משכנות הרועים קמו

נסתה לדרוך בציות ולרכוב באניות יתר על כן הים הולך וסוער מהלכות מלכי' ומלחמותיהם ונוסף גם הוא שאין ממאן למיקם בסיפוקה משך השנה ההיא זמן המוגבל כמדובר מי זה ואיזה הוא שיכול להכריחו לעשות המוטל עליו כדת של תורה. עמד השואל ושאל אם יש פתח פתוח למצוא קורת רוח לאשה העגונה הלזו ועוד בה כי הרבה שח'רות עושה וחוששני לה מחטאת רח"ל יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב אם אמרנו נבוא העי"ר באומר אמרו לפ' שיכתוב ופ' ופ' שיחתמו דאיפלגו בה תנאי ר"י ור"י ומאי דאיתמר עלה בפלוגתא דאמוראי כדאיתא בפ' התקבל דף ס"ו ומאי דפליגי רבוותא ז"ל צריך לבוא בדרך ארוכה והדברי' עתיקין בטור ומרן ב"י בא"ה סי' ק"ך ועיין בתשו' הגאוני' שער ב' דף ט' ע"ב ד"ה וגברה וכו' ושם סי' כ"ג משם רבי' האיי גאון ובהרשב"ץ ח"א סי' ל"ו ודעת הרמב"ן ודישרן סמכין עלוהי דהגט בטל מן התורה ודעת הרא"ה וסיעת מרחמוהי דלא פסיל אלא מדרבנן ונ"מ לשעת הדחק וכ' רבינו אביגדור הכהן והובא במרדכי דפ' מי שאחזו וז"ל ועתה יראה הרואה כי שעת הדחק היא אפשר אם בעיניך יישר דבכל פסולי דרבנן מכשרי' להו בדיעבד ובנין אב לכולן גט מוקדם וכו' עכ"ל והנה ההיא דגט מוקדם איתיה בגטין דף ח"י ע"ב שכבר חתמו העדים המאוחרים עד י' ימים אתו לקמיה דריב"ל א"ל כדי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופרש"י שהלך זה לדרכו או נשאת כבר בגט זה עכ"ל וע"ע בתוס' שם דף ס"ו ע"ב בד"ה מתני' וכו' דק"ל הכי קתני הרי אלו יכתבו ויתנו לכתחי' למ"ד בסמוך הא נמי כשר ותיעשה ותי' בשנוייא בתרא דזימנין דתיעשה אפי' לכתחילה כגון בשעת הדחק עכ"ל א"כ בנ"ד אם כנים אנחנו בדעת הרא"ה והר"ן סברי מרנן דאין הגט פסול אלא מדרבנן בכ"הג דנ"ד חשיב שפיר שעת הדחק והוי לכתחילה כדיעבד דמי אבל מה אעשה כי מרן ב"י בתשו' בדיני גיטין סי' ה' כ' ואעפ"י שהרא"ה תלמידו חלק עליו וכו' לא חלק עליו אלא להלכה אבל לא למעשה ואת"ל דלמעשה נמי חלק עליו דברי ה' ודברי התלמיד דברי מי שומעים וכ"ש בהיות ה' לחומרא וכ"ש שרבן של כל ישראל רש"י ז"ל הסכים עמו ופשטה דשמעתא מסייעא להו וכן דעת הרמב"ם וכו' עכ"ל והאריכות בזה לאין צורך כי כבר הובאו בבית יוסף כל דעות הנאמרים באמת

