משכנות הרועים קמז

כה הראני החכם המובהק נר"ו את דברי ה' משפטי שמואל בתשו' שנעשה מעשה באותו הנדון ע"י גדולי הדור אשר בשלוניקי עא בהסכמת בד"ץ מוה"ר בנימין בנ"ר שמריה עכ"ל בס"י ס"ב נשאל בגר שנשא אשה וחזר בו והלך לעירו וחזר לסורו ונשארה אשתו עגונא וכ' המומר בכת"י שהוא מרשה לפ' לכתוב גט לאשתו וכו' והאריך בדעות הפוסקים והסכימה דעתו להכשיר ע"ש גם ה' מוהר"ם ן' חביב בס' ג"פ דף ט"ו ע"א אחר שהביא תשו' ה' מהרד"ך וה' המבי"ט כ' וז"ל ולענ"ד יראה דלגבי פלוגתא דכת"י מהני או לא מהני יש לסמוך במקום עיגון על המקילים כיון דיראה דאפי' למאן דפסל כ"י אינו אלא מדרבנן וכו' ע"ש גם ה' מוהר"י נבון בס' גט מקושר דל"ב ע"ג כ' על דבריו שכן דעתו נוטה ושוב כ' אכן ראיתי בפר"ח שהעלה להחמיר ומרן בש"ע שפסק סברת המחמירין בל' סתם ואח"ך כתב ויש מכשירין נר' ודאי שדעתו להחמיר ע"פ הכלל המסור בידינו בש"ע ומי יבוא אחרי המלך להקל נגד סברתם אף לא במקום עיגון וכו' ולענין מעשה יתיישבו בדבר ודו"ק ע"כ. גם מוהר"ם בולא בספ' גט מקושר דף י"ו ע"ד סי' י"א כ' בסוף דבריו וז"ל מפר"ח והמכתב מאליהו והבני יעקב הרבה להקשות ע"ד מהרד"ך וה' המבי"ט והעלה דאין להקל אפי' במקום עיגון עכ"ל ועיין לה' מוהר"י קצבי סי' וה' פני אהרן חא"הע סי' י"א

עין רואה חבל נביאים מלכים מתדיינים זה אומר בכה וזה אומר בכה ועל דעת א' לא יסמוכו אנא נפשאי לבי מהסם דעד כאן לא הקילו המקילים אלא בשכבר כתב בכת"י ושלח אבל לצוות עליה שיכתוב כת"י צריך חיקור דין ולהתיישב בדבר ואם יסכימו עמי אחי ורעי יושבי על מדין להקל גם בזה אהיה סניף להם ולעמוד על מבחן הכתיבה מפי סופרים וספרים ובכל הני מילי אמרו אשרו חמוץ שמחמיצים את הדין וה' אלהים אמת יעמידנו על דברי אמת כי"ר ואתם שלום

(נט) גט מי שנשבע לגרש את אשתו אי חשיב גט מעושה מחמת גודא רבא דרמי עילויה הוא חומר שבועה ראובן נשוי ללאה בת ת"ח מיקירי ארעא מוכתר בנימוסו תולדותיו כיוצא בו לשט"ו וקול הקריה הומה מרנני אבתריה קו'ל האומר ראובן חטא חטאת קבועה דרך גבר הלוך ילך אפתחא דזונות אפתחא דע"ז ועם מנאפים חלקו ועדת מרעים יקפוהו גם לרבות מלא שחוק כקוביא בכסף מלא ויכל את כל הכסף ועוד ידו נטויה נושא מש'ך היינו רבותיה ויהי כשמוע הבת היקרה אשתו מב"ת שבה אל בית אביה בכה תבכה ועיני לאה מעלין את המדו'מע שנפל בחלקו של אותו רשע ומיאנה לשבת ישיב'ה בעזר'ה עם איש רע מעללים ויען ראובן ויאמר חטאתי לאלהים הנה אנכי כורת ברית באלה ובש"ח שלא אתחבר עוד עם אנשים רקים ופוחזים וכו' וארחות צדיקים אשמור ושלא אשחק עוד בקוביא ואם אעבור ח"ו על א' מהנה הריני מושבע ועומד לגרסך בגט כשר כדת משה וישראל וכתב לה לשמה שטר בענין זה ונתרצית לו האשה בעבור זה ותלך האשה הליכות עולם כהלכת גוברין יהודאין ויהי כמשלש חדשים והקול נשמע ניתן לחזרה שחזר לסורו הרע תכף ולאלתר לזמנו של שטר והזמינתו על זה לפני ב"ד הצדק הי"ו והוכיחתו על פניו והודה במקצת חבר הוא לאיש משחית הלוך ושוב לבתי נכרים לשחק בקוביא כאשר היתה באמנה אתו ושחק עודנו מדבר עמה והנה איש בא והעיד לפני ב"ד יצ"ו שבהיותו בבית אדמית החזיק לרודפה לקראת נש'ק וצלם חקוק על לבה כאשר משפט הוא לבני אדום והארמית יסרתו באמור אליו הלא למשמע אזן כזאת לא יעשה בישראל ופער פיו לבלי חק ובירך דת משה וישראל עוד זה מדבר וזה בא ויאמר וגם אנכי ל'ו שמעתי ברכת ה' אך לא ידעתי מה זה ועל מה זה היה ונוסף גם הוא נשבע ומבטל נודר ואינו מקיים ועל שמועות אלו וכיוצא בהן העזה פניה ותאמר לו חלילה מאלהים להתחבר עם שבט הרשע איש אשר אלה לו ומצורף לזה שעסקיו רעי' דין עסק ביש ולפעמי' יביא עצמו לידי סכנה א"א לומר ונקה וכאלה רבים דעות כהנה וכהנה והבעל צווח ככרוכיא אחת היא על כן אמרתי אהבתי את אשתי ואת בני וי"ו דשבוקין ותרוכין דל מהבא ואביה וקרוביה נפשם ברעה תתמוגג מפני הבושה דסנו שומעניה וריחו נו'דף סר'ח העודף ושואלים ודורשים יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות אי בכ"הג כייפי' להוציא או לא ואת"ל דכייפי' אי כייפי' בשוטים או בשאר כפיות האמורות בספרי הפוסקים ויבא שכמ"ה

