משכנות הרועים קס

לא היה צריך למעבד הכי ועוד דשאני ר"ג דהוה עסוק בסעודת נישואי בנו דסעודת מצוה היא ובכ"הג אמרי' מצוה בו יותר מבשלוחו וכדאשכחן נמי בר"ן דהוה מכתף ועייל מכתף ונפיק לכבוד שבת אע"ג דר"ן דיינא הוה. מיהו נראה דהא לא מכרעא דר"ן ושאר אמוראי דאמרי' בפ' האיש מקדש דעבוד לכבוד שבת לא הוו עבדי קמיה דאינשי אלא בביתייהו ולא שלטא בהו עינא מיהו מהך דר"ג דבאיטליס הוה מוכח שפיר אלא דיש לחלק ולומר דבעי' תרתי דדוקא מקו"מ ולצורך סעודת מצוה אבל בלא"ה לא מצי דיינא עביד בנפשיה. איברא דאכתי איכא למימר דלדבר מצוה אפי' מלאכה גמורה שרי ליה מאריה דר"ן דיינא הוה והוה עביד גונדיתא כדאי' בקידושין ד"ע ואע"ג דרב יאודה הוה קאים לגביה ומסתמא שאר אינשי נמי והיינו משום דבנין מעקה מצוה קעביד וכדאהדר ליה ר"ן לרב יאודה וע"ש בחי' מוהרימ"ט ז"ל דאע"ג דמסתמא משרתים ועבדים הו"ל לר"ן דחתניה דבי נשיאה הוה א"נ לשכור פועלים כי לא יחסר לצדיק אלא ע"כ ה"ט משום דמילתא דמצוה אמרי' מצוה בו יותר מבשלוחו וכדאמרי' התם בפ' האיש מקדש אהנך עובדי דאמוראי ומזה למד ה' מג"א ז"ל בסי' ר"ן דה"ה לכל דבר מצוה אמרי' מצוה בו יותר מבשלוחו הא מיהא כל שלא לצורך מצוה לא אריך ליה לדיין למעבד הכי ויען אליהו ויאמר אין איש אתי בבית לעשות קטנה או גדולה א"כ מוכרח אני במעשי ואען ואומר אל המלאך הדובר בי א"כ איפוא לא היה לך לקבל המינוי כדאי' בירושלמי פ"ב דסנהדרין סי' ועיין ביפה מראה לשם ואחז"ר ראיתי לה' באר יעקב שעמד בזה ת"ל ועיין מ"ש ה' חוות יאיר וכמו שנתבאר במרן סי' ח' ע"ש ור' יהושע שהיה פחמי בצינעא היה ולא הכירו בו אלא מכותלי ביתו ועיין שו"ת הרשב"ץ ח"א סי' קמ"א ואז עמד ולא עוד אפריין נמטייה נר"ו יאיר כי"ר

(כט) דיינים דיין שהסכים לקבל שוחד והתרו בו שלא ליקח ועבר אמימרא דרחמנא וקיבל אי לקי אלאו דלא תקח שוחד וכן בהטיית הדין עיין להרב מוצל מאש שבס"ס וכו' ועיין להרב יוסף קצבי סי' ב' ע"ש: ש

דיינים כשדנים בז"בלא כל שלא קנו מידם יכולים לחזור בהם וכן אם כת' שטרי בירורין ולפיכך אין כותבין אלא מדעת שניהם וכן אם טענו בפניהם למ"ד כמ"ש בסי' י"ג ועיין בתשו' הרדב"ז החדשו' סי' תשפ"ט מ"ש בשם תשו' הרי"ף ז"ל ומה שנדחק לאוקומה ע"ש ובדיינים הקבועים להקהל א"ץ לכל חד מהנך דכתיבנא

(לא) דיינים התובע מב"ד הורוני במה דנתוני שנתבאר בסי' י"ד ס"א ובמור"ם ס"ד דדוקא שדנו אותם ע' כפייה ע"ש ועיין בתשו' מרן בס' אבקת רוכל בסי' טו"ב וי"ט ע"ש מה שהאריך בזה

(לב) דיינים קי"ל דסומא בשתי עיניו פסול לדון כמ"ש הבר"י סי' ז' ע"ש ובטעמא איפליגו רבוותא הרב הלבוש והסמ"ע ע"ש ועיין בדברי ה' המאור ז"ל ובדיעבד דינו דין ועיין לה' כנ"הג בהגהב"י שם אות ב' ע"ש שהאריך בתשו' ואנא חזיתיה למוהרח"ש ז"ל בח"ג סי' צ"ג שהעיד שר' דוד בן שושן וה' דוד ן' נחמיאש זצ"ל מאורי אור היו ומקובלים לב"ד והאריך בראיות ורב דעמיה וכעת ל'ו נדפ'סה תשו' ה' כנ"הג ובחלק בעי חיי ס"א סי' ה' ו' האריך בזה

