משכנות הרועים קסח

הרמ"א סי' קי"ט כנ"הג סי' ס"ח בהגה"ט אות ה' ע"ש

(סה) דיני שמים הא דאמרי' בכ"ד חייב בד"ש כ' ה' שבות יעקב דאיכא דוכתי דמשמע דאם תפס לא מפקינן מניה ואיכא דוכתי דאם תפס מפקינן מניה והעלה דבאבק רבית וכן כל גרמא בנזקין דפ' הכונס דמדאורייתא פטור גם מד"ש אלא דמדרבנן הוא דהחמירו לצאת ידי שמים בהא ודאי אפי' תפס מפקינן מניה אמנם בכובש עדותו דחייב מדאורי' דכתי' אם לא יגיד ונשא עונו וה"נ היכא דפטור משום דקלב"מ דמדאורייתא חייב בד"ש אם תפס לא מפקינן מניה קונט' ארעא דרבנן אות ק"ף ועיין להשער"ה ז"ל בהשמטו' בפ"ה מה' עבדים הל' ע"ש ועמ"ש בליקוטי ש"ע רס"י כ"ח ועיין בהריב"ש סי' שצ"ג וברש"ל פ' הכונס סי' ו' ובלקט הקמח י"ד דף ט"ל

(סו) דעתו של אדם קרובה אצל בנו קי"ל המזכה לעובר לא קנה ואפי' לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל מודה שאין אדם מקנה למי שלב"ל אבל המקנה לעובר דידיה קנה דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמ"ש בטוש"ע סי' י' יעו"ש וכן הא דקי"ל המשיא לבנו הגדול בבית קנאו כמ"ש בטוש"ע אה"ע סי' נ"ט ע"ש וכן בערב הכתו' דנשתעבד האב כמ"ש בטוש"ע שם ס"י כת' המבי"ט בח"א סי' של"ט דהיינו דוקא אב לגבי בן אבל האם אם זיכתה לעובר דירה או שהשיאה את בנה הגדול או שנעשית ערב לכתו' בנה אין במעשיה כלום ולא נתחייבה בערבות ולא זכה הבן הגדול בבית ולא זכה העובר במתנה ע"ש וה' מוהרש"ך ח"ג סי' כ"ד כ' דאע"פי שלענין המשיא בנו הגדול חלק כמ"ש ה' המבי"ט אפ"ה לענין המזכה לעובר כת' בדברים אלו טעה הכות' טעות גמור וכו' ע"ש ונדון ה' היה באם המזכה לעובר דידה ע"ש והרב מוהר"י קמחי ז"ל הובא בתשו' ה' פני משה ח"א סי' כת' כן ונסתפק אם היה רואה מוהרש"ך אפשר שהיה מחלק כד' ה' המבי"ט ומסיק לדינא כיון דהרש"ך לא חילק בפי' אין מוציאין מיד היורשים שהם מן התורה ע"ש והרב פני משה ז"ל שם סי' צ"א דחה לס' המבי"ט הלזו בשתי ידים ושאין לומר קי"ל כס' המבי"ט דיחידאה הוא וכל חכמי ישראל חלוקים עליו ושה' מוהרש"ך בודאי חלוק עליו ע"ש גם ה' כנ"הג בד"מ שם סי' ר"י אות ט"ז בהגה"ט חלק עליו וציין לתשו' ה' פני משה ע"ש:

(סז) דורשין לשון הדיוט כללות ענין הא דאמרי' בפ' המקבל דף ק"ד אמ"ר יוסי דורשין לשון הדיוט עיין בהנמ"קי שם מה שהאריך בזה ומ"ש לקמן בעניותינו במערכת אות מ' בדין מבטל . כיסו של חבירו סי' א'

(סח) דרישה אע"ג דמדאורייתא ד"מ בעו דרישה וחקירה מ"מ משום נעילת דלת. דקילו רבנן דלא ליבעו ובעדות קידושי' פלוגתא דרבוותא ועיין בזה לה' מוהרח"ש בח"ג סי' ח' והכנ"הג בח' אה"ע. סי' מ"ב ובחי' הר"ן ז"ל ברפ"ק דסנהדרין שכת' משם הנ"י והרשב"א ז"ל דבעדות קידושי' וגירושין ומיאונין אין צריכין דרישה וחקירה ע"ש וע"ע לה' הכנ"הג בח"המ סי' ל' בהגה"בי ז"ל אות ב'

