משכנות הרועים קע

איברא. דאיכא למידק בדבריהם דמאי ק"ל מהך דאיסו' דהתם פקדון הוו בי רבא משו"ה בהודאה גרידתא מקנה אבל הלואה דלהוצאה ניתנה מאן לימא לן דמהניא הודאה ולפי' ז"ל דמ"ל ש"מ שהודה שיש לפ' מנה בידו ואנו מוחזקין בו שאין לו אי קני לגמרי או"ד במתנת ש"מ הוא דקני ולכך אם עמד חוזר ע"ש א"ש קצת. דמיירי במלוה דלגבי דקני לו זוכה לגמרי כהך דאיסו' אע"ג דיש לחלק בין מלוה דלגביה למלוה דלגבי אחריני

אמור מעתה דעת התוס' ז"ל דהודאה מהניא . אפי' לחוב שבשטר כדכתי' ונר' שזו היא דעת הרדב"ז ז"ל שהביא הכנ"הג בסי' ס"ו בהגה"ט ס"ו אות ס"ב ע"ש ולעת עתה אין תשו' הרב אצלי לראות הדברים כהוייתן

ואולם מדברי ה' התרומות ש' נ"א ח"ח שנשאל על כיוצא בזה בראובן שהוציא שט"ח על שמ' שנכת' ע"ש לוי ואומר דלוי שלוחו הוה והודה לוי ע"ז כת' בשם איכא מ"ד דלא מהני הודאה והך דאיסו' מתנת ש"מ הוה וכו' וזה ודאי שלא כדברי התוס' הנאמרי' באמת ודעת דאיכא מ"ד נשגבה לא אוכל לה דאיסו' הוה וליתיה במתנת ש"מ דליתיה בתורת ש"מ כדאיתא התם וכדכת' התוס'. וכ"כ הראב"ד הובא במקו' לשם והתימה מה' התרומות שחלק עליו ולא השיגו מזה ועיין לה' גד"ת שם ואי לא מסתפינא הו"א דכוונת האיכא מ"ד לומ' דלא מהני הודאה אלא בש"מ וכעובדא דאיסו' גיורא דהוה ש"מ מיהו באיסור גיורא ודאי לאו משום דש"מ אהניא ליה דהא ליתיה בירושה אלא משום דהוו פקדון בי רבא וכדכתי' וכה"ג אמרי' בקידושין דף ל"ח כזבולון ן' דן ולא כזבולון ב"ד ובע"ז דמ"ד כהמן ולא כהמן ע"ש והכי דייק לישנא שכת' ול"מ הודאה בש"מ כהודאה דאיסו' גיורא ר"ל כהודאה דידיה ולאו מטעמיה

ודעת ה' ז"ל דכיון דמודה לוי דההוא ממונא מראובן הוה ושלוחיה הוה מפקינן דהא איגלאי מילתא השתא דמשעת הלואה דראובן הוה ההוא ממונא ולא הצריכו כת"ומ אלא במי. שבא לגבות עתה שלא זכה בו עד עתה שום זכות וכו' אבל הודאה אין עניינה הקנאה וכו' עכ"ל. וכן פסק הטור בסי' ס' ס"ט ועיין בפרישה וסמ"ע ואנכי לא ידעתי מה יענה להך הודיתא דאיסו' גיורא דנכסי דאיסו' הוו מעיקר' ומהשתא קמזכה להו לבריה בהודיתא ונר' דעת הרב ז"ל דודאי. כל היכא דמודה ואזיל דנכסי דפ' מהימן כיון דאינו חב לאחרים במ"ש יש לנו להאמינו וכו' אלא דבמילתיה דר"ן דנקט הלואתו לפ' האי לישנא משמע לשון הקנאה מדל"ק של פ' דמשמע לשון הודאה ואע"ג דמחזקי' דנכסי דידיה הוו כיון דלחובתו ואינו חב לאחרים יש לנו להאמינו אבל מדנקט לפ' דהוא לשון הקנאה מתמה שפיר דהאי. הקנאה ליתיה בבריא ולעולם לדינא ל"ש ליה בין דידעי דמעיקרא של הזוכה הוו נכסי או לא והשתא איפשוט בעיין דלשון הודאה מהני בשט"ח ותו לא צריך אלא עדי הודאה ומסירה איברא דמדברי הרש"ך שם סי' ס' ס"ק ל"ב לא משמע הכי שכת' להכריע כד' איכא מ"ד ואייתי בידיה דלא הוזכר בשום פוסק קנין לשט"ח אלא בכתי' ומסי' ואע"פי שי"ל שהם מדברים כשיודעי' שמתחילה לא היו הנכסים של בע"השט ע"ש נשמע מן הדא דעת עליון כל היכא דידעי' דנכסי הוו של בע"השט לא מהני ביה הודאה ומסיק לחוד וצע"ד דבהך דאיסו' גיורא לא משמע הכי וכדכתי'

