משכנות הרועים קמה

כתב אנת אנתתי. ועוד שלא כתוב בו ואינש לא ימחה בשיטה א' דנראה דהאי מילתא לעכובא. ועוד כתוב בנפשיכי וצריך לכתוב מנפשייכי. עוד כתוב בגט הנז' כסליו מלא ביו"ד ובמקראות כתוב כסלו חסר וכ"כ מרן בש"ע סי' קכ"ו סכ"ה ומור"ם שם ס"ז אלא דבדיעבד אם באותו שם עצמו שנכתב הגט אז יחזור ויכתוב גט אחר ואם עבר אותו יום מאי דהוה הוה ועיין לה' גט פשוט שם סקל"א וע"ו. עוד כתוב בו ושבעים ואחד והיה צריך לכתוב ואחת בלשון נקבה כמ"ש מרן בש"ע סי' קכ"ו ס"ה ומסיים בה מור"ם דאם כתב לשון זכר בלשון נקבה כשר בדיעבד וכן פסק ה' זקן אהרן סימן קס"ח אמנם הרב מוהריב"ל ס"א סימן ס"ח לא הכשיר אלא במי שהרחיק נדוד לאיים הרחוקים ע"ש עוד כתוב בגט הנז' ראובן די מאהולי קדר וזה טעות גמור דצריך להיות חסר ו' וכן לישנא דאהל בכל מקום וכן כתוב באהלי קדר שכנתי עם אהלי קדר ועוד דתיבת די היא תרגום תיבת אשר ומאהלי קדר לשון עברי וב' הלשונות קשה לזווגם ועוד דסי' זה אינו סי' מקומו לדעת איתן מושבו כי אהלי קדר בארבע רוחות העולם וכבר כתוב לאמר העומד היום במתא לכאף עוד נסתפקתי בשם קריאת כפר סוסא דבל' אגרי כותבים ה' באחרונה וכן מצאתי בסוף ספר יהושע כתוב לאמר וחצר סוסה בה'

(נו) גט כיצד כותבין גט בח' אייר הנה מור"ם ז"ל בד"מ סי' קכ"ו כ' שמצא כתוב בשם מהרי"ל שצריך לכתוב ב' גטין אחד ביו"ד א' וא' בכ' יודי"ן ובס' המפה שם ס"ו כ' דיש נמנעין לכתוב גט באייר כבר גילה דעתו שם דאייר בשני יודי"ן ואם כתבו בחד יו"ד פסול אם לא בשעת הדחק ומרן בש"ע לא גילה דעתו בזה כמ"ש ה' ב"ש ס"ק כ"א אמנם מרן שם ס"ו כשהעתיק אייר כתבו בשני יודי"ן ועט"ר הוא הרא"ש מורי ה' חק נתן ז"ל שאל את פי סופרי דווקנאי קשישאי דמתא והעידו דלעולם לא נמנעו לכתוב גט באייר משכותבין בב' יודי"ן ובו בפרק שאלתי את פי מורי אם כתוב בגט בירח זיו אם כשר הוא כיון דמקובל לרז"ל דהוא חדש אייר וכן ירח בול וירח האיתנים ויען ויאמר מורי ז"ל דפשיטא ליה דפסול כיון דשמות הללו לא אתו אלא מדרשא דאגדת' ולאו דרשא דהלכתא למיגמר מינה דינא אלו דברי הרב ואע"ג דלא ידעי' אי בת שבע חדא תיבה או תרי אלא למאי דאמרו ז"ל באגדה באות' שעה קנח דהע"ה בי"ג מפות ופירש"י ז"ל דחושבן פסוק ותבא בת שבע המלך החדרה וגו' אית ביה י"ג תיבין ע"ש ומינה גמרי' לכתוב בגט בת שבע בחד תיבה צ"ל דהתם גילוי מילתא הוא דגמרי' מינה אבל לקבוע שם חדש בזמנו של גט עפ"י מדרש לא גמרי' דאין למדין הלכה מפי מדרש

