משכנות הרועים קמט

בסוף התשובה מסייע ליה הך מתני' וכו' והוא ע"פי מאי דכתי' ומייתי לה הרב"י שם בסי' קנ"ד סמוך ונר' לדברי הריטב"א ז"ל יעו"ש להעמיס דברים אלו בתשו' הרשב"ץ ז"ל הגם שהלשון דחוק. איך שיהיה דעת כולם שוה דלכתחילה מיהא או משום חומרא או משום מצוה מן המובחר דצריך שיתירו לו קודם שיגרש וא"כ תיקשי להר"י ן' הרא"ש ולהרשב"ץ ז"ל שכ' דכופין לכתחלה לגרש בלי שום התרה והנה ה' מהרשד"ם ז"ל בחי"ד סי' ק"ו כ' בפשי' דהר"י ן' הרא"ש והריטב"א ז"ל חלוקים בזה ופליאה דעת איך איפשר דר"י ן' הרא"ש יחלוק על הר"פ ז"ל ושמו לא הזכיר. גם על מרן הב"י ז"ל דכ' ב' השמועות ולא השגיח לבאר שהם חלוקי' ומה גם שהחזיק בדקו בדקו בדק הבית וכ' על דברי הריטב"א ז"ל וז"ל וכ"כ בתשו' הר"י ן' הרא"ש שכתבתי לעיל בתחילת סי' זה עכ"ל. והנה לא על הר"י ן' הרא"ש והרשב"ץ ז"ל תלונותינו בלבד אלא גם על רבינו האיי גאון ז"ל הביאו הרא"ש ז"ל בפרק ג' דנדרים וז"ל וששאלתם וכו' ומי שיצרו מתגבר עליו וקפץ ונשבע וכו' שהאשה פלונית לא תהיה אשתו לעולם ואחר כך נתחרט על שבועתו וכו' אם יש להם להתיר את שבועתו כדי לעשות שלום בין איש לאשתו או לא כך ראינו שבדורות האחרונים אין כח בידם להתיר השבועה כלל וכו' ושאמרת שכ' בעל הג' קבוצות הנשבע על אשתו לוקה על שבועתו ומקיים את אשתו לא סבירא לן הכי ודברים בטלים הם ואין לחוש עליו אלא חייב לקיים ולגרש את אשתו ואל יחל וכו' אלא יגרשנה לאלתר וכו' ואין בדבר משום לעשות שלום וכו' יעו"ש באורך הא קמן אע"ג דמגרש מכח השבועה אפ"ה כ' דמגרש לכתחילה והוא הפך דברי הר"פ ז"ל ומעתה יש לתמוה על הטור מאחר שראה בפסק אביו תשו' הגאון ז"ל דס"ל דמגרש לכתחילה ולא חש משום שהוא דומה לאונס איך פסק כדברי הר"פ ז"ל ולא חש לס' הגאון ז"ל. גם על הר"פ ז"ל יש לתמוה איך לא חש לס' הגאון ז"ל אשר ע"כ הרואה יראה כי רב המרחק ביניהם ולא ראי זה כראי זה דבנדון הגאון ז"ל כיון דבימיהם לא מתירין שבועה כלל ולא איפשר לתקוני בדיעבד מקרי ולא דחי' שבועה החמורה משום מצוה דלכתחילה וכן בנדון של הרשב"ץ ז"ל שכ' כן על צד שלא מצא פתח לנדרו וכדאוקמינן ליה לעיל או דמיירי שנשבע לדעת אשתו וכדאוקי' ליה ג"כ לעיל דבהני תרי גווני לא משכחת בהו צד שמתירין לו ובדיעבד מקרי וכמדובר ואם נפשך לומר דה' מהרשד"ם ז"ל מודה ואזיל דבנדון של הר"י ן' הראש בשאין לו צד להתיר ובחד מהנך גווני דכתי' והוא מוכרח כדבר האמור אלא דקשיא לי דס"ס יתירו לו ויכפוהו לגרש כל כמה דאפשר לתקוני ולמעבד תקנתא דהר"פ ז"ל עדיף שפיר טפי ומתקנינן ומדלא חש הר"י ן' הרא"ש ז"ל לתקנתא שמיע ליה לרב דפליג אהך דהריטב"א והר"פ ז"ל ובודאי שאם לזה כיון ה' ז"ל לאו מילתא היא כלל מכמה אנפי חדא דאהך התרה גופה שכ' הר"פ ז"ל עליה אני דן דאי מיירי דוקא ע"י פתח וחרטה התרה מעליא היא א"כ מאי תקשי ליה אהך דהר"י ן' הרא"ש ז"ל דהא אוקימנ' לה דלא משכחת ביה צד להתיר וכיון דלא איפשר כדיעבד דמי ואם נאמר דהך התרה שכ' הר"פ ז"ל אינו אלא ע"י פתח וחרטה אלא דמ"מ התרה מיהא בעי כדי שלא יהא דומה לאונס אבל עיקר השבועה במקומה עומדת מ"מ אין סתירה לדברי הר"י ן' הרא"ש ז"ל דמאן לימא לן דהר"י ן' הרא"ש ז"ל בלא יתירו לו מתחילה מיירי ולא הוצרך להשמיענו זה דהא כבר מילתא אמורה בסדר הגט להר"פ ז"ל ולא אתא לאשמועינן אלא דין דכפייה ועוד נר' פשוט דבנדון של הר"י ן' הרא"ש ז"ל דכשאינו רוצה לגרש מדעתו אלא מצוה על ב"ד שיעשוהו אין מקום להתיר לו דחיישינן אם יתיר אזדא לה הכפייה דכסבור התרה מעליא היא דאי כייפי' ליה אחר ההתרה מיחזי כחוכא ואיטלולא דתרתי דסתרן נינהו שיעשוהו ויכפוהו לקיים שבועתו לגרש והיא כפורחת והותרה כבר ואם לכפותו על ההתרה ועל הגירושי' מלבד כי במה שכתבנו דמיחזי כחוכא ואיטלולא אין לזה שחר עוד נר' כי בודאי לזה ערבא צריך דלא מצינו התרה ע"י כפיה

