משכנות הרועים קסג

שהאריך בזה ורמז לתשו' זו בס' כנ"הג ע"ש ודוקא כשהדין קבוע אבל א' חכם ששמע ואח"כ נתמנה מותר לדון עיין בתשו' הר"ם שלטון סי' ב' ע"ש

(נב) דיין אין עד נעשה דיין ש"ע סי' ו' ס"ה ועיין כנ"הג מה"ק לשם בהגה"ט אות ז' וטעמא דמלתא כ' רשב"ם בפ' י"נ דף קי"ד ונר' בעיני דגזי' הכתוב היא דכתי' ועמדו שני האנשים בעדים הכתו' מדבר לפני ה' היינו לפני הדיינים ואשמועי' קרא צריך להעיד לפני הדיינין אבל העדים אינם חוזרים ושבים ודנים עכ"ל ע"ש ומצאתי בתשו' הגאונים שבס' שערי צדק ח"ה ש"ז סי' ל"א תשו' לרבי' שרירא גאון ז"ל דרחמנא אמר ועמדו שני האנשים דבעו עדים למיקם ומסהדי בעמידה קמי דיינים והדיינים בישיבה ולא יכול עד למיהוי דיין דבעי למיקם ולאסהודי דת"ר ועמדו וכו' שהדיין בישיבה עד דבעי למיקם קמי דיינים ומסהיד היכי הוה יתיב דיין וכו' ע"ש ובחי' הרמב"ן סוף סי' י"א שם כת' על דברי רשב"ם וכן בתשו' רב צמח גאון ועוד הביא טעם אחר כשם יש מי שפי' משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה וכו' ע"ש וע"ע במרן ב"י ואם ראה העדות בשבת ויו"ט דלאו זמן דין הוא כת' הרב"ח דהוי כמי שראו בלילה והרש"ך כת' שם צ"ע לדינא ועיין שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קי"ו וכת' שם באות יו"ד אבל דיין נעשה עד ועיין בקונט' א"ד אות ט"ו

(נג) דיין מורשה שהיה חורגו של דיין יש שהיו רוצים לפוסלו מטעם דכיון דהמורשה גם בדיין ורגיל אצלו מסתתמן טענות שכנגדו מהר"י ויל ז"ל כתב דכשר בכנ"הג ח' חה"מ מה"ק סי' ז' בהגה"ט אות ל"ב ועיין בתשו' הרשב"א ח"ג סי' שצ"א

(נד) דיין שחייב שבועה למי שאינו חייב אלא ח"ס ונתפשר עמו ונתברר שאינו חייב פשרה בטעות היא ש"ע סס"י כ"ה ועיין בש"ך שם בסוף כלליו לשם וה"ה אם חייבו שבועה בנק"ח והוברר דאינו חייב אלא היסת עיין הכנ"הג שם בהגה"ט אות נ"ג וע"ע בס' אדרת אליהו בתשו' מהר"י חנדאלי סי' מ"ח דף קס"ד וע"ע תשו' הכנ"הג ח"מ ח"ב סי' פ"ג ואם חייב הדיין שבועה לראו' להפטר ואז נתפשר עם שמ' ואח"כ הוברר הדבר כי הדיין טעה בדמיונו והשבועה מוטלת על שמ' וטען שמ' כי לא נתרציתי בפשרה אלא מפני שאני יודע בטיב הענין ועכשו ראו' רוצה לישבע לשקר ואפסיד את הכל אמטו להכי נתרציתי בפשרה אבל עכשו שהוברר הדבר דהשבועה על דידי רמיא אשבע אני כפי מה שהוא אמת ולא אפסיד כלום חבל על דאבדין

(נה) דיין אעפ"י שכבר דן את הדין אסור לקבל שום מתנה ממי שיצא זכי בדינו מור"ם בהג"ה סי' סח"י ועיין לה' כנ"הג סי' כ"ח אות קל"ו בהגהב"י ז"ל ומיהו אין דינו נפסל למפרע ובהבטיחו מקודם לבי מהסם בה לומר דסמכא דעתיה דדיין ומיפסל וכן נמי לענין העד שו"ר לה' המגיה ז"ל בפכ"ג מה' עדות דין ז' שכ"כ וחלק על ה' שבות יעקב ע"ש

(נו) דיין חכם שבת' פסק ביד א' מבע"ד אם כשר להיות דיין בדבר או לא פלוגתא דרבנן מוהריב"ל והרשד"ם והנמשכים אחריהם ועיין להכנ"הג . סי' טו"ב אות ט"ז בהגה"ט ובהש"ך שם ס"ק ט' ועיין בשו"ת עדות ביעקב סי' מ"ב ל'ו עלתה ארוכה ועיין בתשו' ה' החביב בח' חה"מ ח"א סי' ח"י וח"ד סי' קי"ד מ"ש בזה וה' בני משה סי' כ' הסכים עם כת המכשירים ע"ש

