משכנות הרועים קנח

יכולה לומר שגורמים לה קטטה עם בעלה ובהיות שאין טענה מספקת מי זה יערב אל לבו להכריח את בעלה להעמיד לה בית אחרת בפ"ע ולאפוקי מיניה ממונא דשכירות הבית וכו' שהבית שדרה בה עד עתה הוא של חמיה וא"כ ברצותה שיצא בעלה מבית אביו שאינו מעלה שם שכירות לקחת בית דירה אחר הוצאת ממון מקרי מלבד מה שמוציא במזונות וכו' מאחר שגדולי חכמי ישראל אשר מעולם אנשי השם פוטרין אותו וחלילה וחס להוציא ממון הבעל וכו' נגד סברת הפוסקים דבשיטתם קיימי' עכ"ל עין רואה דבטענת מריעין ומצירין גרידא לא מחייבי' את הבעל להעמיד לה בית במקום אחר וכ"ש בטוענת שבעלה מתקוטט עמה וקרובי הבעל לא מריעין ולא מצירין ולא גורמין דאינה יכולה לומר לבעל שיצא לדור במ"א דכיון דהבעל הוא מתקוטט עמה א"כ מ"ל התם מ"ל הכא דון מינה ואוקי באתרין דגרירי בתר מרן בש"ע ומור"ם ז"ל וגלו דעתם גדולי האחרונים ז"ל דבעי' טוענת ב' הטענות ושיתא מתו דבריה בירור גמור ואם לא אפשר להו לברר מעמידין להן איש או אשה נאמנין כמ"ש ה' ז"ל שם סי"ג שהאמינו דבריה בב' טענות הללו ואם לאו אין לחייב את הבן להוציאה לדור במקום אחר דאפוקי ממונא הוא כמ"ש ה' ז"ל שם ובסכ"ב הביא דברי ה' ערך לחם ושמח שמחה גדולה כמוצא שלל רב ובססל"א כת' ואחרי אשר הרציתי הדברים לפני ב"ד הצדק הלא המה וכו' אשר ע"פ נגמר הדין סמכו את ידיהם עלי והסכימו להלכה ולמעשה כוותיה ומטעמיה וכו' עכ"ל מאחר עלות עשרה שליטים אשר בעיר ה' מהריק"ש ובית דינו ותלו זינייהו בהרשב"א ז"ל וה' דבר משה וה' מהר"ר כל בו ובית דינו נמנו וגמרו להלכה ולמעשה להנתן דת שלא להגלות את הבן מעל שלחן אביו ואמו ולא להפסידו פסידא דלא הדרא כבודן ומוראן ולא הפסידא דממונא מאן חשיב מאן ספין מאן רקיע להקל ראשו נגד האלהי"ם האדירים האלה בדמיונות וחזיונות וחלוקי סברת אם לא בטענות בריאות וחזקות כראי מוצקות המתבררין לעיני העדה ב"ד הצדק ברור צח וצח והשביע בצחצחות ובוחן לבות וכליות יודע תעלומות יגלה אזן הב"ד לעמוד על מבחן הדברים בין איש לאשתו ובין קרובו וחיו לאותות הנסתרות והנגלות לדעת מה יעשה ישראל לעולם זאת ואני תפלה לפני אל אלהי הצבאות. יראנו מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. לחזות בנועם ה' בהגלות נגלות קץ הפלאות. במהרה בימינו אמן כן יהי רצון

(כא) דיינים ב' ת"ח ששונאים זא"ז פסולים לדון זה פשוט אבל אם עברו ודנו פלוגתא היא ומסקנת הב"ח אין דיניהם דין כנ"הג סי' ז' אות ז"ך בהגה"ט ועיין לקמן באות ש' בדין שונא מ"ש ועיין בתשו' מוהר"א ששון סי' צ"ו

(כב) דיינים כשרבו המזכים על המחייבים או איפכא אם צריך הג' שלא הסכים עם הרוב לחתום בפסק דין יש מחלוקת בין הרב"י ובין ה' המבי"ט ז"ל שה' המבי"ט ח"ב סי' קע"ג כ' שא"צ לחתום והרב"י שם כ' שצריך לחתום כנ"הג מה"ק סי' י"ט בהגה"ט אות ז' ועיין בשו"ת מוהר"ם זכות סי' ל"ג שכת' בפשי' שצריך לחתום והכי מסתברא לענ"ד הקצרה ואי לא חתים עלה מיחזי כהולך רכיל מגלה סוד וכמו שראו עינינו בכמה עובדי רז"ל ושומר נפשו ירחק מהם ומ"ש ה' המבי"ט ז"ל דהסופרים הם שכותבי' מעשה ב"ד ע"פי ב"ד ע"ש עיין בגיטין דף ס"ו ע"ב גבי דיינא חדתא ועיין בפירש"י ז"ל שם ובודאי דצריך לחתום בפס"ד ודו"ק ועיין לה" חלק"ט ח"א סי' רכ"ו הן היום נרא' בעליל ה' אבקת דוכל למרן והסכים לדבריו הרדב"ז ע"ש סי' ך' כ"א ודע דלא נימא אל יאמר אני הייתי מזכה בד"מ דוקא אלא אפי' בשאר הוראות איסור והיתר עיין בקמא דצ"ג ובמקו' לשם המאירי ז"ל שכ"כ ע"ש ועיין בתשו' ה' חוות יאיר סי' קמ"ז ובירוש' פ' ז"ב משנה י' אמרי' כופין את המחייב שיכתו' זכאי ופי' ה' פני משה שם שיכפוהו לחתום עם הדיינים שפסקו זכאי והביא דברי ה' הכנ"הג וכ' דריהטא דסוגיית הירוש' כס' מרן בב"י ע"ש גם ה' דבר משה ח"ב ס"ו סי' ד' כת' שהרב אביו ז"ל עשה מעשה וחתם הדיין הג' שהיה חלוק על הב' ע"ש ועיין בתשו' מוהר"מ בר ברוך הארוכות סי' תקכ"ב

