משכנות הרועים קנ

מצות שלוח וכתב לה ספר כריתות זה הנלע"ד להלכה ולא למעשה עד שיסכימו דייני גולה היושבים ראשונה במלכות ה' עליהם יחיו

והנה מוסיף לגלות דכיון שהבעל יצא שמו בעיר חבל נחלתו עם מנאפים ורהבים ושטי כזב וכבר מלתא אמור בחידושו אגודה בפ' הבא על יבמתו הביאו מרן הב"י ז"ל סי' קנ"ד מי שהוא רועה זונות כופין אותו להוציא דהוי כמי שאמר איני זן שכופין אותו להוציא והגם שמרן ב"י שם תיוהא חזא ביה שלא נזכר דבר זה בפוסקים המפורסמים וע"כ כ' שאין לסמוך על דבריו כבר קרא עליו תגר מור"ם ז"ל בד"מ ופסקו במפה שעל השלחן והכא בנ"ד דעינים רואות שאיבד הון רב פיזר נתן לכסף מוצא באתנן זונה ומחיר ושחוק וקלות ראש אפשר דמודה מרן הב"י ז"ל ואת"ל דבכה"ג נמי פליגי באיש אשר אלה לו נודר ואינו משלם חמסן לא יהיב דמי ולפעמים קרוב להסתכן אפשר דכ"ע מודים

סופא דמילתא בהא סלקינן ובהא נחתינן דמתחי' כופין אותו שיתן כתובה כיון שהוא מכלה ממונו ומבזבז נכסיו הגם שלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ועוד כיון דברועה זונות איכא פלוגתא דרבוותא אם כופין להוציא או לא כבר כ' מור"ם ז"ל בס"ס קנ"ד כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אם כופין להוציא או לא כופין אותו ליתן כתובה ועיין עוד בתשו' מוהריט"ץ ז"ל סי' רכ"ט דפסיקא ליה הכי ע"ש מילתא בטעמא

ואחר שנתבאר מהני מילי דכתי' שכופין אותו להוציא וליתן כתוב' מה שהכניסה בנדונייתה גם נתבאר שבטענת מאיס עלי בטעם כעיקר ואמתלא חזקה ונראים הדברים לפני כל יודעי דת ודין וזה לך האות כי לא מלבד היא מאסה אותו אלא גם אביה וקרוביה מאסו אותו בודאי הוא על מעשיו המקולקלים והמכוערים וליכא למיחש לשמא עיניה נתנה באחר ועוד כי הבת יצא שמה בעיר לשם ולתהלה וליכא למיתלי בה בוקי סריקי ופוק חזי מ"ש הרא"ש ז"ל בשם רבו מוהר"ם מרוטנבורק ז"ל שאם נראית האמתלא לב"ד כופין להוציא ע"ש וכ"ש בנ"ד שהוא מושבע ועומד לגרש וגם כי העידו עליו שהוא רועה זונות בודאי כ"ע ל"פ ואי חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי. שוב ראיתי בס' חוט המשולש להרשב"ץ ז"ל ח"ד סי' ל"ה שהביא תשו' א' למהר"א אכן טווא ז"ל שנשאל על נדון קרוב לזה וכל יקר ראתה עינו העמיק הרחיב על כל קוץ וקוץ תילי תלים הלכה רווחת בנשבע ע"ד חבירו שהשביעו חמיו ועבר על שבועתו שמכין אותו עד שתצא נפשו לקיים שבועתו ואלקפטא נקט ביד תשו' רבי' האיי גאון ותשו' הרשב"ש ז"ל הלא המה כתובים על לוח ולא חש להך דר"ף ז"ל כי כבר ראה תשו' זקנו הרשב"ץ ז"ל שכ' חומרא בעלמא היא ובלשון מרן בש"ע סי' קנ"ד ס"כ שכ' טוב שיתירו לו וכו' וכיון דחומרא בעלמא היא ועל צד היותר טוב לא דחי' חומרא דשבועה כי רבה היא גם אתי עלה מטעמא דטוענת דמאיס עלי ונותנת אמתלא לדבריה כנ"ד ובהס'כמה עלה דלכתחילה כופין לגרש אותו בלא טעמא דשבועה גם בסו"ד כ' שאין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות ולא הניח דבר קטון וגדול והדברים עתיקים סוף דבר הסכים והעד העיד עדות לישראל שלכתחילה כופין אותו לגרש ותהלות לאל ואני תפלה שיזכנו לראות מתורתו נפלאות בסדר ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים

אמור רבנן בכפילא כל הדברים האלה תלויים ועומדים עד אשר יצא דבר מלכות מפי חבורה רבנן סבוראי צדיקים יושבים כסאות למשפט ועל פיהם יהיה כל ריב דינא רבא ודינא זוטא כ"ד איש צעיר וזעיר משיבין מפני הכבוד באשר דבר המלך יוסף הוא המסביר גמיר וסביר דחיל חטאין רחים ומוקיר רבנן ואיהו גופיה צורבא מרבנן נר"ו יאי'ר כי"ר וש'לם

(ס) גט ראובן גירש את אשתו בגט כריתות כדין משה וישראל ואחר עבור ימים קרא ערער שקודם נתינת הגט נשבע ע"ד רבים שלא לגרש ובשעת נתינת הגט גילה דעתו להחכם המסדר וא"ל שסופרי מתא יתירו לו שבועתו והוא סמך בדעתו שיחזירנה וא"צ עוד קידושי' וכתו' ושבע ברכות דאינו גט כלל ולשונו תהלך בארץ דהגט בטל ומבוטל מעיקרו יורה המורה לצדקה ויבא שכ'מה

זאת אשיב לא נפלאת היא ולא רחוקה מ"ש הטור אה"ע סס"י קנ"ד שר"ת ותלמידיו גזרו חרם על המוציא לעז על הגט ע"ש וחומר החרם והאלות שגזר ר"ת הלא המה כתובים על ספר המרדכי שלהי גטין תצלנה אזן משמוע רח"ל כי"ר ואם פקח הוא היה לו לימלך בבעלי הוראה אם הגט כשר או לא ולא לסמוך על קלות דעתו ולהוציא לעז על הגט להבשל ברשת חרמו של ים הגדול האשל אשר ברמה ר"ת ז"ל וסיעת מרחמוהי ואחרונים נמשכו הטור ומרן בש"ע שם

ולענין דינא פשיטא להו. להתוס' בפ"ק דתמורה בד"ה והשתא וכו' דבנשבע שלא לגרש ועבר וגירש דהגט כשר אפי' למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דע"כ לא קאמר רבא דלא מהני אלא דוקא באיסור הקדום ולא באיסור שבדה מלבו לאסור איסר ומה שיש לפלפל בדבריהם עיין לקמן במערכת אות מ' מדיני מודעא ובמערכת אות ש' בדיני שבועה מה שכתבתי בס"ד וכ' ה' גו"ר בחלק ח"מ כלל ג' סי' ל"ב משם תשו' הרדב"ז כת"י וז"ל ומ"מ על תי' התו' אני סומך למעשה שאם נשבע שלא לגרש ועבר וגירש מלקי' ליה דעבר אשבועתיה ואשתו מגורשת וכו' עכ"ל ומהראנ"ח ז"ל ח"א סי' מ"ב כ' דלא נהגו להתיר אם נשבע שלא לגרש ומ"מ גט כשר ומהך דהתו' דתמורה הנאמרים באמת וכך עשו מעשה רבני קושטא ואע"פי שה' חוכך להחמיר עד שיסכימו עמו מ"מ כבר רבני קושטא עבדי עובדא ומ"ש ה' ז"ל לא נהגו להתיר וכו' אני ענ'י מצאתי בשלטי הגבורים בפ' המגרש דף ת"ר שכ' להדיא שמתירין לו אולי נשבע שלא לגרש ע"ש במה שהתקין ה' ז"ל

וראיתי להסמ"ע סי' כ"ח שכ' שדעת הגהות המרדכי דכשנשבע שלא למכור איזה חפץ ועבר ומכרו דהמכר בטל ופסקו מור"ם בי"ד סי' ר"ל ע"ש וע"ז כ' דהסמ"ע דס"ל דלא כ' התוס' לחלק בין איסור הקדום לאיסור שבדה מלבו אלא לתרץ מאי דק"ל ז"ל דאמאי ל"ק תלמודא דאיכא בינייהו דאביי ורבא בנשבע שלא לגרש ועבר וגירש דלמר הוי גיטא ולמר לא הוי גיטא אהא משני שפיר דבאיסור שבדה מלבו כ"ע ל"פ דאי עביד מהני כיון דהדר ק"ל ז"ל קו' אחריתי דלא מתרצה בהכי ואסקוהא בצ"ע תו לית לן לפלוגי בין איסור הקדום לאיסור שבדה מלבו ולרבא אפי' באיסור שבדה ס"ל דלא מהני עש"ב

ואתה דע לך לך דלעולם לא עלה על דעת התוספו' לומר דבנשבע שלא לגרש ועבר וגירש דלרבא דלא מהני גיטא ואכתי בחזקת א"א קיימא שהרי התוס'