ולענין קנסות אמרי' בר"פ אד"מ דמתני' דקתני ד"מ בעו דר"וחק בתר התקנה שטיה מיהו בקנסות אוקמוה אדין תורה והתוס' התם ברפ"ק בד"ה שלא וכו' כת' לחד תירוצא דגזילות וחבלות בכלל קנסות ובעו ד"וחק ולאידך תי' כת' דדוקא קנסות הוא דבעו ד"וחק אבל לא גזילות וחבלות דהוו כירושות וכתובות דלא בעו ד"וחק ועיין להר' לח"מ בפ"ב מה' עדות ה' ב' וכמו שהארכתי בפרט זה בדרשותי בס"ד

(סט) דבור דבר שהוא מנובל בעיר אחרת אסור לאומרו אפילו בעיר שאינו מנובל הלק"ט ח"א סי' קנ"ט וכן האומרים דבר בלשון לעז או לשון תוגר רח"ל שומר פיו ולשונו

(ע) דבור כת' ה' הלק"ט ח"א סי' קנ"א וז"ל כיצד יפטר האדם מהמיתה ע"י דבור תשובה כגון שהוציא כזית תרומה בשבת לר"הר ובאו הבעלים ושאלו עליה שחזרה לטבלה וטבל לא חזי למידי ואין לומר דמגו דאם יפריש עליו ממקום אחר דלא אמרי' מגו להוציא נשמתו עכ"ל וצ"לד דע"כ הכהן הוא שהוציא התרומה בשבת לר"הר וקי"ל התרומה ביד כהן לא מצי לאיתשולי עלה ועיין בס"ב סי' רמ"ו

(עא) דבור כל הוצאת דבור בכתב לאו כלום היא כנ"הג ח' חה"מ סימן רי"ב בהגה"ט אות מ' והרא"ם בר"פ בראשית פי' מ"ש כל מצוה שנאמר לב"ג וכו' ר"ל נכתבה ומה שק' עליו מאותה סוגיא עצמה שהביא הרב ז"ל כבר עמד ע"ז היפ"ת ועיין להכנ"הג סי' טו"ב אות ט"ז בהגה"ט ובהש"ך שם ס"ק ט' והרב מוהראנ"ח ז"ל בדרשותיו סי' כ"א תי' דבריו ז"ל ועיין בשכנ"הג בנימו' על הרמב"ם בפ"ג מה' ממרים וזכורני שה' גו"ר י"ד כ"נ סי' ט' נסתפק בהמראת המלך ע"י כתבו ומאמרו ע"ש ועיין בס"פ נגמר הדין ועיין לה' או"ת ז"ל סי' ל"ו ס"ק ס' ועיין בתשו' מוהר"מ גאלנטי ז"ל סי' י"ג ועיין להרב כנ"הג י"ד סי' של"ד אות כ"ד בהגה"ט ובבאר הגולה שם סי' רכ"א

(עב) דמים: בכל דוכתא דאמרי' הדמים מודיעין . כגון בקונה שור ונמצא נגחן מוכר אומר לטביחה מכרתיו ולוקח אומר לרדייה קניתיו דאיפליגו בה רב ושמואל בר"פ המוכר פירות וסבר שמואל דהדמים מודיעי' ע"ש לא אתפרש כמה יהיה יתר במכירה לברר ידיעת הדמים והייתי סבור דתלוי בידיעת הבקיאים ושוב מצאתי לה' נחפה בכסף סי' י"ב עמד וימודד אר"ש ובהס'כמה עלה להוספת שתות ע"ש בטו"ט ודעת דהא דאמרי' גבי איסור דבמקום הפסד מרובה סמכי' להקל דהיינו בשתות מהקרן בין לעני בין לעשיר ועיין בשו"ת נחלת שבעה סי' נ"ה

מערכת אות הה"א

(א) הודאה קי"ל מי שהודה ע"ע ואמר חייב אני לפ' כ"וך יכול לטעון ולומר שהודה כן שלא להשביע את עצמו כמ"ש בטוש"ע סי' ל"ב ופ"א ע"ש ודוקא בכה"ג שאין מקום לחוב זה אלא ע"י הודאתו וכיון דכן הוא מצי למימר שלא להשביע אבל במקום שהחוב מבורר בשטר או כ"י דמהני לגבות בהם אלא דמהיתומי' קטנים אינו גובה דחיישי' להתפסת צררי או שובר וכיוצא הילכך אם הודה בשעת מיתה שלא פרע השטר חוב שיש לפ' עליו עודנו בחזקתו שגובה אפי' מיתומים קטנים ה' כנ"הג סי' ק"ך אות ז' בהג"הט והדברים עתיקין

(ב) הודאה שני שותפים שרצו להפרד והיו מחוייבים לסוחרים והודה א' מהם לסוחרים בחלקו וחלק חבירו ונתפרדה חבילת השותפות