משכנות הרועים טז

וראיתי להתוס' בערכין דף ל' אמאי דאפליגו רב ושמואל במוכר שדהו בשנת היובל דרב אמר מכור ויוצאה בדיינים ובעי תלמו' למימר דמעות אינם חוזרות ולמתנה איכוון ושמואל אמר אינה מכורה והמעות מתנה ויוצאה ביובל הק' רש"י א"כ מאי נ"מ אי מכורה אי אינה מכורה כיון דכ"ע המעות לאיבוד אזלי ויוצאה ביובל ותי' דנ"מ אם הקנה לו מטלטלין אגמ"ק של אותה שדה ועדיין לא משך אותם המטלט' והדרא ארעא למ"ד מכורה קנה אותם המטלטלין ולמ"ד אינה מכורה לא קנה המטלטלין והק' בתוס' דמ"ט נתקבלו שכר זה מזה ליתבי ליה ההוא דוכתא במתנה ע"מ להחזיר וליקני ליה בחליפין דסודר א"כ לישייליה ההוא דוכתא ויקנה ליה בק"ס ותי' דכל דבר שחוזר לבעלים כגון מתנה ע"מ להחזיר א"נ שאלה ושכירות בכולם לא מקנו בחליפין משום דהוי כמו טובת הנאה דאמ' דאינה ממון ליקנות בחליפין משו"ה הוצרכו לקבל מעות זה מזה עכ"ל והנה מ"ש דאמ' דאינה ממון ליקנות בחליפין וכו' ציין עליו ב"ב דף ג' והיינו מאי דאמ' התם בקנו מידן שלא לחלוק ופריך וכי קנו מידן מאי הוי קנין דברים הוא ופי' רשב"ם וז"ל ואין חליפין קונין אלא דבר הנקנה במכר או מתנה או שעבוד קרקעות שהקנין חל עליו או מט' עכ"ל ולפק"ד אי מהא לא איריא ולא שמה מתיא דהתם לא אתא למעוטי אלא קנין שלא לחלוק דאין שם שום הקנאה בגוף הקרקע אלא ק"ד שקנו מידן לחלוק אבל הקנאת קרקע עמ"ל או שאלה ושכירות דמקני ליה גופא לזמן מה הרי מעתה חל הקנין על גוף הקרקע לזמן השאלה והשכירות או עמ"ל דבההיא שעתא מיהא אקני ליה גופא דארעא ועיין במקו' לשם ובשיטת הרמ"ה ז"ל הנדפסת מחדש סי' כ"ו ואיני מבין דבריהם ז"ל דסוגיא דהתם הכי איתא בפ"ק דמציעא אהא דתנן היה עומד בצד שדהו וכו' זכתה לו וכו' איתמר עלה וכן אמ' עולא והוא שעומד בצד שדהו ואותביה ר' אבא לדעולא מדתנן ומקומו מושכר לו וסא"ד דמשום חצרו נגעו בה דנעשית ביתו של ר"ג חצרו של ר"י ור"עק וזכתה להם החצר ואינהו בספינה הוו וכי בצד חצרו של ר"ג הוו אלא ש"מ דלא בעי' עומד בצד שדהו ודחי דלאו מדין חצר זכו במתנות ר"י ור"עק אלא כיון שהשכיר להם הקרקע אגבו הקנה להם המתנות ומט' אג"ק הקנה וקאמ' דר"א לא קבלה ואמרי' שפיר עבד דלא קיבלה דאי סא"ד מט' אג"ק הקנה להם וכי לא הי"ל סודר לקנות ממנו בחליפין אלא ט"ה אמ' ליקנות בחליפין ה"נ ט"ה אמ' ליקנות עג"ק ור"ל דאי סא"ד מט' אג"ק הקנה להם ולא מדין חצר אמאי הוצרכו לשכור המקום וליתן לו השכירות וכי לא היה לו סודר לקנות ממנו המתנות בחליפין אלא לאו ש"מ דמתנות כיון שאין לבעלים זכייה אלא ט"ה ליתנם למי שירצה אינם נקנין בחליפין ה"נ ט"ה אמר ליקנות עג"ק אבל מתורת חצר הקנאה מעליא היא ומ"ש רש"י ז"ל ולמ"ל לקבל מהן מעות לאו למימר דהיה משכיר להם המקום בק"ס לחוד ואין צריך לנתינת המעות וכדק"ל להתוס' דא"ה אין שחר למאי דקאמ' ה"נ ט"ה אמר לקנות על גבי קרקע ולמאי דדחי שאני דמ"ך דנתי' כתי' בהו אלא ודאי דכוונת רש"י ז"ל כדכתי' דלמ"ל שכירות מקום ושהוצרכו ליתן מעות משום דאין שכירות נקנה בחליפין ליקני להו המתנות בק"ס אהא דחי אי מהא לא איריא משום דמ"ך נתי' כתי' בהו וחליפין דרך מקו'ם הוא אמטו להכי הוצרכו לשכור מקום דאין שכירות נקנה בחליפין כמ"ש התוס' ומט' אגמ"ק נתינה שלימתא היא והוצרכתי להאריך בזה לפי שראיתי לאביר הרועים כנ"הג בסי' קצ"ה אות כ"ח בהגהב"י דעת רש"י לומר דקו' הגמרא היא על מה שהוצרכו לשכור במעות ולא תסגי להו בק"ס וכק' התוס' לפי שהוא ז"ל נרגש ממ"ש רש"י ולמ"ל לקבל מהן מעות וע"ז היטב חרה לו ולע"ד הקצרה כוונת רש"י כדכתיבנא בעניותינו ועוד תמה הרב ז"ל על דברי מרן בכ"מ בפי"א מה' מעש' דין י"א עמ"ש רבי' דאין מע"ב נקנה בחליפין כתב מרן דנלמד ממעשה דר"ג וכו' מדנתקבלו שכר זה מזה שזה תימא דלא דמי' הא להא דנתקבלו שכר היינו להקנות הקרקע ודברי הרמב"ם להקנות המעש' עצמו עכ"ל ואני עני תמיה על תמיהתו דהן הן דברי מרן עצמו דממה שנתקבלו שכר ה המקום ולא הקנה להם המתנות בחליפין ש"מ דאין המתנות נקנין בחליפין משום דהוי דרך מקו'ם אלא שלשון מרן ז"ל אינו מדוקדק כ"כ דלימוד ערוך הוא בידינו ומהו זה שכת' ז"ל נראה דנלמד וכו' וכבר הושג מהרב תי"ט שם בס"ו ממ"ב וע"ע בהרב כנ"הג שם אמנה כוונת דבריו פשו' לפניה כדכתיבנא אמור מעתה זו היא שקשה בדברי התוס' דערכין דמהכא משמע דכל הך שוטר' דט"ה אמ' או משום דנתי' כתי' בהו א"א לענין המתנות דאמאי לא אקני להו בחליפין דסודר לר"א דלא קבלה משום דמ"ך ט"ה נינהו ואמ' ולעולא משום דחליפין דרך מקו'ם הוא ומ"ך נתי' כתי' בהו אבל למימר דעל שכירות הקרקע או שאלה או מעמ"ל דהוו ט"ה ליכא מאן דסבר הכי אם לא שנאמ' שסו' כדעת רש"י לפי מה שהבין הרב כנ"הג כמדובר והוא פלא דאין שיטת ההלכה הולכת כן כדבר האמור וראיתי להרב צ"ק ז"ל שם שכתב ודבריהם ק' להולמן דהא מסיק התם מ"ך נתי' כתי' בהו וחליפין דרך מקו'ם ומ"ה היו נותנים שכר ז"לז עכ"ל מלבד שדבריו תמוהי' דבמה נחה דעתו מדבריהם וכדדייקנא מאי דק"ל ז"ל אהמ"ר לק"מ דאין זה מסקנא אלא לתרוצי מילתיה דעולא והתוס' משמע בדבורייהו דמ"ד אינה מכורה לא תק"ל מהך מעשה דר"ג דמימ' אמ' משום דט"ה אמ' וס"ל כר' אבא התם דלא קבלה וזה פשוט ורבינו משום דפסק כעולא בפי"ז מה' נזיר דין ח' לכך עמד טעמו בו דאין המע"ב נקנה בחליפין משום דמתנה כתוי' בהו וזה פשוט וחזי הוית להר"ש שם דלמה לא השאיל להם המקום ויקנה להם בחליפין ובכך יקנו המעשר כדאשכחן בגטין ליתשיל ליה דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח והיה נראה מתוך כך שאלת קרקע נקנה בחליפין וכו' ע"ש ובלשון הר"ש הלזה כתו' כמקו' שם בפ"ק דמציעא בדמותו כצלמו משם תוס' שאנץ ע"ע ואני עני לא הבינותי דבפ' הזורק דף ע"ז מייתי תלמודא עובדא בש"מ דכת' גיטא לדביתהו בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתבה לה למחר תקף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא א"ל זיל א"ל ליקנייה נהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן נפל וכו' ה"ז חזקה ע"כ והתם לאו בקנין חליפין הוה אלא בחזקה דתיחוד ותפתח דאי סא"ד מתורת קנין חליפין הוה למ"ל תיחוד ותפתח ועוד למ"ל ההוא דוכתא דמנח ביה גיטא ליקני לה דא"ק בכ"מ שהם דאפסיקא הלכתא דצבורין לא בעי' וראיתי במקו' שם במצי' לדף מ"ו אהא דפריך אמאי דתנן היה עומד בגורן וכו' וליקני ליה אגב סודר ומשני דלית ליה