משכנות הרועים קנז

עמהם בבית עכ"ל ואחרי הני"וק וקידה ת"ק לא מכרעא דילמא התם בדניחא לה למיקם בהדייהו אלא דלא בעיא למיקם לשמושי קמייהו ודסד"א דכופה אותה קמ"ל תנא דברייתא דאינו כופה אבל אם אומרת אי איפשי לדור עמהם בהא תנא לא קמיירי אלא דהא מיהא איכא לאותובי מהכא לבר פלוגתיה דה' מוהריק"ש דס"ל דבאומרת א"רץ לדור עמהם אפי' בלא טענה שומעין לה דבהך ברייתא דאין כופין אותה לעמוד לשרת בפני אביו ואמו מקרו בה רבוותא מדאמרי' התם בפ' אע"פי דס"א דבעי' למיקם אפי' מקמי ארחי ופרחי דמי גרע אביו ואמו מארחי ופרחי והר"ן בפי' ההלכות שם תי' דברייתא מיירי באינם סמוכים על שולחנו אבל בסמוכים על שולחנו כופה אותה לעמוד לשרת בפני אביו ואמו במכ"ש מארחי ופרחי ע"ש ומינה דכ"ש הוא אם הבן סומך על שלחן אביו. והרמב"ן ז"ל תי' דבאפייה ובישול וכל צרכי הבית לאביו ואמו כופה אותה אלא שמתכסיסי המלכים להיות משרת א' עומד לפניו לתת לו את אשר תתאוה נפשו בשעת הסעודה וכן האשה חייבת לעמוד בפני בעלה אבל בפני אביו ואמו אינו כופה לעמוד בשעה שאוכלים ועיין לה' מוהריט"ץ סי' רל"א מ"ש בזה. א"כ היכי מצי לאפקועי מינה מה שמוטל עליה לעשות לאביו ואמו מבלתי שום טענה ואף גם זאת בנוסח שאלת הרשב"א הלזו שהביא שם בתשו' ה' מוהריק"ש משמיה דה' מהר"א מונסון ז"ל כתוב למ"ר כי נשאל הוא ז"ל על ראובן ואביו שיש להם בתים בשותפות וטענה אשתו שהיא א"רץ לדור בבתים שדרה בהם אמו מפני שגורמת קטטה וכו'. תשו' אנו לא מצאנו בתלמוד שתוכל האשה לערער שלא תדור עם אביו או עם אמו שהוא חייב בכבודן ובמוראן ולא אמרו בפ' אע"פי אלא שאינו כופה אותה לעמוד לשרת בפני אביו ואמו וכו' הרשב"א ז"ל ולפי שהם עמו נצרכה וכו' והרמב"ם כ"כ וכו' וכזה מורים עכשיו גדולי המורים וכו' מ"מ אף לפי דבריו הדין עם הבעל בנ"ד וכו' עכ"ל הנר' מדבריו ז"ל דשמיע ליה בדעת הרמב"ם דמיירי כשהן באין בגבולה דהמדור הוא שלה וכדכת' הראב"ד ומגדל עז אבל במדור שלו אינה יכולה לומר א"רץ לדור עם אביו או עם אמו ושהרמב"ם מודה בזה ושכך מורים גדולי המורים כמ"ש הרשב"א אע"פי שטוענת שגורמת לו קטטה כמ"ש בשאלה אלא דמ"מ אם מבררת דבריה שכנים הם ואמתיים עפ"י העדאת השכנים וכשהם דרים בבית א' דליכא למיקם עלה דמילתא דמנהג בתי דינים להעמיד אשה נאמנת ביניהם שומעין לה והאריך ה' מוהריק"ש בזה להלכה ולמעשה והסכימו עמו שלשה גדולים בדורו זיע"א לך נא ראה נועם שיח סוד אמריהם ויאורו עיניך הבט ימין וראה מ"ש ה' עוד ז"ל בנימוקיו לש"ע ערך לחם שם סי' ע"ד סס"י וז"ל ודוקא שנתברר לב"ד שאומרת אמת כגון ששמו אשה לדור עמהם וידעו שהם מגלגלין המריבה ואם לאו לאו כל כמינה ואין חילוק בין כשרוצה לדחותן לכשתרצה לצאת היא מדכת' הרמב"ם ואיני שוכנת עמהם ולא כתב שידורו עמי בחצר כמו שהתחיל ואמר שיבואו לביתי וכו' ועוד שאם היא יכולה לצאת שלא בטענה מה הועיל ההיות המדור . שלו אחר שע"כ יעתק ממקומו וזה פשוט וכן כתבתי בתשו' וכן הסכימו חכמי העיר זאת. מעתה קם דינא לפום רבנן דאין האשה יכולה לכוף לבעלה לגלות מעל שלחן אביו ולבטלו מכבודן ומוראן ולהרבות לו עוד בהוצאה ולפרוק מעליה עול שימוש