משכנות הרועים קסה

ובדבר מרן הכ"מ דנימוקי להך דפוסק על ש"ש הוא מהך תוס' ומוקי לה בפוסק עש"ש דלאו לענין קיום המקח. מתניא אלא לענין לקבולי מ"ש ושני ליה בין פירות דשכיחי טובא נינהו ולא קיימי אלא לזבוני כיון דיצא השער בכ"הג אי אהדר ביה חייב לקבולי מ"ש אבל במטלטלי דלית בהו שער ידוע ולא שכיחי טובא למזבן אלא לפרקים הדר דינייהו דההוא כדבר שלב"ל ואין ה חלות לקנין כלל ע"ש

והרב. המגיד כ' עוד משם הגאונים דמייתו ראיה נמי מהתוס' דתרומות ולא פורש בדבריו מה היא הראיה וגם לסברת רבי' מה יענה פי צדיק והמרדכי בר"פ המוכר כתב משם הר"ן גאון דמייתי ראיה מהירושלמי בפ"ו דתרומות האוכל בשוגג ר' אבהו בשם ר"ל אומר הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו עכ"ל וכעת אין ספר הירושלמי מצוי אצלי להבין שורשן של דברים שוב מצאתי להר"ש ז"ל פ"ו דתרומות משנה ג' אהא דתנן התם המאכיל את פועליו תרומה וכו' דמייתי סוגיית הירוש' הלזו והוק' להר"ש ממה דאמרי' בפ"ק דמציעא גבי גזל קרקע ומכרו וחזר הגזלן וקנהו מהנגזל דקאמר נפלה לו בירושה ממילא הוי ולאו לאוקומי לגבי לוקח ותי' דהתם: מקרקעי והכא מטלטלי ע"ש ונראה דלאו בכל מטלטלי. קאמר אלא במטלטלי דפירות דמיירי במתני' דשכיחי טובא ולמכירה קיימי. וכדברי הכ"מ ואם נפשך לומר דא"ה במטלטלי גופייהו הו"מ לחלק לא היא דהתם במציעא בקרקע מיירי ואת"ל דהירוש' נמי בכל מטלטלי קאמרי הא אדחייה לה הך ראיה דמייתי. הר"ן גאון וגם הראיה שהביא ראבי"ה שם במרדכי מהך דפ' הרבית דף ע"ב דפשע ולא זבין ליה חמרא דהתם נמי. מטלטלים נינהו ושכיחי אמטו להכי . כי מקני ליה בדליכא אסמכתא מחייב לשלומי ליה:

