משכנות הרועים קנט

וכמ"ש התוס' שם דף ז' בד"ה ואם וכו' ע"ש אהא משני שפיר משום דמצי אמ' אנא דאמינא כרשב"ג ומ"ש ז"ל אלמא דאם היה מומחה לרבים וכו' דין תורה קתני וכו' אינו ר"ל דמדאורייתא לא תיסגי ליה בחד אלא היכא דהוי מומחה דהא ברישא דמלתיה קאמר דמדאורייתא תיסגי ליה בחד אע"ג דלא הוי מומחה אלא ר"ל דבחד מיהא סגי ובקידושין ד"ח אפי' מומחה לרבים לא מהני והבן

ולאחר זמן רב נראה בעליל ס' בית אברהם ול'ו ראיתיו השב ישיב דעת רבי' ז"ל דהכי משמע ליה פי' דסוגיא דלרבא דאית ליה טעמא דנעילת דלת רבנן הקילו ג"כ דלא בעי' ג' ולר"א בריה דר"א דאמר מדאורייתא בחד סגי ורבנן אינהו דאחמו' דלבעי ג' לית ליה טעמא דנעילת דלת ורבי' פסק כוותיה א"ד ה' ז"ל. ואהמ"ר מעצמותיו הקדושים נר' לפק"ד דא"א לומר כן דעיקר טעמא דנעילת דלת איתמר בגמרא משמיה דרבא אמתני' דר"פ אד"מ גבי דרישה וחקירה ורבי' פסקו ברפ"ג מה' עדות ע"ש ומכמה טעמיה ואין להאריך

(כה) דיינים בבית ישראל ראיתי שערוריה אנשים ריקים ופוחזים עוזבי ה' עוברים ומתעברים באשר חללים ועדת חנפים נקבצו באו הלא בראשי וכשבאים הב"ד ליסרם ולהוכיחם בשבט מישור מוסר מלכים מאיימין על הב"ד שיצאו מהכלל ילפי מקלקלתא מהפקרא קא זכו תערובת איסור והב"ד יצ"ו בשומעם קול הברתם מושכין את ידיהם וכ"ש כי בתורת נימוסם משפט רשעים להכריח את אשתו שתשב עמו ביהדותה ואינה טובלת לנדתה ולא תשמור עצמה מלבוא עליה בנדתה והאחרון קשה שאם יש לו בנים שעדין לא הגיעו לפרקן בהבאת סימנים מיגרר גרירי אבתריה ליזלו בתר סיפוקייהו אי אריך למעבד הכי הנח להם אולי יחזרו למוטב או"ד בעומדם יעמודו להעמיד משפטי התורה על תלה וימנע מרשעים זה דרכם כסל למו ובעו"הר כמה מהם יצאו לתרבות רעה בקום אלהים למשפט אלו ב"ד שבח"ל וכבר ראתה עיני להגאון מוהרדב"ז ז"ל בראשו' שבשני סי' תפ"ו שעמד ע"ז ונטה להתיר להלכה ולא למעשה ומסיק דהכל לפי מה שהוא אדם והזמן וכוונת הב"ד לש"ש ע"ש וכ"ז דוקא כרגיל לעבור עבירות חמורות ע"ש ועיין בשו"ת הרב שמש צדקה בדף ז' סי' מ"ש משם הרב חוות יאיר ז"ל ומה שהאריך בזה ובזה וכיוצא בו שהוא יותר מד"ן צריך חיקור דין ומכנפי רבנן ק"ו מטריפתא דהוו מכנפי רבנן כי היכי דלימטי ליה שיבא מכשורא ואל תבא תקלה ע"י דייני ישראל אכי"ר ויעמיד משפטי תורתינו תורת אמת בביאת מורה צדק והוא ישפוט תבל בצדק והוא באחד דן ידין משפט צדק כי"ר ועמ"ש ה' מהר"י עייאש ז"ל בספרו הבהיר שבט יהודה בי"ד סי' של"ד מה שפלפל בחכמה וכל מה שטען על ה' ט"ז דעתי הקצרה קדמה לו ידיעה ת"ל ועיין במור"ם סי' י"ב ובח' שם ס"א באריכות

