משכנות הרועים קסא

ויצא א' מהם זכאי ושוב חזר בע"ד ותבעו בפני בע"ד אחר אינו זקוק לו לירד עמו לדין ולא להשיב על טענותיו וגם ב"ד אחר אינו רשאי לשמוע דבריו מאחר שכבר יצא זכאי בב"ד הא' עכ"ל דמשמע להדיא דדוקא משום דכבר יצא זכאי בדינו ונגמר הדין הא קודם גמ"ד מצי למיזל בפני ב"ד אחר לדון עמו וזקוק חבירו לירד עמו לדין ושלא כדברי מוהרש"ל ז"ל והב"ח ועיין לה' משפט צדק ח"ג סי' י' דף ל"ב ע"ב ועיין להמש"ל בפ"ז מה' סנהדרין ע"ש על תשו' הרא"ש הלזו ואתמהה שלא הזכיר לדברי מרן בב"י וצע"ד

(לז) דיינים כשבע"ד בא לפני ב"ד ושואל להזמין לחבירו לדין ע"י שלוחם צריך להודיעו מי בעל דברים הרוצה להתדיין עמו מדאמרי' בגמ' דמ"ק די"ו אמ"ר מנ"ל דמשדרינן שליחא דבי דינא ומזמנין ליה לדינא וכו' את ופלניא שנא' אתה והם ואהרן וכו' וכ' הריטב"א ז"ל וז"ל את ופלניא פי' צריך שיאמ' לבע"ד שיהא מזומן לדין עם פלוני ולא שיאמ' לו השליח היה מזומן לדין והטעם כדי שידע מי תובעו בדין ויזכיר אם יש לו כלום ויפייסנו וגם שיתן אל לבו מה שישיב לו בדין עכ"ל ולא ראיתי נזהרים בזה

(לח) דיינים פעם א' חלה א' מהדיינים יצ"ו ועמד הרופא וטרח עמו לילה ויום וה' היה בעזרו ונתרפא רפואה שלימה ש"ל ולמקצת ירחין היה לו הרופא בע"ד ובא להתדיין אצלו בחבר' שאר הב"ד ונסתפקנו אם יוכל לדונו דמיקרבה דעתיה כי רפא אותו חנם וגם כמה מיני סימנים של רפואות נתן לו חנם עד שמצאתי תשו' שלימה לה' דבר שמואל סי' נ"ד שעמד בזה ונטה להכשיר כיון שבזמן שהיה מרפא לדיין לאו שעת דין הואי ע"ש שהאריך ומסיק דלכתחילה לא ידון דהו"ל כאוהב ע"ש ומ"מ נלע"ד דוקא לדונו ביחיד אבל בצירוף שאר הב"ד יצ"ו אפי' לכתחילה מצי דאין וכן נעשה מעשה

(טל) דיינים מנהג הארץ הלזו שבחגי' ובמועדי' שולחים נדיבי עם מתנות לחכמי ודייני העיר ואע"פי שהיו להם דיני ממונות כי לא יחדל ולעולם לא שמענו על מי שהיה נזהר מלקבל מהם ולדון להם ועיין לה' דבר שמואל סי' קצ"א ויראה כיון דמשוים מדותיהם לשאר ת"ח והדיינים בכלל לית בהו לתא דשוחדא חלילה

(מ) דיינים ראובן שהזמין שמעון לדין וא"ל ראובן הודיעני על מה תריבני אם שומעין לו או לא פלוגתא דרבנן בתראי ועיין לקמן במערכת אות ת' סי':

(מא) דיינים קי"ל ג' שישבו לדין ונסתפק א' מהן שאין השאר רשאים לגמור הדין כמ"ש בטוש"ע סי' ח"י ס"ד ועיין בסמ"ע ס"ק י"א ובש"ך ס"ק ה' וע"ע בתשו' ה' בית יעקב סי' ח"י . וי"ט במקנ"א בס"ד

(מב) דיינים קי"ל אם הבע"ד מסרב מלקבל גזירת הב"ד או שמסרב מלבוא לדון לפניהם כותבין עליו פתיחה של נדוי כמ"ש בטוש"ע סי' צ"ח ע"ש ונוסח הפתיחה הביאה מרן בב"י שם משם הנמק"י משם הרי"ף ומטי בה משמיה דהרב פלטוי גאון ז"ל וגזרנו עליו שלא להתפלל בי' ולא לזמן בג' ולא תמולו לו בן ואל תקברו לו מת והוציאו בניו מבית הספר ואשתו מבה"כ עד שיקבל עליו את הדין עכ"ל וה' כנה"ג שם בהגהב"י אות א' כ' משם ה' מוהרש"ל דחלק על מילת בנו וקבור' והוצא' אשתו מבה"ך ובנו מבית הספר ע"ש וה' בני אהרן סי' נ"א הביא משם תשו' הרמב"ן דיש כח ביד הב"ד לעקור דבר מן התורה ע"ש ועיין לה' עדות ביהוסף ח"א סי' ל"ה מה שגמגם על דברי רש"ל הניתנים למעלה וע"ע לה' ט"ז בי"ד סי' של"ד ס"ק ג' ועיין בס' מאמ' קדישין ס"ק י"ד מ"ש בזה דאשתו עולה עמו ואינה יורדת וכעת נדפסו תשו' הגאונים בס' שערי צדק ובח"ד שער ד' סי' י"ד שהביא תשו' זו שהביא הרי"ף ולא כת' להוציא את אשתו מבה"ך ע"ש משמע דה"ט משום דעולה עמו ואינה יורדת כמ"ש ה' ז"ל וכת' עוד ה' מאמר קדישין שג"כ לא יוכלו לעכב בניו ובנותיו הבוגרות וטעמא טעים ע"ש

