משכנות הרועים קעד

מוהרשד"ם ח"מ סי' כ"ט ובסי' ח"ן דף ן' ובהסכמתו על ה' משפטי שמואל סי' מ"ה ובה' בני שמואל בתשו' סי' ו' ובה' נאמן שמואל סי' ך' דף י"ט וה' מהר"י לבית לוי סי' ט' ובה' משפט צדק ח"ב סי' ל' דף ס"ב ע"א ובסי' ל"ו ובה' מוהרח"ש ח"א סי' ט' ובה' מוהר"ש גאון בס' משפטים ישרים. סי' ט' ובה' נחפה בכסף סי' ט"ז. וסי' טו"ב ובה' כרם שלמה סי' ס"ה

(יד) הודאה ראובן נושה בשמעון מנה פגע: בו לוי וא"ל נתפרעת משמעון המנה שאתה נושה בו וא"ל הן הודאה גמורה היא ותו לא מצי למהדר ביה בשום טענה לא טענת השטאה ולא טענת שלא להשביע ה' פמ"א ח"ב סי' מ"ט עש"ב

(טו) הודאה ראובן אדם חשוב מוחזק בכשרות ואמיד בנכסי נתמנה פקיד על חברת ת"ת ע"פי חבר עיר הי"ו ואח"כ כהן שעבר ונתמנה אחר תחתיו ולימים הוצרך אחד מיקירי ארעא סך מה והלוהו ראובן הנז' וכתב עליו שט"ח ולמקצת ירחין עמד ראובן ופשט לו את הרגל והפקיד מלוגא דשטרי ביד חכם א' נר"ו ויצוהו לגבות מה שיזדמן לפניו אחר זמן עמד הלוה ופרע הסך שמחוייב לראובן ליד החכם הנז' ופתח החכם הנז' מלוגא דשטרי להחזיר לו שטרו של לוה ויהי בפתחו השט"ח הנז' ונמצא כתוב בו מאחוריו בכת"י המלוה ראובן הנז' וז"ל הריני מגלה אזן כל קורא שהחוב שעל פ' הוא לת"ת וגם השט"ח שעל פ' הוא לת"ת וכך היה מונה עד שאמר דל מנייהו תת"ק שהם שלי והשאר שהוא כ"וך ישאר לת"ת ואדהכי והכי עמד ראובן וחזר לעירו פה מתא יע"א והלוה לגזברי הקהל יצ"ו סך קרוב לאלף דורוס ויהי כשמוע הגזברים יצ"ו אשר נמצא כתוב ע"ג השט"ח שהיה על הלוה הנז' נר"ו צעקו לאמר דהני ניכסי מהקדש ת"ת נינהו וזה לך האות כי ראובן הנז' נודע לכל באי שער עירו כי אינינו ותרן בממונו ואיך ויתר כ"כ להלוות סך כזה ולקבלו פרוטרוט אלא הוא הדבר דנכסי לאו דידיה נינהו רק של חברת ת"ת ונהי דלא חשיד וגברא דמעלי הוא הא מיהא יען טרח בעשר אצבעותיו להרויח לחברת ת"ת סך כזה קשה בעיניו למוסרם לזולתו נפשו אותה ויעש באותן הנכסים ולחלקם למי האיש אשר יוכשר בעיניו וראובן טוען דנכסי דידיה נינהו ולאיזה סיבה נודעת לו כתב את כל אשר נמצא בשט"ח הנז' יורנו המורה לצדקה שורת הדין ויבא שכמ"ה

תשובה בריש כל מראין נחזי אנן דאי טעין דלא כתב כן אלא שלא להשביע את עצמו כיון שלא תבעו שום אדם ומאליו הודה נאמן לומר שלא להשביע ואי איהו לא טעין אנן טענינן ליה כמו שמבואר כ"ז בטוש"ע ח"מ סי' פ"א ע"ש ואמנם דבר זה רבינו הגדול אמרו הרדב"ז ז"ל בראשונות סי' קע"ג דכל לגבי הקדש לא שייך לומר אדם עשוי שלא להשביע והענין במה שנשאל על גזבר אחד שקנה בית א' מפ' והעיד עד א' שפעם א' פגע בו וישאלהו האיש לאמר לאן אתה הולך ויהי כמשיב להשלים פירעון הבית הנז' שקניתי להקדש והעד הב' העיד שכמה פעמים שמע ממנו שקנה בית פ' להקדש והגזבר טוען שלעצמו קנאה וממעותיו והשיב הרב ז"ל גדולה תשובה ובכלל דבריו כתב וז"ל אבל בהקדש לא שייך לומר וכו' אדם עשוי שלא להשביע את עצמו כי ירא הוא מן ההקדש ולהר"מ לא מצי טעין כיון דאיכא סהדי דאמר שקנאה להקדש הרי הוא הקדש דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכו' עכ"ל עין רואה דעת עליון דאע"ג דהני סהדי לא אסהידו שהקדש המעות או הבית לפניהם רק על דיבורו שאמר שקנאו להקדש לא מצי טעין שלא להשביע וכו' וכיון שאמר שקנאה להקדש הרי היא הקדש גמור דאמירתו לגבוה וכו' וזכה ההקדש הכא נמי בנ"ד. ה"ה. והוא הטעם כיון שהודה וגילה אזן כל קורא במעות אלו שהם של ת"ת קושטא קאמר ולא מצי טעין שלא. להשביע וא"נ דידיה נינהו הרי הם של ת"ת דאמירתו וכו' דמ"ל הודה בפיו להודה בכתב ולקמן יתבאר בס"ד

