משכנות הרועים קעג

כנה"ג שם אות ח"י בהג"הט כת' דאיכא מאן דפליג על ס' הרא"ש הלזו ומאן דעמיה ע"ש מ"מ אנן בדידן גרירנ' בתריה דמור"ם ז"ל היכא דלא פליג אס' מרן בש"ע וכ"ש דקי"ל דבכל פלוגתא דרבנן בין היורש למקבל דעל המקבל להביא הראיה דהילכתא כמר ולא כמר כמ"ש מרן בסי' רמ"ה סי"ח ע"ש והכא בנ"ד שבנו מוחזק בנכסי אביו בחזקת התורה אלימתא ובן הבן בא להחזיק יתר על חלקו המגיע לו ע"פי התורה בכח שטר זה ודאי אמרי' ליה זיל ברור מקחך דהילכתא כמ"ד דבן בנו הרי הוא כבנו גם להאי מלתא וכ"ש דהאיכא רבוותא דסברי דאדם עשוי שלא להשביע את עצמו אף כי אחרי מותו שיאמ' פ' עשיר היה ומושבע בנכסי והוא היה מתרושש והון רב מן הציקנים וכמ"ש ה' ש"ך בסי' פ"א סכ"ט וכבר עמדתי ע"ז לעיל במערכת אות ה' בדיני הודאה סי' ואין להאריך ועוד בה דא"נ אמרינן דהשתא קמזכה לכן בנו מה שלא זכה האב אלא בחלוקת הריוח ויפה כח הבן מכח האב אכתי למשדי עליה גודא רבא דאין לו יד לזכות כיון שגם בן בנו סמוך על שלחן זקנו דמ"ש בנו סמוך על שלחנו לבן בנו סמוך ונראה על שלחן זקנו אין טעם בדבר לחלק

