משכנות הרועים קעא

מה שהודה שהיה לו שטר אחר ואבד זמן של שטר הא' הוא קדום לזמן שטר כתוב' וטוענת האלמנה אע"פי שהודה שחוב זה קדום לכתו' אין הודאתו כלום דהוי מודה לב"ח במקום שחב לאחרים דלא מהני ושמ' טוען דהיינו דוקא כשחב בודאי לאחרים אבל בשט' כתוב' דלא קאי לגוביינא בודאי דאי מתה היא ברישא לא הוי שטר גוביינא א"כ אינו בכלל חב לאחרים דשט"ח בוודאי לגוביינא קאי ועיין לקמן במערכת אות ט' סי' ח"י בקרוב לזה ועיין בתשו' הרב אדרת אליהו לה' מהר"א קובו ז"ל סי' ט"ז וע"ע להרב דברי אמת בתשו' סי' י' דף ט"ל מה שעמד . בפרט זה דהכתו' לא ניתנה לגבות מחיים עש"ב

(יב) הודאה נשאלתי בראובן גברא דאמיד בנכסי ואת העוס'ק אשר עס'ק רב מעס'קות אתגורי איתגור ובנו היה סמוך על שולחנו מפתו יאכל וכו' וגם הוא היה מתטפל בעסקי אביו שנה אחר שנה ועוד לו אח אחיו יקט'ן מאשה אחרת והן בעון פגעה מדה"ד בבן הגדול וחי"לש והניח אחריו אלמנתו ובן א' ולאח"ז חלה את חוליו האב הנז' והאריך בחליו ולבסוף נעשה שתוקי כאיש נדהם אישתקיל מלוליה כי אין מלה בלשונו ובקושי יובנו רמזיותיו ואחר כל אלה מת וחלי"ש והניח אחריו שתי אלמנותיו האחת אם הבן שמת בחייו ונכדה בלתי נשוי והב' בן א' שהשיאו אביו בחייו ושתי בנות א' מהנה שדכה ג"כ האב בחייו עם א' חכם מיקירי ארעא תורה וגדולה ופסק לה בנדונייתה לפי כבודו של המשודך. ולפי כבודו והאחרת בבר שית כבר שבע ויהי כמשלוש חדשים אחרי מות האב עמד הנכד ההוא והוציא שטר כתוב וחתום שזמנו קודם פטירת זקנו ג"ח מ"מ ודי"ן אנו עדים ח"מ מעידים איך ששלח אחרינו ה"ר פ' ומצאנו אותו מוטל ע"ע דוי ודעתו מיושבת עליו ואמ"ל הוו עלי ע"ג למה שאני מצוה אתכם הלא תדעו כי בעודו בני ה"ר פלוני בחייו היה שותף עמי שו"ג בכל עסקי וענייני מה שיש לי תחת כיפת הרקיע מחוט ועד שרוך נעל ולא נצרכה אלא להעדפה כי הוא מתעסק יותר ממני כפלי כפלים והיה התנאי בינינו שכל א' ממנו יטול שליש. הריוח והשליש הג' לצורך הוצאתנו ואחר שנפטר בני וחלי"ש עדין נמשך השות' ונכנס בחריקיה בנו ה"ר פ' ומעתה כל מה שיש לי תחת כיפת הרקיע הן כסף הן סחורו' הן פרקמטייאות וכדומה הכל הוא בשות' בינינו וקנינו מיד ה"ר פ' בקש"ם וכו' וחתום בו סופר מתא יע"א וחד דעמיה וכשקראו הב"ד יצ"ו השטר הלזה המה ראו כן תמהו מעידין בגודלן כי לא איש דברים הוא ביודעים ומכירים ידיעה נאמנה והעדים אנשים של צורה ומביני מדע ואיך נזדמנה לו שעת הכושר להוציא מלבו מלין בסדר נאה ואז עמד א' מהב"ד נר"ו פקיע ומומחה מנ"ר נר"ו וקרא לעדים החתומים. בשטר ושאל את פיהם גופא דעובדא היכי הוה ויענוהו קושטא קאי כי לא הזמין אותנו יחד רק זה שלא בפני זה וסדר דבריו של העד כך הם כשהלכתי אצל ה"ר פ' והוא בדעתו זהו מה שאמר אני ובני פ' היינו שותפי' בכל והוא היה טורח יותר ממני וחלוקתינו בריוח היתה עז"ה השליש לי והשליש לו נוצא ממנו כל הוצאותינו והשאר לאמצע וכשנפטר . בני הנז' ראיתי אני והכנסתי בנו במקומו ועדין השות' בינינו כמו שהיתה עם אביו בקש"ם מידו וקיים ע"כ דברי העדים ועוד טען הנכד הנז' כי מפי השמועה למד כי אביו הוא הבכור ונוטל פי שנים במחצית העזבון והבן בשני חלקים מי"ב חלקים והבן טוען כי כל דברי השטר אינם אלא מן המתמיהין הס כי לא להזכיר דקים ליה באבוהי דלאו בעל דברים כי שנות מספר ניטל רוב המדבר גלוי לכל העמים ומה שטוען שאביו היה בכור מעולם לא נשמע דבר זה ואדרבא אוזן ששמעה שאמו הפילה כמה נפלים קודם לבן זה ועוד בה כי אביו ז"ל כשחילק הקרקעות שהיו לו נתן לנו חלק כחלק איש כאחיו ונשאלתי לחוות דעתי ק'לה כמות שהיא כדת מה לעשות ע"פי התורה ומי שחותמו אמת הוא יעמידנו על דבר האמת לדון דין אמת כי"ר

