משכנות הרועים קסד

ואנן בדידן אתרא דנהיגי למכתב שטרא איברא דבמוכר ע"י ק"ס איפליגו בה רבוותא דאיכא מ"ד דחשיב בקנין כסף דל"ק אלא עד דכתיב שטר' וא"כ מ"ד דאלימא מלתא דשטרא וכדאמרי' בעלמא סתם קנין לכתי' עומד וחשבי' ליה כאלו נכתב וכמו שהארכתי בזה במע' אות ק' מדיני קנין. אמור מעתה דלכת הסוברים דבמכר דע"י קנין סודר תו לא מצי למהדר ביה אלא דאתיא עלה דהוי דבר שאינו ברשותו ואיפסיק' הלכתא בשדה זו לכשיקחנה מכור' לך ל"ק תשובתו בצדו בסי'ר"ט ס"ה פסק מרן לדין זה וכ' עליו מור"ם מ"מ אם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח וקנה כי היכי דליקו בהימנותיה עכ"ל אלא שאני עני לא הבינותי דמאי תליא טעמא בטרח וקנה דכשאומר לכשיקחנה קנויה לך ה"נ דמיירי בקנה אח"ך ולדידן דקי"ל כרבנן דר"מ לא קנה ומאן שם ליה ז"ל היכא דקנה ע"י טרחא לקנה שלא ע"י טרחא והסמ"ע כ' דומה לזה כ' הטור והמחבר לקמן ריס"י שע"ד עכ"ל והש"ך כ' כן הוא לקמן סי' רי"ו ס"ה עכ"ל והצצתי בדברים מקור נפתח מדברי ה' תה"ד סי' ש"ך דהן הן שהביא הראיות התה"ד לדבריו במאי דאיתשיל מי שהבטיח לחבירו לקנות לו מרגליות מלוי ולא מצא אצל לוי והלך וקנה מיהודה ורצה לחזור בו לזכות בהם לעצמו ומייתי למיפשט בעיי ממאי דאיתא בפ' המוכר את הבית ד' ס"ט ע"ש ולמיקם עלה ע"ש ולמיקם עלה דמילתא אשו'רה נא ואראה א"ל ארעא ודיקלי חזי' אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי ברשב"ם דא"ל מוכר ללוקח ארעא ודקלי מזביננא לך ושני מכירות הן ודקלי נמי מזביננא לך במקום אחר וכו' זבין ליה תרי דקלי נקנה לצרכו של זה ב' דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי ב' דקלים עכ"ל ולפי שיטה זו נר' דאם כבר קנה תו לא מצי למיהדר ביה דמסתמא אמרי' האי גברא ניחא ליה דליקום בהימנותי' דלא ליהוי ממחוסרי אמנה ומכי קנאם זכה בהם הלוקח וה"ט איתיה בפ"ק דב"מ דט"ו ואפי' מ"ד התם דטעמיה דרב משום דלא ליקרו ליה גזלנא אבל משום דניחא ליה דליקום בהימנותיה לא חיישי' ומה"ט אי יהבה ניהליה גזלן במתנה והדר זבנא מהנגזל לא זכה המקבל מתנה אבל למ"ד משום דניחא ליה דליקום בהימנותיה זכה כדאיתא התם נראה דהכא מודה דניחא ליה דליקום בהימנותיה כיון שהבטיחו לקנות דאי לא מקיים דיבוריה הו"ל מחוסר אמנה אבל התם לא הבטיח המקבל מתנה שיקנה אותה לו אבל אי אכתי לא זבין לדקלי ובעי לאהדורי ביה לא קנאה אע"ג דלאו שפיר עבד דליקום ממחוסרי אמנה הא מיהא ארעא קנה ולא מצי חד מנייהו למיהדר ביה דתרי זביני נינהו אלא דמגבה לו מהדמים דמי הנך תרי דקלי ולא דמי למאי דקי"ל מה שאירש מאבא מכור לך דלא אמר כלום דהתם בשעת המכר לא בדידיה תליא מילתא לירש את אביו עודנו חי דאי בעי מפקר נכסיה אבל הכא כיון דשכיחי דקלי בעלמא למזבן אי לא זבין ליה שפיר מקרי מחוסר אמנה וההיא דשדה זו כשאקחנה קנויה לך דלא קנה נמי לא דמיא דהתם לא זבין ליה ולא מדי אלא דאמר ליה אי מזביננא לה זביננא לך ואי בעי זבין לה ואי בעי לא זבין לה אבל הכא דא"ל מזבינא לך תרי דקלי מאחריני אי קני לקיים תנאיה והדר ביה מקרי מחוסר אמנה וכן צ"ל לסברת הגאון שהביא הרי"ף ז"ל דשמיע ליה מהכא דמילתא דישנה בעולם אע"ג