ותו חזינא תיוהא רבא בהאי שטרא דחזינן להאי שטרא דכל לישניה מרישיה לסיפיה מדריש ומשתעי בלשון סיפור דברים מה שהיה כבר ולשעבר לקול הא'ות הראשון הלא תדעו כי בני בחייו היה שותף עמי וכו' והיה התנאי וכו' ואחר שנפטר בני נמשכת השות' וכו' ובדוק ובחון בהם דכל מלי דהאי שטרא מלי דלשעבר נינהו ואשכחן לה' מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' כ"ט שאול נשאל על שטר שכתו' בו איך עמד פ' והודה איך מתחייב להחזיק בביתו הנער פ' לאכול וכו' ואז בזמן נישואי הנער נתחייב ליתן לו כ"וך וכו' ויהיו מעכשיו נתונים לו במת"ג וכו' וקנינן אנן סהדי דח"ל וכו' עכ"ל ומת הזקן אם חייב היורש לקיים מלי דאבות והשי' ה' ז"ל שה' מהרש"ק וה' מוהרש"ב ז"ל לא נסתפקו אלא בחיוב המזונות ופשיטא להו דחייב' בממון והרב ז"ל לא כן ידמה. והיה טעמו משום דלישנא דהך שטרא גריע טובא שהרי לשו' הודה ונתחייב מורה על העבר וכו' שנר' שאינו אלא סיפור דברים בעלמא במה שעבר וכ"ת א"כ מה הוא זה שאמ' מהיום הזה אם מטעם זה אינו כלום שאיפשר ג"כ שאומר שלעבר נתחייב במהיום הזה מ"מ לא הוי אלא סיפור דברים בעלמא וכו' ואע"ג דבנ"ד איכא לישנא דוקנינן דמשמע עכשיו נטל קנין נר' ודאי דליכא לחייובי לבן הזקן כיון דמעיקרא לא הוקב' חיוב אלא סיפור דברים גם הקנין מהדר אסיפור דברים ולא אחיוב וכו' וכבר נתבאר דיד בע"השט ע"הת ואפי' הפירוש דחוק כל עוד שיש בו משמעות וכו' וכמ"ש מהריק"ו וכו' וכ"ש בשטר גרוע כזה וכו' עכ"ל וכשמעתתיה וכטעמיה דהרב ז"ל פסיק ותני ה' מוהר"י לבית לוי סי' נ"ה וכת' וז"ל וכבר ידעת הא"ח שצריך לעולם לפרש לשון השטר לזכות הלוה או המוכר ואפי' בפי' דחוק כמ"ש הרשב"א דיד בע"השט ע"הת עכ"ל גם הרב בני שמואל בתשו' סי' ו' הביא דברי זקנו ה' מהרשד"ם ושמיע ליה דהרב ז"ל תפס כס' הגאוני' ע"ש . וה' משפט צדק ח"ב סי' ל' דף ס"ב ע"א הביא דברי מוהרשד"ם הללו ע"ש ובסי' ל"ו כת' דמילתיה דרב ז"ל מידי פלוגתא לא נפקא ע"ש. ואני עני מצאתי עוד לה' מהרשד"ם עודינו מחזיק בסברתו שם סי' ח"ן דף ן' ע"ש וכן מצאתי לו ז"ל בהסכמתו בתשו' ה' משפטי שמואל סי' מ"ה ע"ש וכת' ה' כנ"הג סי' ט"ל אות ס"ב בהגהב"י שהראב"ד חלוק עליו בזה ע"ש ועיין לה' נאמן שמואל סי' ך' די"ט ע"ג שהביא דברי מהרשד"ם והרב בני שמואל הנאמרים באמת ע"ש וה' דבר משה ח"ב ס"ו סי' פ"א אחר שהביא דברי מהרשד"ם ואחוזת מרעהו נו"ן הורה גבר כדמסיק הרב ז"ל ע"ע וה' מוהרח"ש ז"ל ח"א סי' ט' הביא דברי הרשב"א שהביא מוהרשד"ם ואח"כ הביא דברי מהרשד"ם הללו ולמד לנדונו להכשיר את השטר מהך דהרי"ף והראב"ד ע"ש ויש בדבריו מהגמגום וכבר עמדו ע"ז האחרונים ז"ל. הן אמת שה' מוהר"ש גאון בס' משפטים ישרים סי' ט' נטה דעתו לד' מוהרשד"ם אמנם בס"י דף ס"ו תמ'ה תמ'ה יקרא על ס' מוהרשד"ם הלזו וכבר נתעורר בזה ה' מוהר"ם מזרחי אשר הובא בתשו' ה' נחפה בכסף ח' חה"מ סי' ט"ז ועיין מ"ש ע"ד ה' ז"ל שם בסי' י"ז ע"ש גם ה' תורת חסד בסי' קכ"ד האריך בזה והרבה להשי' על דברי מהרשד"ם הללו ע"ש מכל מאי דכתי' בעניותי' נתב' דרבים הוו בעלי תריסין דקיימי בשי' מוהרשד"ם והן לא יהיה אלא ספק שקול אנן יד עניי אנן אין בידינו להכריע הילכתא כמאן א"כ בכה"ג אוקי ממונא בחזקת מאריה שהוא מוחזק מן התורה וכדאמרי' בפ' חזקת דף ל"ב והילכתא ממונא היכא דקאי ליקו ופירשב"ם דמספק"ל הילכתא כמאן ומאן מסתבר טעמיה טפי וע"ע בתוס' שם ותו אע"ג דאנן בדידן לא דיינינן בדין קים לי היינו דוקא במה שהוא הפך פסק מרן בש"ע או מור"ם היכא דלא פליג אדברי מרן אבל בדבר שאינו מפורש בדברי מר"ן ומור"ם ואפליגו ביה רבנן בתראי ז"ל ודאי דהמוחזק מצי למימ' קים לי וכ"ז בדברי הקי"ל מבואר דהיכא דאיכא תרי רבנן בס' חדא מצי המוחזק למימ' קי"ל כוותייהו ולא מפקי' מיניה ממונא כמ"ש ה' כנ"הג בכללי הקי"ל ע"ש בסי' כ"ה וכיון דבנ"ד חזינן לכמה מרבוואתא בתראי סברי מרנן דהאי שטרא ריע חיליה וגריע ואין בו כדאי להוציא ממון מיד המוחזק מדינא דאורייתא מאן חשיב מאן ספין מאן רקיע כביר מצאה ידו להפקיע ירושה דאורייתא וכבר ידעת דאפילו בס"ס וכל שאתה יכול להרבות בספיקות אין בנו כח להוציא מיד המוחזק כמ"ש רבני האחרונים אשר אסף איש טהור הרב כנ"הג שם ואחריו כל ישרי לב עד כי חדל לספור וכבר כתבנו דאע"ג דבנ"ד הנכד דתפיס שטרא בידיה הוא ניהו יורש ומוחזק הא מיהא במה שעולה על רוחו לזכות יתר על חלקו הרי הוא כשאר אינשי דעלמא ולענין מה שטוען הנכד שאביו היה בכור ודאי עליו להביא הראיה ויפה טען הבן שמחלוקת הקרקעות שחלק אביו בחייו שוה בשוה מוכח דאינו בכור הא מיהא לכי מייתי סהדי הנכד ראיה דאביו היה בכור שקיל שפיר וזה פשוט. הנלע"ד כתבתי ואל תאמר קבלו דעתי וצור ישראל יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות ויעשה עמנו לטובה אות וימהר יחישה קץ הפלאות אכי"ר

(יג) הודאה שטר שכתו' בו הודה פ' שנתחייב לפ' כך וכך מעכשיו וקנינו מידו בקש"מ וכו' הלא ידעת תשו' הרי"ף אשר הובאה בהבע"הת שער ח' והטור סי' ס' שכת' דאינו נקנה המטבע בחליפין והראב"ד חלוק עליו ובדעת הרא"ש נחלקו מרן הב"י ומור"ם בתשו' סי' ועיין בה' כנ"הג שם ובסי' מ"ב ועיין לה' בני יעקב מדף ס"ז עד דף ק"ב ובתשו' ה' זרע אברהם ח' ח"מ מסי' ג' עד סי' ה' ובה' אדרת אליהו סימן כ"ג ובה' לב שמח סי' כ"ד ובה'