האמנם נשאר לנו לברר באם יוכל למנות בכתי' לסופר שיכתוב ולעדים פ' פ' שיחתמו או לא דתני בתוספתא דלא מהני ואע"ג דבכל התור' אמרי' שלוחו של אדם כמותו תי' הרמב"ן בחי' לשם דף ע"ר מהספר ע"ב וז"ל וא"ל שאני גט דבעי' לשמה ובעי' נמי וכתב הבעל ואין הסופר והעדים עומדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בדברים אחרים אדם עושה שליח שלא בפניו גם הרשב"א בחי' שם העתיק דבריו אמנם הריטב"א בחי' שם אחר שהעתיק דברי הרמב"ן הללו כ' וז"ל ורבי' נר"ו כ' דהא לא מסתבר וכו' ולפיכך ב' דלא פליג ר"י אלא באומר להם אמרו מדעתכם אבל בממנה אחרי' שליח שלא בפניו אלא שהודיע להם הדבר עפ"י עדים בהא ודאי לא פליג ר"י דודאי אדם עושה שליח שלא בפניו ומשום חורפ' דכסופא דסופר לא חיישי' דליכא למיחש אלא כשעושים הדבר מדעת עצמן עש"ב והנה במאי דתלי זייניה הרמב"ן דוכתב דאמר רחמנא אבעל קאי חלוקים עליו התוס' שם בדף כ"ב ע"ב בד"ה והא לאו וכו' וס"ל דלא קאי אלא אסופר ע"ש שהאריכו ועיין במרן ש"ע ריש סי' ק"ץ ור"סי קכ"ג ולה' בית שמואל שם וע"ע לה' קול יעקב בלשונות הרמב"ם דף כ"ו במה שעמד בזה והיום קצר ולדעת רוב הפוסקים דלא פסל אלא מדרבנן וכ' ה' מהרד"ך בבית כ"ג אחר שהוכיח שדעת הרי"ף והרמב"ם להקל ולבסוף כ' וז"ל ומעתה אני אומר דהואיל על דעת הסמ"ק והסמ"ג והר"ן משו' עיגונא הקילו באלם וכותבים ע"י רמיזתו הואיל ואי אפשר באמירת פיו וכ"ש שהוא הדין כ"י וכדפרי' בנ"ד נמי כותבין ונותנין עפ"י כתבו וכו' משום דאי אפשר לו לכתוב גט לאשתו במקומו ולשולחו לה וכו' אבל בנ"ד שהוא משומד והוא בארץ מרחקים ושם במקומו אין יהודי לכתוב הגט ולשולחו לה לא אסיק אדעתייהו דהני רברבי למימר שאם שלח כ"י בב"ד לכתוב גט לאשתו שלא יכתבו ויתנו לה אלא מודים הם שכותבים ונותנים ע"פ כתבו שהרבה והרבה יש להקל בו יותר ממה שיש להקל באלם ואפשר דבנ"ד אפי' ר"ת לפי תי' הא' וכן בעל התרומה מודים הם שכותבים עפ"י כתבו והם מדרבנן נגעו בה כדפרי' עש"ב. ואל תשיבני ממ"ש ה' גופיה בבית ג' וז"ל ולרווחא דמילתא אומר דאף אם היה הבעל ממנה הסופר שלא בפניו שהיה אומר שאני ממנה לאברהם הסופר אין לנו להתירה להנשא בגט זה דאע"ג דהרא"ה והר"ן מכשירין כדפרי' מי הוא זה ואיזה הוא אשר יכניס ראשו בין רחים ורכב לעשות מעשה להקל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא וכ"ש היכ' דאינהו רברבי מחמירין הוו רוב חכמה ורוב מנין והאריך בזה וכ' עוד וז"ל יאמר האומר דהיכא דאיכא שעת הדחק יש לנו לסמוך על המתיר לעשות מעשה ואפי' הוא יחיד כדאשכחן בפ"ב דגיטין דקאמר התם ריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופרש"י כגון שהולך זה לדרכו וכו' וא"כ יאמר האומ' דכשהבעל אינו בעיר שעת הדחק הוא ויש לנו לסמוך על המתיר הא לאו מילתא היא דמסתברא דדוקא כשהלך לדרכו מרחוק במקום שאין הולכים ושבים הוא דמתקרי שעת הדחק וכו' אבל בנ"ד דשכיחי תדירא באים ושבים פשיטא דלאו שעת הדחק היא בשביל המתנת ג' וד' חדשים ע"ש שהאריך ונלע"ד דנ"ד דומה להלך בארץ מרחקים כיון שאינו תלוי בהמתנת הזמן אלא מפני היד שנשתלחה הורמנ' דמלכא כמדובר וא"כ חשיב שפיר שעת הדחק גם ה' המבי"ט בח"ב סי' קנ"ה הסכים להתיר עם התנאים המפורשים שם מיהו אנן בדידן דבתריה דמרן גרירי ומרן בש"ע פסק שם ס"ה בסתם דאפי' בנשתתק אינו יכול למנות סופר ועדים בכ"י אע"ג דאי אפשר באמירתו ודעת המקילין כתבוה בשם יש מכשירין גם ה' פר"ח חלק על ס' ה' מוהרד"ך וה' המבי"ט וה' מהריט"ץ בסי' רנ"ו כ' וז"ל הכלל העולה מדברינו כיון דמצי' רוב הפוסקי' גדולי האחרוני' שסוברי' להחמיר אין להקל בדבר אלא אם הוא בדיעבד אם טעו ועשו והוא דבר שאי אפשר לתקנו משו' עיגונא דאתתא להקל וכדי הרמב"ם ובעל העיטור לסמוך עליהם בשעת הדחק בדיעבד אי איכא עיגונא וזה אם יראה בעיני המורים הוראה עכ"ל

גם אשו"ר לה' תורת חסד סי' קי"ז שנשאל בכיוצא בזה ובהס"כמה עלה וז"ל ואני חזרתי לכתוב על דבריו וכלל הדברים הוא שאין להקל ע"י כת"י אלא בנ"ד זה בלבד שהיו סבלונות ולא כשיש קידושין גמורים שלא כדברי ה' מהרד"ך שהיקל גם בקידושין גמורין עכ"ל

ואולם ה' בעל בני משה בסי' כ"א העד העיד וז"ל