(לג) דיינים על דבר הנשאל מכת א' אם שומעין להנשאל להשיב או לא עיין מה שכתבתי במערכת אות מ' סי' ק"ט באריכות בס"ד

(לד) דיינים דיין שנטל שכר לדון דיניו בטילים כמ"ש בסי' ט' ס"ה ע"ש וכת' הסמ"ע ס"ק י"ג דלא עבר על לאו אלא משום קנס ע"ש משמע דאם עבר על לאו פשי' דאינו חוזר לכשרותו אלא עד שיעשה תשו' וודאי דדיניו בטלי' א"כ עכ"ל משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני וכרבא דאמר הכי כדאיתא ברפ"ק דתמורה וקי"ל כוותי' כמ"ש ה"ה בפ"א מה' גזילה דין ע"ש וכד' הרא"ש בתשו' כלל ז' סי' ה' ע"ש ועיין בסמ"ע וש"ך סי' ר"ח ומה שהארכתי במע' אות ה' בקונטרי' המודעות בס"ד

(לה) דיינים לפעמים כשיש דין לא' מיקרי ארעא חלוש המזג או ת"ח בכה"ג הולכים הב"ד לשם ומזמינים לבע"ד וגומרים את הדין לזכות או לחובה והייתי חוכך בזה דמסתתמן טענותיה דבע"ד דקא חזי יקרא דפלגי ליה ב"ד ומצאתי לה' כרם שלמה חה"מ סי' ב' שנשאל בנוטלים שכר הליכה והעלה להתיר ע"ש ונלע"ד דבנוטלים שכר לא מסתתמן טענותיה דמידע ידעי דמשום אגרא דמקבלי ולאו משום יקרא ועדין צריך תלמוד ועיין לה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו בסי' קכ"ד מ"ש בזה

(לו) דיינים דע דמרן הב"י ז"ל בסי' כ"ב מחו' ו' כת' בשם תשו' הרא"ש ז"ל דמי שקבל עליו דיין א' ונגמר הדין אינם יכולים לחזור בהם אע"פי ששניהם מתרצים בכך עכ"ל ותמה עליו מרן ז"ל דאם מתרצים בכך מי מעכב עליהם ותי' בדוחק ועוד תי' לעולם אבע"ד קאי וטעמא דאין יכולים לחזור בהם בזה היינו משום כבוד דיין הא' ושזה התי' נ"ל יותר ע"ש דמתוך דברי מרן נר' פשוט דלא מיקרי זילותא לדיין הא' אלא אם כבר פסק להם הדין אבל אם סידרו טענותיהם לבד ובעוד שלא פסק להם שורת הדין הסכימו להתדיין לפני דיין אחר רשאים וליכא זילותא דבי דינא ובכה"ג נמי בעי' שיסכימו שניהם אבל אם א'מהם רצה לחזור בו אינו רשאי כיון דכשר הוא אלא שהוא בא' וכ"מ למוהרש"ל הביאו הרב"ח סי' ג' ס"ח שעמ"ש רבי' יחיד שנטל רשות יכול לדון מ"מ אינו חשוב ב"ד לענין הודאה וכו' ע"ז כ' הרב"ח ז"ל וכ' מוהרש"ל וכו' ומ"מ אינו נראה שיכול לדון בפני ב"ד אחר מן הסתם וטעמו דכיון דהתחיל לטעון לפניו אינו יכול לומר אני רוצה לדון בפני ב"ד אחר אלא צריך לדון לפני המומחה וכו' עכ"ל ומומחה שכ' הרב ז"ל לאו דוקא אלא דסרכיה דלשו' רבי' נקיט דכל שבאו לידון לפניו מאליהם הוי כקבלוהו עליהם כדאיתא בירוש' בעובדא דר' אבהו ואע"ג דאיכא למימר שאני ר' אבהו דמומחה הוה וכמ"ש ה' ש"ך שם ס"ק י' ע"ש שלימד זכות על מנהגנו כשבאים לפנינו הבע"ד פוסקים להם הדין ביחיד וחזר וגמגם ע"ז ע"ש ועיין לה' כנ"הג שם בהגהב"י אות ך' שהעתיק דברי מוהרש"ל משם הב"ח ולא יותר ועיין בתשו' הרב בית שלמה ח"מ סי' ז"ך ולה' גבעות עולם סי' ל"א. מדבריהם למדנו דאפי' קודם גמ"ד אלא שהתחילו לטעון אין הא' יכול לכוף את חבירו לדון לפני דיין אחר אבל אם שניהם הסכימו לית לן בהו ולאחר גמ"ד אפי' נתרצו לא מהני מפני כבוד הב"ד כמ"ש הרא"ש בתשו' ומעתה מ"ש מרן הב"י סי' י"ב מחו' ז' משם תשו' חזה התנופה והיא ל'ו נדפ'סה בסו' ס' חיים שאל ח"ב למו"ד וגאון עוזינו ה' מוהרח"א נר"ו סי' מ' מהתשו' ראובן ושמעון שבאו לדין