משכנות הרועים קנד

מלדור בבית ההיא ושיפרעו לה הסך אשר הוא מפאת סכי כתו' והאלמנה תשיב אמריה דבכל ימי חייה תליא מילתא וכל עוד שהיא בחיים הבית ההיא משועבדת לדירתה יורה המורה לצדקה

זאת אשיב ידעי רבנן הא דתנן בפ' השואל המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית אחר וכו' ואמרי' עלה ה"ד אי דאמ"ל בית זה כיון דנפל אזל ליה ופרש"י דמזלו גרם ע"ש וכה"ג איתא התם ד' קי"ו שאם נפחתה העלייה השכורה לאחר יורד השוכר ודר בתחתונ' ופריך עלה ה"ד אי דאמ"ל עליה זו כיון דנפלה אזדא ליה ופרש"י נמי דמזלו גרם ע"ש ורבוואתא מקהו אקהתא מהא דאמרינן בפ' האומנין דף מ"ט אמר רב השוכר את החמור. לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרך נותן לו שכר חצי הדרך וכו' ופריך ה"ד אי דא"ל חמור זה אם יש בדמים למכור וליקח יקח וכו' אם יש בדמים לשכור ישכור וכו' ומשני רב לטעמיה דאמר לא מכלינן קרנא מ"ה לא ימכור כדי לשכור ושמואל ס' מכלינן קרנא מ"ה ימכור ואף לשכור ע"ש ואמאי התם פשי' ליה לתלמודא דאזדא ליה ולא קאמר לרב ימכור ליקח ולשמואל אף לשכור ותי' בתו' דאין הבית עומד לימכר אלא להוסיף עליו ולחזור לבנותו כבתחי' מ"ה כיון דא"ל בית זה ונפל אין למוכרו וגם לא קיבל להוסיף יציאה בבנין בית זה אלא בית זה כמו שהוא השכיר לו לדור בו כל זמן שיוכל ולכי נפל אזדא ליה אבל חמור שמת אינו עומד אלא למוכרו בדמים ולכך אם יש בדמים למכור וליקח יקח לשכור ישכור מר כדא"ל ומר כדא"ל עכ"ד. ובמקו' בפ' האומר לשם כת' משם הראב"ד. ז"ל וז"ל ל"ק דהכא גבי חמור זה קיבל עליה לאוגריה לההוא אורחא שהיה לו להוליכו דרך ידוע כאדם האומר בסתם הוליכני מכאן עד מקום פ' דייקא נמי דקתני ומתה לו בחצי הדרך ולא קאמר בחצי היום אבל לענין שכירות בית ועליה אין קצבה אלא כל שנה ושנה יתן לו דוק ותשכח כי הוא ענין המשנה דפ' השול עכ"ל והתם גבי בית נמי ע"כ דמיירי דהשכירו לזמן קצוב דבלא קצבה אפי' בית סתם אינו חייב להעמיד לו בית אחר ועיין בפרש"י במשנה דהשואל ולפ"ז לא הבינותי דבריו ז"ל מ"ל השכירו לזמן פ' מ"ל השכירו למקום ומה שדייק ז"ל מדקאמר בחצי הדרך ול"ק בחצי היום גם זה לא הבינותי דאטו שכיר יום הוא לומר שצריך ליתן לו שכר חצי היום והלא שכר הליכה בידו מ"ה קאמר נותן לו שכר חצי הדרך וצע"ד ומשם הר"ן ז"ל תי' דשאני. חמור בין חי בין מת קרוי חמור משא"כ בית דלכי נפל תו לא מקרי בית ע"ש ועיין מאי דכתי' בדרשות בקונטריס חסד. ואמת בס"ד. ומעתה נובין ונדון באיזה שיעור נפילה פקע מינה שם בית והנה התם גבי. הבית והעליה ונפחתה העליה. אמר עלה ובכמה רב אמר ברוב ושמואל אמר עד ד' וכו' ועלה קאמר אי דא"ל עליה: זו אזדא ליה וכו' משמע דאפי' לשמואל דאמר ב"ד אי א"ל עליה זו שפיר אמר דאזדא לה וה"ט משום דהשתא תו לא מקרי בית וכמו שכתב הר"ן ז"ל ופשי' דרב ושמואל ל"פ בשיעורא דמ"ס דעד לא נפל רובא אכתי. בית מקרי ומ"ס דאפי' בד"א תו לא מקרי בית אלא כי קמפלגי באדם דר חציו למעלה וחציו . . למטה כדאוקי' לה התם וזה פשוט