זאת אשיב ראשי פרקים ויהי הקצ'ר אמיץ דרך קצרה ואומר חלו'תי דורשין תחילות נחזי אנן בהאי שותפות דקא מודה די'ן אב'א אי בקרנא שהטילו לכיס השותפו' כל א' סך מה או"ד קרנא דאב הוא הא מיהא בפירא יד שניהם שוה והקרן קיימת לו לא'ב יגיע ומדבריו שנותן טעם בפירוש שהוא טורח יותר ממני כפלי כפלים וכיוצא יורה דאין לו שייכות בקרן שבכיס השותפות אמטו להכי טעמא טעים אמאי שקיל פלגא ברווחא דאי איתא דאית ליה נכסי בכיס השותפות למ"ל ה"ט ת"ל דבדידיה קא טרח אלא ש"מ דאין השותפות בין האב והבן אלא בשבחא ופירי ועוד בה שהרי כל שער בת עמי יודעין דבנו היה סמוך על שולחנו של אביו סמיכה מעליא ומאין היו לו הנכסים להכניסם לכיס השותפות וכ"ת דחיישינן דילמא מציאה אשכח וכדאמרי' בגיטין דף ק' גבי עמרם צבעא דקאמר ואי משום דלא אמיד אימור מציאה אשכח ע"ש אלמא אע"ג דקים לן בגויה דלית ליה נכסי תלינן במציאה אשכח הא ודאי לאו מילתא היא חדא שהרי כת' המרד' דלא תלינן בהכי אלא כי היכי דלא לאחזוקי גברא בגזלנותא כההיא דעמרם צבעא כי חשדוהו דקאכיל ושתי מנכסי דיתמי דאפוטרו' דיתמי הוה כדאיתא התם אבל במידי אחרינא לא תלינן במציאה ע"ש ובכתו' דפ"ה אהא דאמר חדא דידענא ביה בר"מ דלא אמיד וכו' כתבו התוס' דלא טענינן ליתמי מילתא דלא שכיחא אבל אם היה ר"מ קיים וטעין הכי הוה מהימן ע"ש ואע"פ שיש חולקים וס"ל דטוענין ליתמי מלתא דלא שכיחא כגון נאנסו מ"מ מרן דבתריה אנן גרירנא הורה גבר דאין טוענין כמ"ש בסי' ק"ח ס"ד ע"ש וכ"ש בנ"ד דהיורש בא מכח ירושה דאורייתא והמקבל חפץ למען צדקו ע"י שטר זה ועוד בה דכי יהבינן ליה כל דיליה דטענינן ליתמי מלתא דלא שכיחא ואמרי' מציאה אשכח אכתי לא אהניא ליה ולא מידי כיון דסמוך ע"ש אביו אפי' הוא גדול מיקרי קטן לענין מציאה דמציאתו לאביו כדאי' בפ"ק דמציע' ופסקה הטוש"ע סי' ע"ר ע"ש וכת' דמשכחת לה שנתן האב לבנו במתנה וזכה בה לעצמו ואח"כ הטיל לכיס השות' הא נמי ליתא דהאיכא מ"ד דכל שהבן סמוך על שלחן אביו אין לו יד לזכות לעצמו והרי הוא כקטן שאין לו יד וחזרה המתנה לאב וכמ"ש הנמק"י ז"ל שם בפ"ק דמציעא וע"ע בתשו' מוהרשד"ם ח"מ סי' שפ"ו ע"ש מ"ש בזה ואע"פי שה' כנ"הג כת' שם משם מוהר"א גאליקו דנקטי' שזכה הבן לעצמו במה שנתן לו האב ע"ש מ"מ מאן חשי' להוציא ממון מהמוחזק מן התורה נגד ס' הנמק"י ודעמיה וכ"ש בנ"ד דאין רואה אם נתן לו האב לבן אלא דתלינן תל'אי ע"ג תל'אי דהכי הוה הס כי לא להזכיר. אמנם כ"ז כתבתי לרווחא דמלתא אמנם יציבא מלתא קושטא קאי למתבונן בדברי הצוואה ובקי בטיב הלשון ראה יראה דאין השיתוף אלא בחלוקת הריוח ואינו אלא מתעסק בעלמא ומשום דלאו כ"ע דינא