איברא היא גופא קשיא לע"ד דאמאי מחייב לשלם אין זה אלא כמבטל כיסו של חבירו דאין לו עליו אלא תרעומת בלבד כדאיתא בירוש' והובא בהלכות וראיתי שכבר עמדו ע"ז גדולי חקרי לב דהרא"ש והנ"י ור"י הובא במקו' שם אוקמוה בדהתנה עמו שאם לא יקנו לו היין יתחייב לו לשלם ע"ש ולפ"ד ז"ל אזלא לה ממילא ראיית ראבי"ה ז"ל ולראבי"ה א"ל דמוקי לה כדתרגמוה. סבי דמייתי להו רב"א במקו' שם ועמ"ש רבי' בפכ"ב אבל הפוסק עש"ש אם חוזר עליו ומקבל עליו מה שכתב הרב מגדל עז זה כתב מכח הרי"ף שהסכי' בפ' המוכר וכו' ארעא ודקלי מזביננא לך אי אית ליה יהיב ליה ואי לא זבין ליה ת"ד עכ"ל ולענ"ד אלו דברים שאין להם שיעור דאם הוא ז"ל גורס בהל' הרי"ף כגי' הראב"ד וה"ה דמחייבי ליה ללוקח למזבן ליה ת"ד וכדמסייע למילתיה מהך דפוסקי' עש"ש כמ"ש ה"ה כבר נת' שאין זה דעת רבי' אלא אם רצה לקנות וכו' כדכתיב' ולפ"ד ז"ל א"כ רבי' תבר לגזיזיה ודבריו סתר"אי נינהו ותו דה' מג"מ גופיה שם פכ"ד השיג על הראב"ד דדברי הרי"ף כפי נוסחא דידן וכת' שדברי רבי' אות כאות מדברי הרי"ף וצע"ר. נמצאת אומר שדעת הרי"ף לפי נוסחי דידן והיא גירסת הרמב"ן וס' רשב"ם . והרא"ש דלא. מחייבי ליה. ללוקח למזבן ליה ת"ד ולא פליגי הני רבוותא אלא לענין לחיוביה ללוקח למיקני הך ארעא דלדעת הרי"ף והרמב"ם אי לא בעי לוקח למזבן להאי ארעא אלא דקני ליה ת"ד לא מחייבי ליה למזבן האי ארעא דחד זבינא הוא אבל לדעת רשב"ם והרא"ש אע"ג דלא זבין ליה ת"ד מחייב לקבולי להאי ארעא ואהא דאמרינן פ' האומנין דע"ח השוכר את החמור וכו' מתה או נשברה חייב להעמיד חמור פרש"י חייב המשכיר למכור העור והנבילה לכלבים ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור או ישכור לו אחר בדמי הנבלה שהרי חמור זה שעבד לו או יחזיר לו שכרו עכ"ל דעתו ז"ל דמתני' איירי בא"ל חמור זה אני שוכר לך דמשתעבד לו החמור למכור עורו ונבלתו ולהשלים שכירותו וק' דהתם דע"ט אמרי' אמר רבא בר רב הונא אמר רב השוכר את החמור לרכוב עליו ומת לו בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת מתמה עלה ה"ד אי דא"ל חמור סתם הא חייב להעמיד לו חמור אחר אי דא"ל חמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח פרש"י אם יש בדמיה של נבילה ליקח לו חמור כל שהוא יקח וישלים דרכו דהא שעבד לו חמור זה ותנן במתני' מתה חייב להעמיד לו חמור אחר ומשני בשאין בדמיה ליקח משמע אבל להוסיף משלו אין חייב להוסיף בחמור זה אבל בחמור סתם מחוייב לשלם התוספת מכיסו תדע מדלא מוקי לה בחמור סתם וכשאין בדמיה ליקח ש"מ בחמור סתם משתעבד להוסיף משלו ולפ"ז ק' לרש"י דמוקי לה למתני' בחמור זה וכת' שהמשכיר מוכר העור והנבילה ולהוסיף מעות והיותר ק' מאי דטעמא טעים שהרי חמור זה שעבד לו דאדרבא מהאי טעמא דינא הוא דאינו כמשעבד נכסיו להוסיף מעות משלו דלא שעבד לו אלא חמור זה. נהי דאהני האי טעמא היכא דיש בדמיה ליקח או לשכור שהרי חמור זה השכיר לו אבל לא להוסיף משלו קושטא קאי דלישנא דמתניתין דקתני חייב להעמיד לו חמור משתמע דבין שיש בדמיה ליקח או לשכור או אין בדמיה חייב להעמיד לו חמור סתם דמסתמא נשתעבד לו להוליכו במקום שקצץ עמו דבכ"הג חייב להוסיף משלו

וראיתי להרא"ש ז"ל שהק' עלי' מזה תלי"ת ויותר ק' עוד במ"ש אהא דפריך התם אי דא"ל חמור זה אם יש בדמיה ליקח יקח וז"ל דהא שעבד לו חמור זה ותנן במתני' מתה וכו' ומשני בשאין בדמיה ליקח עכ"ל ולפ"ז צ"ל דהא דקתני חייב להעמיד לו בשיש בדמיה ליקח או לשכור דוקא ורב הונא מיירי באין בדמיה ליקח וזה הפך מ"ש הוא בעצמו בפי' המשנה ותו איכא למידק עמ"ש עוד פי' דמתני' מתה או נשברה שמפסיד כל שכרו וכ' עוד דחייב המשכיר או יחזיר לו שכרו עכ"ל דאמאי מפסיד כל שכרו ואינו משלם לו שכר מה שהלך המעט הוא אם רב הן אמת דלרב דאמר דלא מכלייא קרנא ואם אין בדמיה ליקח אחרת לא מחייבי ליה הקשו מדקתני מתה חייב להעמיד לו אחר' ותי' דמתה בעודה בבית בעלים דמוסיף ולוקח חמור אחד כליא קרנא וכו' עכ"ל וכיון דכן הוא מ"ש ומפסיד כל שכרו ר"ל שמחזיר לו מה שנטל ממנו בשכירותו שהרי לא נשתמש בה כלל ולהחזרת הדמים קרו ליה הפסד ואע"ג דלא מוקמינן מתניתין בהכי אלא לרב דאמר לא מכליא קרנא אבל לשמואל דאמ' מכלי' קרנא מתוקמא שפיר אפי' במתה בדרך אלא שאינו מוסיף מעות משלו ה"ט משום דשמיע ליה דמתני' דקתני סתמא חייב להעמיד לו חמור אחר ע"כ אפי' אין בדמיה ליקח צריך להוסיף מעות משלו ולא משכחת לה אלא בכ"הג דמתו הבעלים אלא דאכתי לא אפרוק דמאי. דוחקיה לאוקומי למתני' בחמור זה ולמהדר בתר כל הני טצדקי לוקמה בחמור סתם וכדכתי' והנראה משום דקתני גבי נאנסה אומר צ הרי שלך