משכנות הרועים קנה

אבן מיגאש ז"ל בתשו' סי' ס'

(ך) דירת האשה עם קרובי בעלה הגדתי היום מילי דאגד'תא דברים העשויי' להשאיל כי רבה המשטמה חצו"ף חצפ"ה יסגא הן בעון שערי פרנסה ננעלין תנן וסמכינן אניסא כל יומ' ויומא למיקם איניש. בסיפוקיה וסיפוק אנשי ביתיה יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב אתיא דרישה דרישה לבקש אוכל לחם חוקו והלואי שתקיש יציאה להויה ואחרון הכביד שבט יאודה בדוחק ובצער כי עלה השער שכירו' הבתים בשער הגבוה ולכשיזכה הזוכה להשיא את א' מבניו אגב דוחקא מיחד לו אביו חדר מוצנע כדת יהודית עמו במחיצתו או בית אחרת אשר אתו בחצר למעט בהוצאה נ"מ לרווחא דביני ביני לפי ברכת הבית. ועוד אחרת שקול' ומכרעת להדריך את בנו בדרך ישרה שיבור לו ואת אשר יבחר כי כן דבר המלך מצות הבן על האב לא זו אף זו מצות האב על הבן לשמוע בלימודים לקיים מילי דאבות כבוד ומורא נסקרים בסקירה אחת לכבוד שמים כי רב הוא. וכי יקרה מקרה בלתי טהור ההוא מצותא דהוו מנצו עלה כלה בחמותה ובין איש לאשתו ביה שעתא בעומדם יעמודו קרובי האשה קרבו ויאתיון ויעבירו קול במחנה זו מחנה ישראל המצפצפים והמהגים יביעו ידברו דברים אשר בדו מלבם ואמרי לה כדי כי לא מצאה היונה מנוח ועד הרגיעה בדירתה עם חמותה או שאר קרובי הבעל ויהי העם כמתאוננים תואנה הם מבקשים להגלות הבן מעל שלחן אביו זו היא שקשה בלכתם ילכו מעלות השחר ועד צאת הכוכבים מקדמי ומחשכי לבית הוועד כסאות למשפט אתג"ורי אתג"ור על עסקי רי"בה זו עד שהשלהבת עולה מאליה ואין מכבה ואנן בדידן קושטא קאי זימנין טובא כי אתו לדינא על דין עסק ביש המנהג להחמיץ את הדין אולי משמים ירחמו לשפות שלום רב כי אותה אנו מבקשים ות"ל על הרוב תצא המחשבה לפועל משמיא מיהב יהבי שלמא רבא וזימנין דלא אהנייא להו אש תמיד תוקד יקד יקוד. איכו השתא אנא דאמרי הרי עלי חובה למיקם אדעתייהו דרבנן פוסקי הלכות ללקט או"רות אמרות טהורות מפי סופרים ספרן של צדיקים ספר דתא ותנתן דת מפיהם ומפי כתבם זיע"א כדי ליתן שכר למביאיהן וזה החלי בעזר משדי צורי וגואלי מנת חלקי וחבלי עדבי וגורלי

זאת אשיב הנה האדון ראש המדברים רבינו הגדול הרי"ף ז"ל בתשו' סי' רל"ה כ' אם נתקוטטה האשה עם חמותה ולא רצתה לדור עמה וכן בקובל וטוען שיש עליו הפסד בדירת חמותו עמו ולא התנו בשעת הקידושין שידורו עמהם יש מן הדין להוציא או לא. תשובה המנהג בכל בתי דינין שמי שמפסד בכך שומעין לו ונותנים לו אשה נאמנת שתעמוד עמהם עד שיתברר להם ממי תתגלגל המריבה ודוחין אותה מפני חבירתה עכ"ל המשוער מדבריו דישנה לקטטה לרואי השמש אלא דלא מתברר מי הוא המגלגל המריבה פלגאה הוא ולא שני ליה בין קרובי הבעל לקרובי האשה אלא שמגלגל המריבה יתגלגל וידחי וגם לא נתנה נאמנות לא' משני הצדדין אלא שניהם בסקירה א' נסקרין ופסיק ותני ע"כ מנהג הבתי דינין