(נז) דיין מי שקיבל עליו לדין לפני יחיד כב"ד של ג' דין ב"ד גמור לענין הודאה וטוען דאינו חוזר וטוען ולכל מילי מהרי"ט חה"מ סי' מ"ו כנ"הג סי' ע"ט בהגה"ט אות מ"ז ומזה נתפשט המנהג בכאן שבאים לדון מאליהם לפני א' מב"ד הקבועים במתא דהו"ל כהמחוהו עליהם ודנין בטענתו והודאתו דכיון דמצי אמ' לב"ד של ג' אני זקוק ואיני דן בפני יחיד הו"ל כקבלוהו בב"ד של ג' אך בחלקות דעינינו הרואות דלאחר גמ"ד צועקים מר היוצאים חייבים בב"ד של יחיד דלב"ד של ג' קאזילנא ובודאי כל כה"ג צריך ק"ס ואי לא לא שפיר עבדי ועהס"ר ועיין סי' ר"ב ס"ד ובסמ"ע וש"ך לשם ובכנ"הג לשם בהגה"ט אות ח"י וכ"ש דלאו כ"ע דינא גמירי כסבורים העם שע"כ מתדיין לפני הדיין המתמנה עפ"י השררה לא ידעו ולא יבינו וע"ע כנה"ג סי' פ"א בהגה"ט אות ה'

(נח) דיין מי שקיבל עליו בק"ס לדון לפני עכו"ם פסק הש"ע סכ"ו ס"ג דאין הקנין כלום והסמ"ע מחלק היכא דאית ליה תנאה לחד מנייהו חל הקנין ע"ש ס"ק י"א ומור"ם סי' כ"ב ס"ב כת' דדוקא לכתחי' אבל אם כבר דן לפניו אינו יכול לחזור בו וע"ש בסמ"ע וש"ך וכנ"הג בהגהב"י אות ך' ובסי' כ"ו בהגה"ט אות כ"א ע"ש ועיין לה' בית דוד בח' חה"מ סי' י"א ובתשו' מוהרח"ש ז"ל ח"א וה' חוט המשולש טור א' סי' טו"ב

(נט) דיין קי"ל אסור לדיין ללמד לא' מהבע"ד כלל ואפי' הביא עד א' לא יאמר לו אין מחייבין ממון ע"פ עד א' כמ"ש בטוש"ע סי' טו"ב ס"ח עיין מ"ש בדרישה ובסמ"ע ס"ק י"ט ומ"ש ה' באר יעקב שם

(ס) דיין קי"ל המקלל את הדיין עובר משום לא תקלל חרש ומשום אלהים לא תקלל כמ"ש בטוש"ע ר"ס ז"ך ועיין מה שהאריך בזה הרב באר יעקב שם ועמ"ש מור"ם ז"ל שם המקלל את המת פטור עיין בפרישה והסמ"ע ס"ק ח' וע"ע לה' באר יעקב

(סא) דבר שאינו ברשותו מכירה קי"ל האומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא אמר כלום כמ"ש בטוש"ע ריס"י רי"א עובדא כי הוה הכי הוה ראו' דבר לשמעון חצר אחת בסך כ"וך ושמכלל דמי הקניה יקנה שמעון מלוי חצר אשר לו ויפרע לו דמיה מדמי הקנייה הלזו לכשיזכה בה ראובן ונטלו קנין ע"ז והלך שמעון וקנה החצר מלוי ואח"ך חזר בו שמעון מלמסור החצר אשר קנה מלוי לראו' ויצא לטעון כי בשעה שקנה החצר מראו' עדין לא היתה ברשותו חצר של לוי ולא חלו בה ידים ואין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כמו שנאמר עמד השואל ושאל אם זכה ראו' בחצר שקנה שמ' מלוי שעל התנאי קנאה או לא ואם שורת הדין נוטה שלא זכה ראו' באותה חצר אם רצה א' מהם לחזור במכירת החצר של ראובן שומעין לו דהא בהא תליא או"ד דמיא לקני את וחמור דקי"ל הוא קנה וחמור לא קנה כמ"ש בטוש"ע סי' ר"י ע"ש ואני תפלה לאל העונה אותי גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא אכי"ר

זאת אשיב ראשית מאמר הוא הדבר אשר דברנו בגמ' פ"ק דקידושין דכ"ו אהא דתנן התם קרקע נקנה בכסף אתמר ל"ש אלא באתרא דלא כתבי שטרא אבל באתרא דכתבי שטרא ל"ק אלא עד דכתב שטרא דלא סמכא דעתיה כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ץ ע"ש