(כג) דיינים אבי החתן ואבי הכלה פסק מור"ם ז"ל סי' ל"ג סט"ז דפסולי' לדון וכן הסכים מוהר"י אדרבי ז"ל סי' קצ"ג ודלא כמוהריק"ו ש"ו כ"א ענף ב' ובהר"ם מלובלין סי' ס"ג ומוהריט"ץ סי' רל"ה ורל"ו והרדב"ז בחדשו' סי' תקל"ט ותקפ"ו והרשב"ץ ח"א סי' ק"ס כת' דאוהב ושונא מדאורייתא הוא ולא מדרבנן והוכיח במישור מסוגיית הגמ' ומכאן ק' להרב"י סי' ז' שכתב לדעת הרמב"ם ז"ל דאינו אסור אלא לכתחילה אבל בדיעבד דינו דין ועיין בהלח"מ ז"ל ועיין לעיל באות א' מדין אוהב בס"ד סי'

ובדא דיינים אין ב"ד פחות מג' ופחות מג' אין דיניהם דין עיין סימן ג' ועיין בהרמב"ם פ"א מה' סנהדרין ה"ד ובפ"ב ה"י כת' דמן התורה מותר לא' לדון וכו' ומד"ס עד שיהיו ג' וכו' עכ"ל והיינו כדעת התוס' ברפ"ק דסנהדרין בד"ה וכת' וכו' לחד שנוייא וכ"כ ד"ג בד"ה מדאורייתא וכו' דאפי' למ"ד עירוב פרשיות שנו כאן גלי רחמנא הכא דכתי' בצדק תשפוט לאכשורי אפי' חד ע"ש ודלא כד' רש"י ז"ל שפי' דס"ל אין עירוב פרשיות ע"ש שהרי בפ"ד מה' גניבה ה"ד פסק דלא בעי' הודאה במקצת בפקדון ות"ל ית"ש שמצאתי להלח"מ שכ' כן

איברא דהא קשיא במ"ש וב' שדנו אין דיניהם דין ומה שפי' הכ"מ ז"ל לפקע"ד תמוה דהיכי מצי' לפרושי דראב"א מצי אתי כשמואל נמי אכתי תק"ל מאי איכא בין רבא דאמר מתני' דינא דאורייתא קתני ובין ראב"א דאמ' מתני' תקנתא דרבנן קתני כיון דסו"ס כבר תקנו רבנן דג' בעי' הא אין עליך לומ' אלא דאיכא בינייהו בדיעבד דלרבא לא מהני ולראב"א מהני וצע"ד ועיין להלח"מ ז"ל

ומ"ש עוד בשם הרשב"א ז"ל דא"ל ר' אבהו אנא דאמינא כרשב"ג וכו' צל"ע דר' אבהו קאמ' לד"ה אין דיניהם דין ואמאי האיכא תנא דלא סבר הכי ומ"ש עוד ז"ל דלית ליה להאי תנא עירוב פרשיות כמ"ש רש"י ז"ל צע"ד דכבר כתבנו דרבי' פוסק כמ"ד עירוב פרשיות שנו כאן אלא גבי דין שאני דקרא גלי לגביה וכמ"ש התוס' ז"ל כמדובר

ומה שנלע"ד תוכן דבריו וכונתו ז"ל דר"א בריה דר"א לית ליה עירו' פ' לכך קסבר דבחד סגי ומומחה אוקמוה אד"ת וכי היכי דר"א דאית ליה עירוב פ' וכדאי' בריש סוגיא דהתם דב' בדיעבד פסול ה"כ סובר ר"א בריה דר"א דתקנת רבנן נמי אלמוה רבנן לתקנתייהו והיינו הך תנא דברייתא דקתני ד"מ בג' וא' מומח' דן יחידי והדר ק"ל דאמאי לא מותיב מינה לר' אבהו דאמר לד"ה עירוב פ' וכו' וב'שדנו אין דיניהם דין