דליתא לה ברשותיה לא מיקרי דשלב"ל ואין זבין לחבריה מדי דשכיח למיזבן מחייב למזבן ולמיהב ליה ע"ש ולפ"ד הגאון ז"ל אי לא מזבין ליה דקלי נר' דס"ל דארעא נמי לא קנה דחד זבינא הוא וכיון דמדינא מחייב למיזבן ליה ולא זבין אי בעי מיהדר ביה מארעא נמי מצי הדר ביה ושלא כדע' רשב"ם דס"ל דתרי זביני נינהו ובדקלי לית ביה אלא משו' מחוסר אמנה אמטו"ל לא מצי הדר ביה אלא דמנכי ליה דמי הנך תרי דקלי ולדעת הגאון הך דמה שאירש מאבא לא קשיא וכדכתי' אבל הך דכשאקחנה פשיטא דלא קשיא כלל דהוא אכתי לא זבין ליה ולא מידי והרי"ף ז"ל פליג עליה דהגאון וס"ל דמידי דליתיה ברשותיה אע"ג דשכיח למזבן ליה לא קנה דחשיב כדבר שלא בא לעולם ודקאמר זבין ליה תרי דקלי לאו חיובא מחייבינן ליה למזבן ת"ד דדבר שלב"ל הוא אלא רשותא יהיבנא ליה למזבן לי תרי דקלי ולא מצי איהך למימר לא שקילנ' אלא ארעא דאית בה תרי דקלי אלא בדזבין ליה ת"ד מחייב לקבולי להאי ארעא ואע"ג דלית בה ת"ד עכ"ל דעת עליון נהי דלא מצי כייף לוקח למוכר למזבן ליה ת"ד הא מיהא אי בעי למיהדר ביה מזבינא דארעא מצי הדר ביה והיינו דכתב ז"ל אלא בדזבין ליה ת"ד מחייב לקבוליה להאי ארעא וכו' מוכח דכל כמה דלא זבין ליה ת"ד לא מחייבי' ליה לקבוליה להאי ארעא אלא כיון דדקלי ליתנהו ברשותיה לא מחייבי' ליה למזבן ליה וכן בדין דממ"נ אי בתר לוקח אזלי' הא מצי טעין ארעא בדקלי זביננ' מינך וכיון דלית בה דקלי אשתכח דזביניה לאו זביניה ואי בתר מוכר אזלי' הא איהו קא"ל ארעא ודקלי בחדא מחתא מחתינהו וחד זבינא הוא והתימא על הרא"ש ז"ל דלעולם שונה משנתו סתמא כהרי"ף עד דפליג עליה בהדיא וכאן שנה רבי בשיטת רשב"ם שכתב למזבן ליה תרי דקלי פי' כדי לעמוד בדיבורו ולא שיהא מחוייב לקנות לו תרי דקלים ולא אמרי' זבין ליה אלא כי היכי דלא ליהוי מחוסר אמנה מיהו ארעא קנה דתרי זביני הוו והיינו שיט' רשב"ם דכתי'

והר"ן ז"ל פי' כשיטת הרי"ף והדר אייתי לפרשב"ם ולקמן יתבאר בס"ד והרמב"ם פכ"ד מה' מכירה הל' י"ג כ' האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך אם רצה לקנות לו ב' דקלים ה"ז נקנה המקח עכ"ל בשיטת הרי"ף אמרה דלא נקנה המקח אלא עד שיקנה לו ב' דקלים אלא דאין מחייבין אותו לקנות לו הדקלים ולקיים המקח אלא שאם רצה לקיים המקח יקנה לו ב' דקלים והראב"ד גי' אחרת היתה לו בהל' הרי"ף שהוא סובר כשיטת הגאון ומסיק ועיקר והיא ג"כ גי' המ"מ בה' הרי"ף וסיים בה וקי"ל נמי פוסקים על שער שבשוק אעפ"י שאין לו עכ"ל ולא העיר על רבי' מהך הפוסקים על ש"ש ורבי' שם ברפכ"ב כ' דבדבר שלב"ל אין החוזר בו מקבל מי שפרע אבל הפוסק על ש"ש וכו' דאם חזר בו מקבל מ"ש ואח"כ כ' דבר שאינו ברשותו הרי הוא כדשלב"ל וכו' וכי יתקיימו מקראות הללו ועמ"ש רבי' דבר שאינו ברשותו הרי הוא כדשלב"ל כ' הגה"מ וכ"כ בעל העיטור דסברת כולהו רבוותא וכו' ואין קשיא הא דאמרי' ארעא ודיקלי וכו' לקמן פכ"ד עכ"ל ולא פי' שיחותיו מט' ל"ק מהך דארע' ודיקלי והיא הראייה שסמכו עליה כת החולקים על סברא זו כמ"ש המ"מ וגם נתעורר המ"מ והגהות מיימוני על הראייה דמייתו נמי הגאונים דקתני התו' לאו כל הימינהו לאבד זכותו של זה כמ"ש ה"המ שם פכ"ד