וראיתי למור"ם ז"ל בסי' רל"ב ס"ה שכת' דבשאר מומין אכתי בית מקרי אלא דוקא בנפל כותל א' דפקע מינה שם בית ע"ש ועיין במ"ש במע' אות מ' סי' בס"ד ואכמ"ל. מיהו בנ"ד דנפל הכותל באורך וכותל מן הצד וכל התקרה פשי' דלא מקרי בית וכיון שייחדו לה בית זה ונפל אזלא לה חזקתה מחמת השכירות והמשכונה כמו שהוזכר אלא דיש מקום חקור דין במה שטענה האלמנה שהתנאי היה לכל ימי חייה א"כ אע"פי שנפל ובנאוהו עדין זוכה בו והנלענ"ד דאין בטענה זו ממש דהא גבי מדור האלמנה דתנאי ב"ד הוא דכל ימי מיגר אלמנותה תהא יתבא בביתי וכו' דתלו התנאי במיגר אלמנותה דדמי לכל ימי חייה אמר בפ' הנושא דק"ן אמר אביי נקטינן מדור האלמנה שנפל אין היורשים חייבים לבנותו תניא נמ"ה וכו' ומימרא זו מוסכמת מכל הפוסקי' ע"ע ומספר כתו' נלמוד שכך כות' לה את תהא יתבא בביתי וכו' וכיון דנפל תו לא מקרי בית כמ"ש במקו' לשם משם רש"י במה"ק ותלמידי רבינו יונה ז"ל ע"ש והרב"ח דבר ה' בפיהו אמת וזה דבר השמיטה מהרב מהר"י עייאש ז"ל בס' בני יאודה ע"ש ואע"פי שהרמב"ם בפי"ח מה' אישות דין ד' כ' שאם נפל הבית חייבים היורשים להשכיר לה מדור אחר ע"ש ובטעם דבר זה לך נא ראה במקו' לכתו' במ"ד לדף נ"ד משם הרמב"ן עפ"י שי' הירושלמי ע"ש ועיין במרן הש"ע ח' אה"ע סי' צ"ד ס"ה ע"ש דשאני התם דהחיוב מוטל על היורשים מכח תנאי ב"ד אבל בנ"ד דנתפרדה החבילה ולא פש גבה אלא דין שוכר בעלמא יהבינן לה דין שוכר דמכי נפל ביתא אמ"ל אזדא לה לאגירותה כמדובר. ואע"ג דבנ"ד נתב' בשאלה שהבית שיחדו לה ומשכנוה אצלה דבר זה היה בכלל הפשר לסלק עצמה מהבית שהיתה דרה בתוכה כי רבה היא ויחדו לה ג"כ בית זה שהיתה משתמשת בה לדירה א"כ בכ"הג איכא למימר דאכתי רמי חיובא אקרקפתא דיורשים ליתן לה בית אחרת משאר הבתים שהיתה דרה בה או משתמשת או להשכיר לה מדור כמו שנתבאר בדברי הרמב"ם ומרן ואע"ג דשרים רבים ונכבדים חלוקים על הרמב"ם בסברה זו ה' צמח גאון ורש"י והתוס' ורבינו ירוחם וריא"ז ע"ה. וכתב ה' בית דוד ז"ל בחלק אה"ע סי' נ"ד דמצו היורשי' לומר קי"ל כהני רברבתא ע"ע מ"מ לדידן דגרירנא בתר פסק מרן ז"ל וכבר נתב' בח' אה"ע דפ' כד' הרמב"ם לא נ"מ ולא מידי וכעת אכמ"ל עד עת בא דברו ועיין בתשו' ה' תורת חסד ז"ל סי' אר"ך ע"ש ומה שרמזתי לקמן במערכת אות ל' סי' א'

(יז) דירה קי"ל ידור פ' בבית פ' לא קנה כמ"ש בטוש"ע סי' רי"ב ע"ש ועיין בתשובת ה' ראש יוסף דף ט"ו ע"א ומתבאר שם הקנאת החוב ודין מע"ג בגוי. וכמה פרטים

(יח) דידה בפוסק לחתנו לדור בחצירו לזמן מוגבל ומת חמיו בתוך הזמן דעת הרב"ח בתשו' סי' ע"ח דאין היורשים חייבים להשלים לו הזמן אפי'היה הדבר בשבועה ואם לא היה בשבוע' אפי' חמיו עצמו בעודו חי אינו חייב להשלים לו הזמן ע"ש והרב יד אהרן בח' אה"ע סי' נ"ב אות ג' בהגה"ט חלק עליו ע"ש ועיין בתשו' הרב לב שמח בח' ח"המ סי' פ"ו דף פ"ה ע"ב

(יט) דירה ראובן יש לו בנים מאשתו רחל ואח"מ רחל נשא את לאה וילדה לו בת ומת ראובן ועמדה לה לאה ותבעה לה כתו' ואח"כ תבעה מזונות בתה ושכירות המדור כדי שתדור עם אמה והיורשים טוענים תשב הנערה אתנו אין בדבריהם כלום אלא תשכור לאה מדור וחצי שכירות המדור יפרעו היורשים חלק הבת שהבת אצל האם לעולם הרב מוהר"י