משכנות הרועים קסט

ביניה' ונשאר החוב מוטל עליו ורצה לחזור בו מההודאה שהודה לסוחרים הדין עמו בני משה סי' ד"ן דף ק"ח

(ג) הודאה הודה לחברו ואח"כ אמר משטה הייתי או שלא להשביע את עצמי נאמן לכשישבע כמ"ש בטוש"ע סי' ל"ב ונ"א ועיין בס' סמא דחיי למוהר"ח יעקב ז"ל סי' ן' בח' חה"מ חי' פרטי דינים ע"ש ואם כפר בהודאה ואח"כ באו עדים שהודה בפניהם אלא שלא אמר אתם עדי וחזר וטען אמת שהודיתי אלא שאח"כ פרעתי לא הוחזק כפרן לאותו ממון. כיון שבעת ההודאה היה יכול לטעון טענת השטאה הו"ל מילי דכדי ולא דכירי הרדב"ז ז"ל בח"א מהחדשו' סי' ש"ה ע"ש

(ד) הודאה ראובן נתן מעות לשמ' להסתחר בהם ומת שמ' ויש עדים שאמ' ללוי מעות שיש לי אצל הגוי פ' של ראו' הם אע"פי שעבר זמן רב מהודאתו למיתתו נותני' אותם לראו' ולא חיישי' דילמא נפרע מאותה הלואה של גוי זוזי זוזי דהשתא דידיה נינהו כנ"הג סי' רצ"ז בהגה"ט אות ד' בשם רבו ז"ל עיין בתשו' הרא"ש כלל פ"ו

(ה) הודאה ראו' נלב"ע וחל"ש והניח אחריו . בניו וא' מהם קטן ותבע שמעון מהבנים הגדולים ששט"ח שתחת יד אביהם כתו' על שמו וגם מקצת סחורה שהיא כעת בעין לזכותי מחציתם וכן תמצא כתוב בפנקס אביך ויבוקש הדבר וימצא כדברי שמ' וטענו היתומים דילמא פרע לך חלקך כפי אשר הסכמתם ונשאר הכל לזכות אבינו או שלא להשביע את עצמו עיין ש"ע ח"מ סי' ס"ה וסי' פ"א סי"ח

ואומר הכל גלוי מה שעמדו גדולי ישראל בסתירת תשו' הרא"ש הנאמרים באמת שם שם ומור"ם ז"ל חילק בין היכא דכת' ונתן ביד חבירו אז לא אמרי' שלא להשביע ובנמצא כתו' אצלי אמרינן ועיין בסמ"ע ופוד"ר שם וה' גד"ת ד' קע"ו ע"ב והש"ך סי' פ"א ס"ק מ"ה האריכו למעניתם והכנ"הג בסי' ס"ה בהגה"ט אות ל"ח אסף איש טהור כל הדיעות ע"ע והמכוון מדבריהם שאם הוא כתו' בפנקסו שכתו' בו כל ס' חשבונותיו דלא עביד לאודועי ולמשמע אין הדעת סובלת למטען שלא להשביע וכו' וכדברי הרש"ך והר"ד ן' נחמיאש ז"ל שהביא מהר"ש הלוי ז"ל וראויים הדברים למי שאמרן גם הגאון באו"רות העתיק כן משם הרש"ך ע"ש ובפרט כשנמצא כתו' דרך משא ומתן וחשבון וקרובים הדברים כמו שאמ' שמ' ולזה אני אומר דלהאי טענה דהשבעה לא חיישי' אבל לא מטעמא דראובן אמיד בנכסי הוה והתובע עני דכבר נתב' בדברי מור"ם בד"מ ובהג"ה בסי' פ"א ס"ד דאין חילוק בין עני לעשיר עיין בסמ"ע ס"ק ל"א ובש"ך שם ובס' בית אברהם סי' ל"ב ע"ש האמנם מטעמא אחרינא דקטעין דשמא חזר ולקחו ממנו אין להוציא מהיורשי' וכמ"ש הרש"ך שם בסי' פ"א אשר הורם ע"ש ואם ירצה להחרים על היתומי' הגדולים אין למחות בידו. וכעת ראה ראיתי לה' כרם שלמה בח"המ סי' ז' שחילק בדין שלא להשביע וכו' היכא דיש לו בלא"ה עסק עמו כבר לא טענינן משא"כ באיניש דעלמא ע"ש ובחוב שעל הגוי בעש"ג נראה . דלא אמרינן דילמא פרע לו חלקו או קנאו ממנו ועיין כנ"הג בסי' רצ"ז בהגה"ט אות ד'