זאת אשיב דעיקר דין מורדת ידעי רבנן לפלוגתא דרבוותא דבאומרת מאיס עלי לדעת הר"ם במז"ל ורשב"ם וסמ"ג והרי"ף ז"ל לפי מ"ש הרב זקן אהרן ז"ל בתשו' סי' י' והראב"ד ומהר"ם ז"ל לפמ"ש ה' פרי צדיק ז"ל בתשו' סי' ב' כולהו ס"ל דכייפי' להוציא ור"י ור"ת והרא"ש ושאר הפוסקים ז"ל ס"ל דלא כייפי' ומרן ז"ל בשלחן הטהור פסיק ותני כדעת הרא"ש ז"ל וסיעת מרחמוהי. ובנ"ד שטוענת מאיס עלי מחמת מעשיו ומכלה את ממונו כבר ידעת מ"ש הטור ופסקו מרן בסי' ע"ז שהבעל צריך להחזיר לה כל מה שהכניסה בנדוניית'דהיינו נכסי צ"ב אם הם בעין וראוי' הראשונה וכו' יע"ש אלא דמ"מ לענין כפייה לא כייפי' ליה. איברא דבנ"ד איכא לשדויי עלה גודא רבא מטעמ' אחרינא והוא לפמ"ש בשטר שנשבע שבו' חמור' ברצון נפשו בלי זכר שום אונס כלל ועיקר שלא לשחוק עוד בקוביא ושלא להתחבר וכו' ואם יעבור על אחת מהנה הרי הוא מושבע ועומד לגרשה בגט כשר וכו' כמו שבא בשאלה וכבר ידעת מ"ש הר"י ן' הרא"ש ז"ל הביאו מרן ב"י וז"ל שם בסי' קנ"ד בראש הסימן שנשאל על מי שאסר על עצמו הנאת תשמיש אשתו אם ישחוק גם נשבע שאם ישחוק יגרשנה בגט כשר מוסף על איסורו והלך ושחק והשיב הרי הוא מושבע ועומד לגרשה וב"ד כופין אותו לקיים שבועתו והגט הניתן בכפיה זו גט הוא שכל דבר המוטל על האדם לעשותו כופין אותו לעשותו והמעשה קיים עכ"ל אלמא דכל שהוא מושבע ועומד כייפי' ליה להוציא גם הרשב"ץ בתשו' בח"ב סי' ס"ח פסיק ותני וז"ל ואני אומר שהנשבע לגרש אומרים לו שיגרש לקיים שבועפו משום מצות עשה דכל היוצא מפיו יעשה ואם אמר איני מגרש כופין אותו בדין כל מבטל מ"ע וכו' עכ"ל הא למדת שהן ב' הנביאי' מתנבאים בסגנון אחר שהנשבע לגרש מיכף כייפי' ליה לגרש וכי ישאל איש מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה דכיפי' פי' ליה לגרש ליתשיל אשבועתיה ופותחין ומתירין לו וכ"ש דאיכא משום מצוה דגדול השלום בין איש לאשתו הא מילתא ליתא בשאלה שהרשב"ץ ז"ל על ברחט מיירי בשלא מצא פתח לנדרו וכמ"ש סמוך ונראה לעילא מכל וז"ל הנשבע לגרש על כרחו יש לו לגרש כל זמן שלא מצא פתח לנדרו וכו' יעו"ש ואפשר דבהכי נמי מיירי הר"י ן' הרא"ש ז"ל יושב בסד'ר עליון אבל. לעולם כל