(מג) דיינים ר"וש יש להם דין ודברים זע"ז וראובן רצה להתדיין לבני הב"ד כי כך היא חובה על האדם מישראל ושמעון אינו רוצה לדון אלא לפני תגרי מתא ולא נתקבלו דבריו דודאי לראובן שומעין שאמ' כהלכה ועיין לה' כנ"הג סי' י"ב בהגהב"י אות ז' במה"ב שכ"כ משם מהר"ם מפאדווא ז"ל ואח"כ פייסו את ראו' שידון לפני התגרים והתנה ראובן שלוי יהיה מבורר מצדו ושמעון יברור למי שירצה וקבלו עליהם בקש"ם את כל האמור וכשהלכו אצל לוי מאן בכתף סוררת מלהיות מבורר לדון ביניהם אותה קבלה בטילה ומבוטלת מגן שויא ועיין בתשו' ה' כנה"ג הנדפסות מחדש ח"א סי' י"ג ע"ש ובח"ב סי' קנ"ז

(מד) דיינים קטן בן י"ג שנה ויום א' שאז נק' א איש כדאשכחן בלוי בענין שכם כתי' ויקחו איש חרבו ובאותה שעה היה ן' י"ג כמ"ש רש"י ז"ל במס' חסידים בן י"ג למצות ע"ש אם כשר להיות דיין הטור בר"ס ז' אייתי פלוגתא בין תלמוד דידן להירושלמי דבשבת דף ט' קאמר שמואל יאשיהו מבן ח' שנים עד ח"י החזירו ואלו בירוש' קאמר דמבן י"ג כשר לדון ושהר"י אלברצלוני מסתפק הילכתא כמאן ועיין בפרישה מה שהאריך בהבנת ל' הטור ומרן בש"ע הביא ב' הסברות בשם י"א וי"א ומסורת הוא בידינו דס"ל למרן בס' י"א בתרא וכמ"ש ה' כנ"הג בכללי הפוסקים סי' ס"ב ע"ש א"כ דעתו לפסוק כמ"ד דכשר ויאשיהו דהדר לדיניה משנת י"ג עד ח"י חומרא בעלמא הוא וכמ"ש הטו' שם לנו יש לדעת למ"ד דאינו יכול לדון אלא עד שיהיה בן ח"י אם עבר ודן דינו דין או דינו בטל ומהא דתנן פ' בא סימן יש שכשר להעיד ואינו כשר לדון קאמר עלה בגמ' לאתויי מאי ומשני לאתויי סומא בא' מעיניו ור"מ היא והדר מייתי למפי' מדר"י לדר"י דהוא דאמר הלכה כסתם משנה וכו' ומהדר ר"י סתמא אחרינא אשכח וכו' דהשתא הו"ל תרי סתמי דר' פלגן בהדייהו ומאי דוחקיה כולי האי לימא לאתויי מבן י"ג עד בן י"ח דלמדות כשר להעיד דשפיר מיקרי איש אבל לדון עד שיהיה ן' ח"י והתוס' שם הק' דאמאי ל"ק לאתויי אוהב ושונא לרבנן דר"י בפ' ז"ב דז"ך דכשר להעיד ופסול לדון והוייא סתמא דמתני' כהלכתא דקי"ל כרבנן ותי' משום דאוהב ושונא כשר לכ"ע ולא פסיל אלא לאוהב ושונא ומתני' משמע דאינו כשר לדון לכ"ע אכתי לוקמה בפחות מבן ח"י דפסול לדון לכל העולם גם ראיתי להרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה לשם שתירץ דהאהבה והשנאה דבר הנעתק במהרה שאהוב יהפך לשונא והשונא יהפך לאוהב א"כ חוזר לכשרותו ע"ש ואכתי קשה דלוקמה בפחות מי"ח וראיתי לקצת מרבוותא בתראי נו"ן דדייקי מהכא דע"כ ס"ל להתוס' והרמב"ם