משכנות הרועים קסב

ז"ל דאוהב ושונא פסילי מדאורייתא וממילא אם כבר דנו אין דיניהם דין דאלת"ה אלא לכתחי' הוא דאסורים לדון מאי ק"ל לוקמה באוהב ושונא בפשו' מצי' למימר דמתניתין דקתני ואינו כשר לדון דשמעת מינה דאין לו צד כשרות אפי' בדיעבד אמטו להכי מהדר לאשכוחי אליבא דחד תנא דמפסיל בסומא מא' מעיניו אלא ודאי. אפי' בדיעבד אין דיניהם דין האוהב והשונא דכוותה איכא מרבוותא נו"ן דדייקי. מהכא מדברי הרמב"ם דס"ל דלא ניחא ליה לתלמודא לאוקמא באוהב ושונא משום דנעתקים במהרה דאכתי ת"ק לוקמה באבי החתן ואבי הכלה דכשרים להעיד דאין נעתקים במהרה עד כי המות יפריד והוא בין אחים יפריא אלא ש"מ משום דבדיעבד דיניהם דין ומתני' שאינו כשר לדון קתני דר"ל אינו כשר אפי' בדיעבד ועיין לעיל במע' אות א' מדין אבות סי' ומדין אהבה סי' מאי דכתי' בעניותי' בס"ד אלא עכ"ל דגם הני רבוותא דס"ל דאינו יכול לדון אלא מבן ח"י היינו דוקא לכתחי' אבל בדיעבד אם כבר דן דינו דין ולפ"ז גם לס' זו צ"ל דמה שהחזיר יאשיהו למה שכבר ודן אינו אלא חומרא בעלמא כיון דבדיעבד דינו דין ואין זה משמעות לשון הטו' דריהטא דלישניה משמע דלשמואל דינא הוא דאהדר לדיניה:

ואתה דע לך דע"כ ל"פ רבוותא בבן י"ג ולמעלה : אלא לדיני ממונות אבל לד"נ בעי' שיהיה בן ך' שנה והביא ב' שערות וכדאיתא בירוש' בפ' אד"מ ר' אבהו בשם ר"י אף פחות מבן ך' שנה שלא הביא ב' שערות כשר לד"מ אבל לא לד"נ ע"כ והוא הירושלמי שהביא הטו' וזה נעלם מה' יפ"ת בב"ר פ' וישלח שכת' ע"פ ויקחו שני בני יעקב וכו' איש חרבו דלוי הוה בעת ההיא בן י"ג שנה כת' ז"ל שהם הם דנו לאנשי שכם ובדין הרגום ע"ש דאהמ"ר א"א לומר כן דאת"ל דס"ל כהירוש' ודלא כשמואל הא מיהא ה"מ בדיני ממונות אבל לד"נ ליכא מאן דאמר דמצי דאין והיאך הרב ז"ל מייחס ס' לבעל המדרש דלא כב' התלמודין בבלי וירושלמי

(מה) דיינים קי"ל דאסור לדון לפני גוים והדן לפניהם גדול עונו מנשוא חטאו ישא האיש ההוא כמ"ש בטוש"ע ר"י סי' כ"ו ועיין מה שהארכתי בספרי זוטא חיים וחסד במערתא דדייני דרוש וכת' הרי"ף בתשובה סי' רכ"א אע"פי שכל השטרות שדיניהם כתובים וכו' ואם הוצרך הנתבע להפסיד ממון להציל עצמו שלא בפניהם ושיכריחוהו לדון לפני דייני ישראל אם חייב הלה לשלם לו מה שהפסיד ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' רמ"ד ואם הנתבע אינו מאמינו במה שהוציא נתבאר בסי' שפ"ח בדין מוסר וע"ע בתשו' מרן שבס' אבקת רוכל סוף סי' פ' ולה' משפט צדק ח"ג סוף סי' ט"ל ולה' כנ"הג בתשו' ח"ב סי' ס"ו מה שהאריך בזה

(מו) דיינים בפ' בתרא דבב"ק אמר ישראל וגוי שבאו לדין אם אתה יכול לזכות לישראל כדינינו זכהו וא"ל כך דינינו וא"ל זכהו כדיניהם וא"ל כך דינכם ופסקו הרמב"ם בפ"ג מה' מלכים ועיין לה' כנ"הג אות פ' בהג"הט ואפשר דמה שהשמיטוה הטור ומרן בש"ע משום דס"ל דוקא בזמן שידינו תקיפה עליהם ובז"הז אין דבר זה בנמצא ולענין אם ישראל בא מחמת גוי אי דיינינן ליה כדין הגוי או כדין ישראל תליא בפלוגתא דרבוותא ז"ל דאיכא למ"ד דלא אשכחן דישראל קאי במקום גוי אלא לגריעותא אבל לא למעליותא כמ"ש בטוש"ע סי' קנ"ד ועיין לה' לב שמח ח"מ סי' כ"ג ועיין להכנ"הג בנימוקיו להרמב"ם שם ע"ש בשם הרמב"ן ובתשו' ה' מוהרשד"ם ח"מ סי' שנ"ב ובה' פ"מ ח"א סי' ס"ט ולה' כנ"הג סי' קכ"ט אות ט"ל בהגהב"י וע"ע מה שאכתוב לקמן במע' אות ח'נמדין חזקה שקנה הגוי מישראל ובמע' אות ט' מענין טרפא בס"ד וע"ע לה' פרח מט"א ח"א סי' ס"ו וה' דבר משה וכעת מצאתי רשום אצלי במכתב שה' מהר"ם באסאן ז"ל סי' ג"ל כ' דאפילו בזמן שאין ידינו תקיפא עליהם ולפ"ד הדרא קושיא לדוכתא על הטור ומרן ז"ל ואין הספר מצוי אצלי כעת

(מז) דיינים יכולים הדיינים לפסוק לבעל השטר יותר ממה שתובע כיון דחזו ליה זכותא בההוא שטרא אע"ג דמאריה דשטרא לא תבע כך מסקנת ה' באר שבע ז"ל דף קט"ו סע"ב ע"ע וכת' ע"ז הש"ך ז"ל בסי' טו"ב ס"ק ט"ו וצ"ע קצת מ"ש ובודאי דלדעת הריב"ש שומעין ועיין בש"ע סי' מ"ב סס"נ ובסמ"ע ז"ל לשם ודו"ק ובאורו"ת סי' טו"ב ס"ק ח' באריכות ונסתפק בת"ח ע"ש וע"ע לה' יוסף אומץ סי' ל"ח מ"ש ע"ד ה' באר שבע וע"ע לה' בריכות מים בח"מ במה דשייך לסי' קל"ט מה שהאריך בזה ועיין לה' כנ"הג סי' טו"ב במה"ק ומה"כ

(מח) דיינים אי חיישי' לב"ד טועין או לא עיין בהכנ"הג ח"מ מה"ק סימן ט"ל בהגהב"י אות מ"ג וה' פנים מאירות ח"ב סי' ב' ע"ש

(מט) דיינים ב' דיינים אוהבים זא"ז אהבה גמורה ואפי' הם אבי החתן ואבי הכלה יכולים לדון את הקהל סמ"ע סי' ל"ג אות י"ג והב"ח סי' ז' ס"ק י"ג כנ"הג מה"ק סי' ז' בהגה"ט אות ל' וכך נוטה דעת הש"ך ז"ל בסי' ל"ג ס"ק ו'

(ן) דיין. מה שאין מברכין הדיינים כשהם דנים בין איש ובין רעהו אע"ג דמ"ע גמורה היא כת' הרשב"א ז"ל בראשו' סי' ח"י וז"ל וכן אין מברכין על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה מפני שאפשר שלא יתרצה בה חבירו ונמצא המעשה מתבטל וכו' וכן על דבר שהוא מסור לב"ד כגון עשיית הדיינין שמא לא יקבלו בעלי הדין את דעתו וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי היכי משכחת לה דבעלי הדין אינם רוצים לקבל עליהם את הדין דאי בתלתא א"נ ביחיד מומחה מיכף כייפי להו הבע"ד לקבל גזירתם א"נ ביחיד וקבלוהו עליהם ואפי' לא קבלו בפירוש כי אתו מנפשייהו אין לך קבלה יותר מזאת כדאמרי' בירושלמי בעובדא דר' אבהו ע"ש ועוד אפי' קרוב אם כבר פסק להם הדין אינם יכולים לחזור כמ"ש בסי' ר"ב ע"ש ועוד כיון שפסק להם הדין להם הרי הברכה נתקיימה במקומה ואם אח"כ מיאנו לקבל לא מעלה ולא מוריד ועיין בספרי הקטן חסד ואמת במערתא דדייני מה שהארכתי בזה בס"ד ומשם בא'רה

(נא) דיין הא דקי"ל שאסור לדיין לשמוע דברי הבע"ד תחילה כת' הרד"ך בית כ"ו שהוא אסור מן התורה ע"ש ונ"מ שאם אח"כ דן אותו הדין אינו דין ועיין בזו"הק פ' וישב דקמ"ט דקרי ליה דסגיד לטעווא אחרא רח"ל ועיין בכנ"הג חה"מ סי' י"ז בהגה"ט אות י"ג וי"ד ובארעא דרבנן אות קכ"ה ובס' ברכי יוסף שם אות ח' וע"ע בארעא דרבנן אות קכ"ג וכמדומה שלא ראה הכנ"הג והש"ך ס"ך ט' ע"ש ואחז"ר נדפסו תשו' ה' החביב וראיתי לו בח' חה"מ סי' קי"ד