(כו) דיינים כת' המרדכי ברפ"ק דמציעא סימן ל רמ"ד משם ראבי"ה ז"ל דדיינים . אינם נאמנים לומר לזה זכינו ולזה חייבנו ואפי' הם שנים והעתיקו מרן ז"ל בביתו סי' ט"ל מחו' י"ז ולענ"ד יש להוכיח מדברי התוס' ז"ל דס"ל הכי דאהא דאפליגו תנאי ברפ"ק דסנהדרין דר"מ סבר ביצוע בג' ורבנן סברי פשרה ביחיד ובעי תלמודא למימ' דג' תנאי בפשרה דרשב"ג סבר דין בג' ופשרה בב' ומהדר מד' תרי אפי' בחד והא דקאמר תרי כי היכי דליהוו עליה סהדי ואיכא למידק דאמאי לא ניחא להו ז"ל לשנויי הכי אהא דק"ל אהא דקאמר שמואל ב' שדנו דיניהם דין דה"ה דאפילו בחד ואמאי נקט ב' דילמא כלישניה דרשב"ג וה"ט כי היכי דליהוו עליה סהדי אלא ש"מ דקיימי בשי' ראבי"ה ז"ל דהדיינים ואפי' הם שנים ושמואל בדייני קמשתעי לא כן רשב"ג דמיירי בפשרנים ומ"ה לא מצו למימר במילתיה דשמואל דאיירי בדיינים דנקט ב' כי היכי דליהוו עליה סהדי דא"נ מסהדי ולא מהימני וכדעת ראבי"ה ז"ל. הגם הלום ראיתי להרב"י ז"ל בס' בד"ה תמ'ה תמ'ה יקרא על ס' ראבי"ה ז"ל דהלכה רווחת בישראל דהדיינים נאמנים

וראיתי להרב"ח ז"ל שהחזיק בס' ראבי"ה הלזו וכן הרש"ך ז"ל היטב חרה לו והרבה להשיב על הרב"ח עיין בסי' כ"ג ס"ק ז' ועיין להכנ"הג ז"ל בסי' ט"ל בהגהב"י אות מ"ד וראיתי לה' בית אברהם בסי' ט"ל סי"ב דתרגמה למילתיה דראבי"ה ז"ל דלאו לקושטא דאינם נאמנים קאמר ולדינא אלא דהבע"ד דלא שקל הפס"ד ושבקיה ביד תובע משום דסבר הבע"ד דהדיינים אינם נאמנים ולהכי לא חש ליה אבל ודאי נאמנים הם הדיינים עש"ב. ומדברי התוספות הניתנים למעלה אין ראיה דהם ז"ל קיימי השתא לפום מאי דס"ד דג' תנאי פליגי ובדוקא נקט רשב"ג ב' מ"ה לא מצו לשנויי השתא כי היכי דליהוו עליה סהדי דאכתי לא סלקא אדעתיה. שו"ר למוהרש"א ז"ל שכת' כן שש אנכי וא"כ שמעת מינה דלפום המסקנא אמרי' שפיר דהא דאמר שמואל ב' למימ' כי היכי דליהוו עליה סהדי לומר לזה זיכינו ולזה חייבנו והשתא ודאי דעתם ז"ל דלא כדעת ראבי"ה ז"ל אלא דאכתי לא מכרעא לומ' בדעתם כן והא דלא משנו הכי לשמואל דנקט ב' כבר שני לה שפיר מוה"ר בס' זרע יצחק ע"ש בחי' לשם ומדברי הר"ן ז"ל שם בחי' בד"ה איתיביה וכו' שכ' וז"ל אבל בדין לא הוצרכו לומר טעם למה אמ' ב' וכו' משמע נמי דלא כס' ראבי"ה ז"ל דוק ותשכח

(כז) דיינים הא דאמר שמואל בפ"ק דסנהד' ב' שדנו דיניהם דין אלא שנק' ב"ד חצוף ע"ש טעם לקריאתם חצוף מ"כ אצלי בשם ליקוטי מהרי"ל ז"ל דכשהם ג' לא חציף עליה הבע"ד כל א' מהג' ב"ד דבכל א' מהם זה היה מזכה אותי אלא שרבו עליו חבריו אבל כשהם ב' שבוודאי הסכימו לחייבו וחוצפא דדייני הוא להורות שהם חייבוהו עכ"ל ולא נתקררה דעתי בזה שהרי גם בג' כשהסכימו כולם לחייבו מגלים עצמם שהם הסכימו לחובה ממה שכותבים בפס"ד ומדברי כולם יצא פ' חייב כמ"ש ה' פרישה בסי' י"ט ובסמ"ע שם

(כח) דיינים את זו אגיד מדי עוברי חזיתיה לרב גאון הרב מוהר"א גאביזון נר"ו דקא זבין מדעם מהנחתום ואמטי ליה בידיה כמשא כבד ונומיתי לו דלאו שפיר עבד דאמ' שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לו לעשות מלאכה בפני ג' כדאי' בפ' י' יוחסין ואת"ל דמקח וממכר לא מיקרי מלאכה ובהדיא אמרינן בכריתות דר"ג הלך לאטליס לקנות בהמה למשתה בנו אע"ג דכבר נשיא היה בעת ובעונה הזאת וכדאיתא בקידושין דל"ב ע"ש אלמא דמק"ומ לא הוי בכלל מלאכה מ"מ אכתי לא איפרוק חדא דודאי ר"ג פיסוק דמים הוא דעבד ומצות שילוח להוליכה לביתו ע"י שליח הוה אבל להוליך בידו