חמיה וחמותה כמדובר אלא עד שיתבררו הדברים ויתחוור כשמלה לב"ד שמריעין ומצירין לה וגם שהן גורמין לה קטטה עם בעלה כדין כל אפוקי ממונא דכגון דא צריכה רבה וכ"ש בהפקעת מ"ע דכבוד ומורא מצוה יקרה וחביבה והסכים לזה דעת הרי"ף והרמב"ם. וה' מוהר"י אדרבי סי' ק"מ בהכי מיירי דוק ותשכח בדברי השואל וסגנון התשו' וז"ל ה' מוהריק"ש בתשו' שם הא למדת שמן הדין חייבת לדור עמהם כמו שהוכחנו שחייבת לדור במקום שהיה הבעל ומ"ש הרמב"ם דכשבאה בטענה ונראת לב"ד דמציא נפקא מנהג הוא כמ"ש הרי"ף דמנהג בתי דינין מנהג הוא כמ"ש הרי"ף דמנהג בתי דינין וכבר נודע מה שהכריח הרא"ם בדברי הפוסקים דכשא' זכה מן הדין והאחר מכח מנהג הזוכה מן הדין נק' מוחזק וא"כ הנותן לה כח לצאת מבית בעלה עליו הראיה וכו' ע"ש בטוב טעם ודעת גם הרא"ש ריש כלל נ' והובאה בטור אה"ע סי' ק"ח סל"ה כתוב לאמר דהזוכה מכח הדין יפה כחו מכח הזוכה מכח התקנה

וכדו חמותי ראיתי אור בספרא רבא דישראל משה אמת ותורתו בספרו הבהיר דבר משה בח' אה"ע סי' ג"ן שהאריך בזה ומסיק כדברי ה' מוהריק"ש בס' ערך לחם להלכה ולמעשה הגם שלא זרחה עליו שמשו של יע"קב ואה"לי אפדנו בתשו' הרמתה והיא לא נדפ"סה בימיו ז"ל גם בתשו' הרשב"א כת"י שהביא ה' ז"ל הרי הוא כמבואר ובס"ס ה' דבר משה הלכה זו חזרה ונשנית ממהר"ף כלבו וחבירו ה' כנ"הג בה' ח"מ סי' ר"ג אות ח"י בהגהב"י ז"ל ודי שרן סמיכין עלוי בי דינא רבא תלתא כחדא בהסכמה עלו כוותיה ובטעמיה ואומר עם קנ"י להביא שנים שלשה גרגירין מנהרי נחלי אור תורתן וז"ל בס"א הגם הלום ראיתי הדחק אשר יקרה את בעלה אם יטה אזנו לקולה להגלותו מעל שלחן אביו ואמו אוי להבן שיגלה מעל שלחן אביו בהפסידא דלא הדרא הן בשכירות בית הן במזונות שיוציא הוצאות מרובות יותר מעל אשר מוציא לפי ברכת הבית וכו' עכ"ל וכ"ש אם הבן הסמוך על שלחן אביו ודר עמו במחיצתו שאינו מוציא כלום בהוצאות המזונות ושכירות הבית וגם לא זכר שר הפסידא רבה דקא ממנע לקיים מוראן וכבודן של אביו ואמו דכל שעתא ושעתא זמניה הוא כמ"ש ה' מוהריק"ש משם הרשב"א בתשו' ובס"ד כ' דלא מצית אתתא לאישתמוטי מלדור בבית א' או בחצר א' עם קרובי בעלה מבלי טענה עכ"ל. ובסי' ה' כ' ואולם במהות הטענה שצריכה שתטעון בפני ב"ד וכו' צריכין אנו להתיישב הרבה ולפי מה ששיערתי בלשון גדולי הפוסקי' מצאתי וכו' שצריכה שתטעון לפחות ב' דברים הא' שקרובי הבעל מצערים אותה והב' שמסבבין קטטה בינה ובין הבעל וכו' משמע בפי' שצריכה להראות לב"ד שמריעין ומצירין לה ועוד שג"כ גורמין לה קטטה עם בעלה וכו' עכ"ל וכל זה צריך לברר בירור הדבר ולא בחוקי האומדנות כיון דאיכא דררא דממונא והגלות הבן מעל שלחן אביו שהבעל הוא הנק' מוחזק כמ"ש לעיל משמיה דה' מוהריק"ש ובסי"א כ' שאפי' את"ל שהעדים העידו שקרובי בעלה הצירו לה וכו' מאריה דאברהם במה אנן קיימין בשיטת הרמב"ם והרמב"ן ור' ירוחם ומוהריק"ו ומהרמ"א דס"ל שצריכה לטעון האשה שא"רץ לדור עם קרובי בעלה משני דברים הא' שקרובי הבעל מצירין לה והב' שגורמין לה קטטה עם בעלה ואם לאו לאו כל כמינה והנה היא בעצמה הודית וכו' שמעולם לא נתקוטט בעלה עמה וא"כ אינה