עוד נראה ברור דשאני נדון של הר"י ן' הרא"ש כיון שתלה השבועה בדבר אחד שלא ישחוק אע"ג דגיטא מעליא אתיא אינו דומה לאונס כלל ואפילו לכתחילה גרוש יגרש בלי שום התרה כלל אבל בנדון הר"פ ז"ל שנשבע על עיקר נתינת הגט כיון דדומה לאונס קצת לכתחילה שרו ליה רבנן וכה"ג חלק הר"מ נג'אר והוא יתיב ברישא באופן שדברי מהרשד"ם ז"ל קשים להולמן ואם בא לומר כך היל"ל שדברי הר"י ן' הרא"ש פליגי אדברי הריטב"א שהביא מרן ב"י סי' קס"א וז"ל שאלת על יבם שנשבע לחלוץ על יבמתו וכו' ע"ש דודאי הך דהריטב"א ז"ל מיירי בחד מהנך גווני דאית להו התרה מדכתב שמענישים אותו על שביטל שבועתו ואפ"ה פסק שאין כופין וזה ודאי שלא כדברי הר"י ן' הרא"ש ז"ל ואפשר שמוהרשד"ם ז"ל סמיך אהאי דהריטב"א ז"ל וצ"ע וה' מש"ל ז"ל בפ"ב מה' גירושין דין ו' שוינהו בפלוגתא דהר"י ן' הרא"ש והריטב"א ז"ל שהביאו מרן הב"י ז"ל סי' קס"א ע"ש

אלא דאכתי איכא למיקם עלה דמילתא דשיחת כל הפוסקים וכל הנביאים לא נתנבאו אלא בנשבע מעצמו לזרוזי נפשיה ופיו ולבו שוים אבל היכא שעשוהו והסיתוהו אחרים לישבע אפשר דהוי אנוס מעיקרא ואי כייפינן ליה להוציא מכח השבועה חוזר וניעור האונס הראשון וא"כ בנ"ד כיון שפירשה ממנו פר'ש על פני פר'ש עד שנשבע הוי דומה לאנוס והנה בתשו' הרשב"א ז"ל הביאו מרן הב"י ז"ל סי' קל"ד וז"ל שנשאל ראוב' בעל לאה וקרובי לאה היו בהסכמה שיגרש ראו' את לאה וניאותו זל"ז בקנס אלף דינר שיגרש וכו' ע"ש ופסק הרב ז"ל שהגט פסול לפי שהיה אנוס מחמת קנס ומוהריב"ל ז"ל ח"א סי' ח"י שוייה להרשב"א ז"ל פליג אשאר הפוסקים דס"ל דאונס הבא לאדם מחמת עצמו לא הוי אונס ואם יש לחלק בכתוב לאמר איכא למימר דמר אמר חדא ומר א"ח ול"פ דנדון הרשב"א ז"ל מיירי בשיקבל עליו מעצמו הקנס והשבועה ומשו"ה לא הוי אונס אלא ודאי שיש לחלק בכך דודאי גם שפיתוהו ויעצוהו לישבע ולקבל הקנס לא הוי אונס אלא מדעתו הוא ולא מיקרי שלא מדעתו אלא באנסוהו באונס דמיקרי אונס שישבע או שיקבל קנס אבל בלא"ה כיון שמעצמו קבל בין שיעצוהו ופיתוהו לא מיקרי אונס והכא בנ"ד מלבד מה שכתוב בשטר ברצון ובהשלמת דעתו בלי שום זכר אונס כלל ועיקר וכו' עיקרא דעובדא הוכ'ח תוכיח שלא היה שום זכר אונס אלא שמנעה עצמה להיות בחברתו על רוע מעללו

עלה דינא הכי הוא דמילתא דרמיא עלייהו דייני מתא מחסיא ה'ן אנוסי'ן מן הדין לקיים הורמנא דמלכא הוא השבע שבועה שאם השבע שבועה שאם ישחוק בקוביא או יתחבר עם אנשים חטאים לקיים