ולענין דינא נר' להוכיח מדברי האיכא מ"ד ודעת ה' התרומות ז"ל דל"ש בידוע דהנכסי' של הזוכה ל"ש עתה הוא שזיכה לה מהשתא תדע דנדונם הוא דראו' טוען דלוי שלוחו ועיקר ההלואה מראו' אלא שהאמינו לכותבה בשמו ופסק דלמ' דדייק לה מדלא קאמר אמילתיה דר"ן דאיתיה בבריא בהודאה וכו' דמאי קו' שאני התם דלמ' הודאה אלא בשעיקר החוב היה מנכסי הזוכה ור"ן מיירי במזכה לו מעכשיו מדקאמר הלואתו לפ' והא ליתא בבריא וה' ג"כ הוצרך לשנויי לה אלא ש"מ דלא שני להו למ"ד דלא מהני אפילו בגוונא דקושטא קאי דהכי הוה עובד' ולמ"ד מהני אפי' בידוע שאין עיקר החוב היה של הזוכה ומעתה יפה דן יפה הורה הרב החבי"ב ז"ל שהביא תשו' הרדב"ז ז"ל לפסק הלכה בלי שום חולק ולא הזכיר לדברי התרומות שהביא הטו' הניתנים למעלה. ורחימו דנפשין הרב מוהרא"א זרע רב ומור"י ג"ם הוא עט"ר הרב חק נתן זיע"א מדי דברי בו בענין זה רצה לדמות זה למאי דקי"ל בקנין אג"ק דאין בודקין אחריו אם יש לו וכמ"ש הרא"ש בפ"ה דמציעא השייך לדף מ"ה ע"ש ועיין לעיל באות א' מדין אגב סי' ולפ"ז בידוע לנו דקי"ל בגוויה שלעולם לא זכה בחוב לעולם וכגון שבזמן הכתו' בשטר עדין לא בא לעולם לא קנה ולא כן אנכי עמדי אלא בכל מיני הודאה זכה ולפי' בכ"הג דנולד הזוכה אחר זמן ההלואה ומטעמא דכתי' בעניותי' וכעת נדפס ס' חיים שאל ח"ב למופת דורינו הרב מוהרח"א נר"ו וראיתי לו בסי' ל"ח סעיף י"ב מ"ש בשם הרדב"ז ע"ע

(ט) הודאה המקבל עסקא מחבירו פלגא דינא ל כמלוה ופלגא דין. פקדון הילכך בחלק הפקדון נאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו וכת' הטור סי' ק"ח גבי הוציא על היתומים שטר כיס דאם הוא בענין דלא מצי למימ' אבוהון החזרתי כיון דהימניה או שהודה שלא החזיר או בתוך זמנו אין טוענים להם נאנסו ע"ש

והנה הא דלא כת' נמי מת בנדויו משום דאם החזיר כבר הותר מנדויו וכ"כ ה' הפרישה ע"ש ולא ידעתי במאי ניחא ליה חלוקת שהודה דאם הודה ותכף מת א"כ מאי איריא דאין טוענין להם נאנסו דהא איהו מודה דאכתי גביה נכסי וכבר עמד ע"ז ה' גד"ת דף ל"ז ע"ש וכת' דכרי נסבה ומהתימה מהרב פרישה ז"ל דלא שת לבו גם לזאת

(י) הודאה עד א' מעיד שראה לאדם א' שנכשל בא"א כדרך המנאפים ואח"ך הודה מעצמו ושאל מה תהיה תקנתו לכפר על חטאתו דקי"ל לענין לאסור איסר האשה דפלגי' דיבוריה והו"ל ב' עדים כמ"ש בטוש"ע אה"ע סי' קט"ו ע"ש ולענין אם נפסל לעדות האיש החוטא הלזה ע"פ עצמו והעדאת עד א' כת' מוהריק"ו ז"ל שורש ל"א דבכ"הג אדם משים עצמו רשע ועיין בכנ"הג סי' ל"ד בהגה"ט אות ט"ז ועיין לה' דבר משה ח' א"ח סי' ה' ולה' בית דוד ח' חה"מ סי' כ"ט שחולק בזה והשיא דעת מהריק"ו לדבר אחר ע"ש וצריך להתיישב בדבר

(יא) הודאה ראובן יש עליו כתו' אשה וכת' שט"ח עליו לשמעון שמקדם קדמתה יותר מכ"וכ שנים היה מחוייב לו מנה בשטר וברור לו דאירכס ליה אמטו להכי כת' לו האי שטרא ומת ראובן ואין בנכסים לפירעון כתו' האשה ושט"ח של ראובן ונמצא חוב שבשטר מאוחר לכתו' אמנם לפי