וחזיתיה לה' מוהר"ם בב' תשו' הארוכות סי' פ"א , דאייתי תשו' לגאון וז"ל והאשה שקובלת על בעלה אי איפשי לדור עם אחיך ואחיותיך המחרפים והמגדפים אותי חייב הבעל להוציאה משם ולדור בבית אחר ואם לאו יוציא ויתן כתובה דאמר קרא כי היא היתה אם כל חי דלחיים ניתנה ולא לצער גם את זאת להוציא את דודתו מן הבית שהיא מקנטרת ומקנטרת אותה וגורמת המחלוקת ביניהם וכו' עכ"ל והא דלא קאמר דמעמידין אשה נאמנת כמנהג הב"ד שכת' הרי"ף דוחק לומר דבימי הגאון לא הוו נהיגי כהאי מנהגא והנר' פשוט בדבריו דקושטא קא טענה ומשפט הלשון הכי מוכח שכ' המחרפין ומגדפין וכו' שהיא מקנטרת ומקנטת אותה וגורמת המחלוקת וכו' נראין הדברים דאתברר לב"ד האי מילתא וליכא מאן דמכחיש לה ואה"נ דאי הוו מכחישין לה הוה עביד כמנהג הב"ד שכ' הרי"ף והרמב"ם בפי"ג מה' אישות הי"ד כ' האומר לאשתו אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואמך ואחיך שומעין לו וכו' שאין כופין האדם שיבואו אחרי' ברשותו וכן היא שאמרה אין רצוני וכו' ואיני שוכנ' עמה' בחצר א' מפני שהן מריעין לי ומצירין לי שומעין לה לפי שאין כופין האדם שישבו אחרים עמו ברשותו עכ"ל מפורש יוצא בדברי רבינו דבאומר הבעל א"רץ שיבואו לביתי וכו' אע"ג דלא קא יהיב טעמא למילתיה שומעין לו אבל כי אמרה היא א"רץ שיבואו וכו' או שאיני שוכנת עמהם בחצר א' אין שומעין לה אלא עד שתתן אמתלא לדבריה שהן מצירין לה וכו' אבל כל שלא נתנה אמתלא לדבריה לאו כל כמינה לדחות את קרוביו מלבוא אצלו או שלא לדור עמהם בחצר. ומדברי רבי' נלמוד דהמדור הוא בחזקת הבעל ואשתו ויד שתיהן שוה תדע דגבי האיש שאמר א"רץ דשומעין לו טעמא טעים לפי שאין כופין האדם שיבואו אחרים ברשותו וגבי האשה נמי כשאמרה א"רץ או איני שוכנת עמהם דשומעין לה קא יהיב רבי' הך טעמא גופיה לפי שאין כופין וכו' שיבואו ברשותו הרי דגבי בעל קרי ליה רשותו וגבי אשה נמי קרי לה רשותה אלא דגבי אשה אע"ג דחשבי' לה רשותה אין שומעין לה אלא עד שנותנת אמתלא דמצירין ומריעין ולגבי בעל עקימת שפתיו גרידא תיסגי ליה וממ"ש רבי' מפני שהן מחרפין ומצירין לה שומעין לה נר' דבדבורה הקל מהימנ' ואינה צריכה להביא ראיה לדבריה וא"כ לא נהג כמנהג ב"ד שכ' הרי"ף להעמיד אשה נאמנת. וה' המגיד כ' שכ"כ הרי"ף בתשו' ולפי הנר' דפלגן בהדייהו ובמאי דכתי' בעניותינו ניחא דרבי' מיירי שהוא גלוי וידוע ואין מי שיכחיש באופן שנתברר לב"ד והראב"ד כ' אימתי בזמן שהן באות בגבולה אבל אם היא באה בגבולן אין מוציאין אותן ממקומן אע"פי שהמדור שלו ואין להם בו זכות הואיל והוא רוצה בעמידתן אבל מבקשין מהן לברר להם ענין שלא יצערו אות' בדירתן עכ"ל וממ"ש ז"ל אבל אם היא באה בגבולן וכו' נרא' נהי דלא מצי להוציאן ממקומן כיון דמדור דידהו הוי אבל אי תבעה למיגר לה מדור בדוכתא אחרינא אע"ג דשביק ארעא דידיה וליקו' בארעא דאחריני ויקויים בו קרא דכתי' כי גרשוני מהסתפח בנחלת אבותי שפיר שומעין לה אלא דממ"ש תו הואיל ורוצה בעמידתן דרוצה לומר דרוצה הוא בעמידתן עמו במחיצתו משמע דלא מצי למיכף לבעלה למיגר לה מדור במקום אחר. וממה שהוכחנו מדברי רבי' דהמדור בחזקת האיש והאשה וכן ממ"ש הרי"ף דהמגלגל המריבה הוא נדחה מפני חבירו מודו ואזלו דהיכא דהמדור שלהם אינם נדחים מפניה אע"ג דמריעין ומצירין לה ועל הבעל רמיא למיגר לה מדור במקום אחר דמהיכא תיתי שהם נדחים מפניה דאפילו במילי דאפרושי. מאיסורא דקי"ל דהמגרש את אשתו