איברא דאיכא למיקם עלה דמלתא ממאי דגרסי' בפ"ב דבתרא דקע"ה ב' אמר ר"ה ש"מ שהמקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפ' בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש מתקיף לה רב' נחמן וכי אדם עוש' קנוניא על בניו ורב ושמואל דאמרי תרוייהו וכו' כי לא אמר תנו אין נותנין מ"ט אדם עשוי שלא להשביע את בניו ה"נ אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וכו' וק"ל בגווה דלא דמי כלל דהתם כי לא אמר תנו אמרי' שלא להשביע את בניו הוא דאמר הכי הילכך אותו פ' לא זכה במנה וישאר לבניו אבל הכא במקדיש כל נכסיו אי לא יהבינן אותו מנה לפ' הקדש שקיל לכלהו נכסי ואין לבניו כלום ומאי שלא להשביע איכא וכבר ראיתי לגדולי ישראל על מבוכה זו ישבו ומצאתי להראב"ד ז"ל הובא בשיירי המקו' לשם והיא ל'ו נד'פסה בשלהי חי' הרמ"ה ז"ל הנדפס מקרוב וז"ל שלא יאמרו כמה ממון קיבץ ויקנאו בו בין בחייו בין במותו עכ"ל ואתמהה דהיכי מחזיקינן לש"מ לאורועי כח ההקדש ולספינהו לאחרים כדי שלא יקנאו בו בחייו חיי שעה דש"מ הוא או לאח"מ דכבר אבדה קנאתם ושנאתם איך שיהיה נראה דמכאן תשובה יוצאת לדברי הרדב"ז ז"ל דסבר לה מר דלגבי הקדש לא אמרינן אדם עשוי שלא להשביע והכא אפי' בהקדש גמור חיישינן שהודה שלא יקנאו בו שקיבץ ממון רב ושלא להשביע כפי שיטת הראב"ד הלזו

אמנם כתב עוד במקומו לשם משם התוס' ז"ל דה"פ גלי דעתיה שהיה בדעתו לישאל לחכם עליו ויהיה שלו ואומר כן שלא להשביע בניו עכ"ל א"כ לפ"ז לא מצי' ש"מ דמצי טעין שלא להשביע אלא דישאל על הקדשו לחכם ויזכה בשלו אלא דאכתי ק' לס' הרדב"ז ז"ל דנימא שלא להשביע אמר כן עד שישאל לחכם ונהי דבחלוקה שקנאה להקדש ממעות ההקדש יען גזבר הוא ואין בידו לישאל על נכסי הקדש דלאו דידיה הוא הא מיהא למ"ש עוד הרב ז"ל וכיון דאמר להקדש הרי הוא הקדש דאמירתו לגבוה וכו' ע"ש דאכתי נימא שלא להשביע עצמו הוא דאמר הכי ובידו לישאל עליו והכל יהיה שלו ומעתה נובין ונדון בנ"ד דראובן גזבר הוא על חברת ת"ת והודה שהנכסים ההם הם של ת"ת תו לא מהימן לומר דידיה הוא ושלא להשביע כיון דאין בידו לישאל כמדובר

גם אשו"ר להרמ"ה ז"ל בחי' לשם בסי' ק"ם דק"ל בפשטא דשמעתא מאי דק' לרבוותא וכתב ע"ז וכת' דל"ק דאפ"ה ניחא ליה שלא להשביע את עצמו כיון דאמר שמואל מנה שחיללו על שו"פ מחיל חיישינן דילמ' אכתי דעתיה עלויה לאחליה בפחות משוויו עכ"ל הא למדת דאי לאו דמצי מחיל וכיון דכן הוא איכא למתלי דאכתי דעתיה עלויה ע"י חילול וחיישינן שלא להשביע הא לא"ה לא אמרי' גבי הקדש שלא להשביע ובנ"ד כיון שהודה שהם להקדש ת"ת ולאו איהו דאקדשינהו מנכסיה א"כ לא מצי לחלל מלתא מניה