(ו) הודאה ראובן מכר קרקע לשמ' בסך מה וכתו' בשטר המכר שזקף על עצמו הקונה סך מה שחייב המוכר והשאר יפרע לזמן קצוב ואח"ז כת' המוכר ללוקח שטר הודאה שקיבל שארית דמי המכירה והלך לא"י בתוך חדש א' להודאה וחל"ש וטען היורש שאביו א"ל שלא קיבל כלום רק שהבטיחו הקונה שיתן לו לאחר כתיבת השט' של ההודאה ולא עמד בדיבורו נר' פשוט דהדין עם הלוקח וכדאמרינן בכתובות דף נ"ו רי"א כות' לה התקבלתי ממך וכו' ואע"ג דידעינן דלא קבלה כלום וכן ה"ה בשאר חוב וכ"מ במקו' לשם בשם הריטב"א ז"ל והובא בב"י סי' נג"ר ובמור"ם סי' מ' ע"ש ואין זו ענין לקונה בכסף וכות' שמכר באתרא דכתבי והדר יהבי שנתבאר בסי' קצ"א ע"ש

(ז) הודאה מי שלוה מחבירו מעות ברבית שא"ל לצורך גוי הם ונתן לו משכון ואח"ך א"ל שהם לעצמו אינו נאמן אע"פ שמביא עדים שהמשכו' הוא של ישראל עיין בטוש"ע י"ד סי' קס"ח וקס"ט ובבאר היטב ס"ק מ"ח ובשו"ת הרדב"ז ח"א שבשני סי' ש"ה ע"ש וצ"ע אי שרי ליטול מכאן ולהבא אחרי אשר צווח בעל המשכונו' לומר דידי הוא או"ד דמאי דשקל כבר הוא ולא מחייב לאהדורי משום דמלוה אמ' לדבריך הראשו' אני מאמין דוקא אבל ליטול משם ואילך לא ומהא דמותי' הש"ס ברפ"ק שום היתומים אהא דתנן אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ היתה רבית אוכלת בהם ופריך עלה ישר' מי שקיל רביתא וכו' דאמאי לא אוקמה בכ"הג דלוה מישראל בשם גוי טפי מלאוקומה בעכו"ם דציית להא ולא ציית להא אלא ש"מ דאינו נוטל אלא במה שקיבל זכה ועדיין צריך להתיישב בדבר וצ"ע ועיין בדרשותי שהארכתי בענין זה כיד ה' הטובה עלי

(ח) הודאה הלכה רווחת דחוב שבשטר אינו נקנה בק"ס אלא ע"י כתיבה ומסירה כמו שנתב' בסי' ס"ז נסתפקתי אי מהני הודאת המלוה שיודה בפני עדים דחוב הכתו' בשטר על ראובן הוא מנכסי שמעון וימסור לו השט"ח מי אמרינן כיון דהשתא מודה ואזיל לוי דנכסי שמעון נינהו קנינהו בהודאתו ומצי כייף לראו' לגבות הימנו או"ד כיון דבשעת ההלואה לא נשתעבד ראו' אלא ללוי מצי אמ' לשמ' לאו בע"ד דידי את ובלא כתי' ומסי' לא תיסגי ליה

ואען ואומר שראיתי להתוס' בפ' מ"ש דף קמ"ח בד"ה ש"מ וכו' אהא דאמרי' התם ש"מ שאמר . הלואתו לפ' הלואתו לפ' ופריך והא מילתא דליתיה בבריא דק"ל דהא איתא בבריא בהודאה כדמוכח בהך דאיסו' גיורא דכת' הודיתא לבריה אנכסי דהו"ל בי רבא ובודאי לאו משום דש"מ הוא דאהניא ליה דאיסו' גר הוה ומתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן וגר לאו בר אורותי הוא כדאיתא התם דף קמ"ט אלא ש"מ מדין הודאה זכה ע"ש מוכח להדיא דבהודאה שפיר מצי מקנה ואין לומר דהתם במלוה ע"פ מיירי ונכסי דאיסו' בלא שטר הוו בי רבא אבל חוב שבשטר לא מהני אלא בכת"ומ הא ליתא חדא דכיון דמהניא הודאת בע"ד לשווינהו להנך נכסי של זוכה מ"ש מלוה ע"פ ממלוה בשטר ועוד דא"ה מאי ק"ל להתוס' משו"ה נקט תלמודא טעמא משום דשייכא בין במלוה ע"פ בין במלוה בשטר עיין סי' ס"ו סי"ט ובתשו' מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' ד' ע"ש ולמימ' דר"ן שאמ' ש"מ שאמ' הלואתו לפ' וכו' אפי' במלוה בשטר מיהו הא ודאי לק"מ דקו' להמקשה דלא אשכח דאיתיה בבריא דהא איתא בהודאה ודילמא במלוה ע"פ הוא דקאמר ר"ן עיין פי' רשב"ם: