משכנות הרועים טו

ואח"ך נמלך בדעתו הרחבה שלא להוציא לעז על השטרות הראשו' ושהוא סומך להכשירם מכח המנהג כיון דרגילי למקני בהכי דומיא דאסתימו' דפ' א"ן וכו' אף אנו נאמר כיון שנהגו להקנות בדא"ק סתם שמועיל וכו' עכ"ל הרי תני תנא דמסייע ליה למורי הרב מנ"ר נ"ר. וגם ראיתי להרב לחם רב סי' קצ"ג שהביא תשו' הריב"ש דסי' שמ"ה להלכה וצ"ע שלא נסתייעו מתשו' מוהר"ם שהביא הרא"ש וכדכתיב'. גם אשו"ר לה' מוהריק"ש בהגהותיו סי' קכ"ג ס"א שכתב וז"ל ונהגו כן והקנה לו דא"ק בא"י ואגבן הקנה לו המעות או הרשהו לקבל מעות וכו' עכ"ל צא ולמד שאפי' בארץ מצרים אתריה דהרמב"ם היא ולעולם הם הולכים אחר פסקיו ולדעתו ז"ל אפי' בהרשאות אינם מועילות אלא לאיים על הנתבע כמו שנאמר ואפ"ה גברא רבא מוהריק"ש ז"ל העד העיד שנהגו להקנות ע"ג מטלט' אגמ"ק והרשאות ועיין עליו להרב ד"ן בח"מ סי' ט"ז שגם הוא ז"ל הביא דברי מוהריק"ש הללו ומשם באר"ה ומסתמיך ואזיל אבתריה ע"ש ויפה השיב אדוני הרא"ש עטרה בראש כל אדם מורי הרב מנ"ר נ"ר

הגדתי היום כי אחז"ר נדפס חדש חדש ממש ס' הפרד"ס לרש"י ז"ל וראיתי לו בדף פ"ד ע"א שכתב וז"ל שאלה להגאונים מ"ש בשטרות והמתנו' ונתתי לו דא"ק בחצירי מי שאין לו קרקע בזה"ז יכתו' וכמאן דאית ליה דמי שאין לך כל א' וא' שאין לו קרקע בא"י שהרי הגוים שהחזיקו בה אין להם חזקה דקי"ל קרקע אינה נגזלת וא"י בחזקתנו עומדת אעפ"י שאין אנו שולטים בה והאומר משום ד"א קברו לא דבר הוא ושיבוש הוא בידם דמצינו ברייתא היא בכתו' קברו ומעמדו אינו מכור וחוזר לבני המשפחה עכ"ל ותשו' זו היא הובאת בס' הכלבו סי' קכ"ח וכמש"ל. איברא שמצאתי תשו' אחרת בס' הפרדס שם ס"ו דף כ"ה והוא מרבי' שרירא גאון ורבי' האי גאון ז"ל וז"ל וששאלתם הנותן מתנה לחברו וכו' אבל לענין הרשאה וכו' תיקנו רבותינו דא"ק אעפ"י שאין לו קרקע מסויים וכו' ואפי' במותו של אדם יש לו ד"א של קבורה ולפיכך מי שיש לו חוב על חברו והוא במדינה אחרת יכול להרשותו וכו' עכ"ל חו"ש לעין הני תשו' פלגן בהדייהו ומר א"ח ומר א"ח ופליגי

ולעולם שומה היתה בלבי על מה שכתבו הני רברבתא שכותב נתן לו דא"ק בחצירו כשאנו יודעין שאין לו חצר אין לך מחזי כשיקרא יותר מזה דאיכא למימר היינו דוקא בסתם אבל כשאומר בפי' בחצירי דאיך לא מיחזי כשיקרא וזו היא שקשה לדברי התוס' בחזקת שכתבו שכותב בחצירי וכתב דלא מחזי כשיקרא ובתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י סימן ר"ב אשר הבאתי לך לעיל משמע דניחא ליה במ"ש בחצירי ממ"ש דא"ק סתם ע"ש התינח באין אנו יודעים אם יש לו חצר או לא אבל בידעי' דלית ליה חצר כיון דסיים חצר ואשכח דלית ליה מחזי כשיקרא שוב מצאתי להרב כנה"ג בסי' קכ"ב בהגה ב"י אות י"ם שהביא שתי הנוסחאות וכת' לחלק בין דברי העדים לדברי המקנה שהעדים לא יכת' אג"ק בחצרו אם יודעים שאין לו חצר דמחזי כשיקרא אבל כשהוא דברי המקנה לית לן בה דהודאתו כק' עדים ע"ע

(ג) אגב אד"ק קי"ל מטלט' נקנים אגמ"ק לזכות בהם הקונה במכר או במתנה או לשעבד לו המטלט' בחובו אג"ק דהיינו שהמוכר או הנותן או המשעבד נותן לקונה או מוכר לו דא"ק ואגבן מקנה לו המטלט' בכ"מ שהן אעפ"י שלא משך וכן המטבע אעפ"י שאינו נקנה בחליפין נקנה באג"ק וכן השט"ח למ"ד אלא שצריך לומר לו ג"כ קנה לך וכו' כמבואר כל זה בטוש"ע ולקמן יתבאר בס"ד

ומעתה חל עלינו חובת ביאור אם המקנה לא מכר או נתן הקרקע לקונה רק בתורת שאילה ושכירות והא נמי פשי' דלאו דוקא מכר או מתנה אלא ה"ה שאילה ושכירות דשכירות ממכר ליומיה הוא וכ"ש שאילה שכל הנאה שלו ואע"ג דאיכא למ"ד דלא אמרינן שכירות ממכר ליומיה הוא אלא לענין הונאה וכמו שהארכתי במערכת אות ש' בס"ד הא מיהא לענין למקני אגבו שפיר כאותה ששנינו בס"ו מעש"ב מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה וכו' ומקומו מושכר לו ונתקבלו שכר זה מזה ע"ש אלמא דר"ג המקנה המתנות לר"י ורע"ק שהם מטלט' השכיר לו המקום ואגבו הקנה להם המתנות וכל היכא דמהני שכירות ה"נ מהני שאלה דמ"ש ור"ג דהשכיר להם המקום וקבל המעות ולא השאיל להם בחנם משום שהיה צריך לכתוב להם שדי שאולה לכם ושלא להטריח אותו צריך לעשות תיבו'ת הרבה קבל מהם המעות דה"נ שכירו' נקני' בשט' ואמאי הוצרך לקבלת המעות תסגי ליה בכתיבת שדי או ביתי שכורה לך והריני כאלו התקבלתי אלא פשי' שלא להטריח את ר"ג עשו קנין בנקל ע"י קבלת המעות

וראיתי להתוס' בפ"ק דקידושין דף כ"ז בד"ה ומקומו וכו' שהק' דלמה לא הקנה להם המקום בחליפין ור"ל בשלמא בשט' ל"ק משום דטריחא ליה מלתא לכתוב אבל בק"ס נקל הוא כמו נתינת המעות ואמאי הוצרך לקבלת המעות אהא תי' ושמא שכירות אינו נקנה בחליפין וכו' ופשי' דהה"נ בשאלה דאינו נקנה בחליפין דשאלה ושכירות להאי מילתא חדא היא דאלת"ה תיקשי ליה נהי דשכירות לא מצי להשכיר ע"י קנין חליפין לישיילנהו ההוא דוכתא בק"ס ואמאי הוצרך לנתינת המעות אלא ש"מ שאלה ושכירות כחדא שריין והא דנקטו שכירות טפי משאלה משום דר"ג השכיר להם וקבל מעות עלה מקשו דהי"ל להשכיר להם בחליפין וזה פשוט וכן מצאתי בפסקי תוס' סימן מ"ט שכת' בפשי' דשאלת קרקע אינו נקנה בחליפין בד"ה ומק"ו מכ"ל והתו' שם לא כתב' אלא שכירות אלא ש"מ כדכתי' דדא ודא חד הוא ובמאי דדייקי התוס' מדלא קתני גבי שכירות קרקע אלא כסף שו"ח ואלו חליפין לא קתני הק' הרב ח"ה ז"ל דה"נ גבי מכירה לא קתני ובמכירה מהני חליפין אלא מאי דלא תני לה משום דאיכא למימר מלתא דאיתא במטלט' נמי לא קתני וכדאמר התם גבי עבד כנעני ק"ו אלימתא וע"צ הדחק יראה דהתוס' דייקי לה מדלא תני תנא ליש' קלילא כדרך שהקרקע נקנה כך השכירות וקתני כסף שו"ח ש"מ לא שמ"ו דתנן תנן דלא תנן לא תנן שוב מצאתי להתו' בפ"ק דמציעא די"א דק"ל משאלה ושכירות וכת' בפשי' דאין שאלה ושכירות נקנין בחליפין ע"ש עין רואה במקום שהביאו העד לדבריהם משכנו נפשייהו וכת' בלשון ושמא ובמקום שלא הביאו ראיה לדבריהם כתבו בפשי' ופשי' לי דסמכו אהך דוקייא דכת' בקידושי' ושם דפסקי תוס' סי' נ"ב כת' שאלה ושכירות כבפנים ע"ש: