכו' ואפשר שלכן הרב לחם רב ז"ל הביא ראיה מהטור שכתב של הקדש במקום מעשר דמן הגמרא דגריס מעשר אין ראיה ע"ש והנה מ"ש הרב ז"ל דמעשר ממון הדיוט וכו' ל"ד אלא ר"ל ממון בעלים הוא כדכתי' ומ"ש ואינו נתפס בדיבור וכו' ר"ל בין שאמר הללו של מעשר הן או כמעשר הן וכדכתי' אבל מה שתלה הרב ז"ל בגירסת הגמרא דהטור גריס של הקדש אתמהה דבתוספתא פ"ד של מעשר מתנייא של מעשר כדמייתי לה הש"ס גם הרי"ף ז"ל בפ' ג"פ וז"ב והרא"ש והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מעשר ובפ"י מה' זכיה והמרדכי בפ' ז"ב ופ"א דבתרא. א"כ מנין היתה לו גי' אחרת שלא נמצאת לא' מהגדולים הללו וכבר נודע שלעולם יכנס בן אצל אב ולמקום אשר יפנה הרא"ש אחריו ילך

אך אוסיף להביט בהג"מיי בפ"ק דבתרא שכתב משם הא"ז אחר שהביא ברייתא דפ' ז"ב וז"ל ונר' שזה הדין במעות של צדקה עכ"ל. ולע"ד זהו דעת הטור דה"ה להקדש ולא נתלה בגי'. אמור מעתה דברי הרדב"ז ז"ל במחלוקת שנויה דלדעת הטור והא"ז אפי' בהקדש עניים שייך למטען שלא להשביע ומעתה מה שראיתי להרב מח"א ז"ל בהגהותיו לתשו' הרדב"ז ז"ל שהשיג עליו מהך דפ' ז"ב ומייתי לה גבי הקדש לאו כ"ע מודו בה דרובא נינהו דגרסי של מעשר ומינה ליכא תברא וכדכתב הרב בני חיי הרי הוא כמבואר גם לא זכר שר דברי הכנ"הג ז"ל שתפס על הרדב"ז ז"ל

גם אשו"ר להרא"ש ז"ל בתשו' כלל ו' סי' טו"ב שנשאל על קהל שמנהגם לחכור חכירות הקדשים או אלמו'ענה וכשכותבין שטר החכירות כותבים אותו בשם אחד מהקהל ובסוף השטר אומר קודם חתימת העדים וזה הממון הוא מחכירות הקהל ועתה ראובן הוציא שטר על שמעון וכשראו הקהל השטר אמרו לשמעון אלו המעות שלנו הם אל תתנם לראובן כיון שכתוב בסוף השטר שזה הוא מחכירות הקהל וכן היה מנהגם לכתוב השטר ע"ש אחד מהקהל וראובן אומר כיון שכתוב ע"ש שלו הם ועוד אומר שהקהל נתנו לו שטר זה לגבות ממנו מעות שהיו לו אצל הקהל והקהל טוענים שאין לו אצלם כלום ושלעולם לא נתנו שטר לגבותו אלא כתבו אותו על שמו כמנהגם והשיב הרא"ש ז"ל כיון שמנהגם כשחוכרין חכירות כותבין בשם א' מהקהל וכותבין בסוף השטר וזה הממון הוא מחכירות הקהל וכן נמצא בשטר שביד ראובן לאו כל כמיניה לומר המעות שלו הם כיון שכתוב בשטר שהוא מחכירות הקהל וגם מנהגם הוא לכתוב ע"ש היחיד עש"ב. יראה יראה כי מנהג גזברי הקהל