(נז) גט ראובן נשוי עם אשתו בעיר אר'גיל יע"א וקבע דירתו פה מתא יע"א והסכימה דעתו לגרש את אשתו ולשלוח לה גיטא ע"י שליח הולכה וכשהוזמנה הספינ' חש בראשו השליח נחש ינחש כי הספינה שיש בה גט מתעכבת בהליכתה וגמרו אומר הבעל והשליח למסור הגט כרוך בניירות וחתומי' בשעוה אדומה על קשרי הניירות ובסימנין מובהקין בגט והחותמות ובהעדא' עדים על הסימנין והחותמות עמד השואל ושאל אי צריך למעבד הכי כיון דגוי לאו בר שליחות הוא או"ד לאו שליחותא קעביד דלא הוי אלא חמר גמל המוליך כתבים והפקדונות יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הלא ידעת כי נחלקו אבות העול' בענין זה שהגאון בעל הלכות גדולות כתב דלא מצי לממסריה ביד נכרי וה"המ והרא"ש חלקו עליו וכתב הרא"ש דבאשכנז וצרפת נהגו לעשות כן כמ"ש הטור א"ה סי' קמ"א ומרן בש"ע שם סל"ה פסק בפשיטות כדעת הרא"ש ודעמיה ע"ש ומצאתי לה' מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ל"ב דאיתשיל קמיה על רזא דנא ובדף ס"ד סע"א כ' וז"ל ולא נשאר כאן חשש הבאה שיש מי שחושש לו אבל רבו כמו רבו המתירים ופשט המנהג בין הראשונים לעשות כן משום דהוי מעשה קוף בעלמא ואין לנו לחוש לזה בשעת הדחק עכ"ל והכא בנ"ד דהוי ניחוש דהולכת הגט בספינה חשיב כשעת הדחק ועיין לה' תומת ישרים סימן ק"ב דיש ניחוש שלא יהיה שליח הגט ע"ש. וכן בקדש חזיתי להרצב"ש בס' יכין ובועז ח"א סי' ס"ה נוטה לדעת הרא"ש וכתב שזקנו הרשב"ץ מצא סמך לס' המתירים ע"ש אלא שנדון ה' ז"ל כשעת הדחק דמיא וה' יד אהרן שם אות פ"ט כ' ג"כ משם הרמ"ה דלכתחילה צריך למעבד הכי ומיהו אנן בדידן דבתריה דמרן הש"ע גרירי והוא ז"ל פסק בסת' דמעשה קוף בעלמא הוא דמשמע לדידיה אפי' לכתחילה וראיתי לה' בית יהודה במנהגים סי' ס"ד דק"י ע"ג שהביא דברי ה' יכין ובועז ושרבו א"ל להחמיר וכבר האריך בזה ה' יד אהרן בדעות רבותינו האחרונים ז"ל ואנו אין לנו אלא פסק מרן בש"ע וכדכתי'

ואתה דע לך דאין כל הדברים הללו אמורים אלא בבעל שרצה לשלוח את הגט לשליח אשר חונה שם האשה אבל בנ"ד דהשליח נקפו לבו להוליכו עמו בספינה מאן לימא לן דמצי לשולחו ביד גוי ולקבלו ממנו במקום שהאשה דרה שם וכעת שמעתי שהבעל עצמו רוצה לילך בספינה עם השליח ומשום שהאשה קרובתו אינו רוצה לתת לה הגט מידו לידה וכבר כ' ה' בית יהודה שם בסי' ס"ב שכך נהגו כשיש איזה סיבה מצדו או מצדה צריך לדעת אם יוכל הבעל לחזור וליטלו מיד השליח ולמוסרו לגוי שימסרנו לשליח באר'גיל דאיכ' למימר דלא הרשהו אלא למנות שליח דבר שליחות הוא אבל הגוי דלא הוי אלא מעשה קוף בעלמא לא או"ד כיון דמדעתיה דבעל קא יהיב ליה שפיר דמי ולזה דעתי הקצרה נוטה

(נח) גט ראובן א' מבני קהלינו יצ"ו נשוי אשה רבה בשנים ועלה האיש ההוא מעירו להסתחר בערי פראנקייא ויהי כי ארכו לו שם הימים נתפתה לאשה ונשאה כדת משה וישראל וילדה לו בנים ומאן לבוא עוד לפה מתא ותשאר האשה קשורה בחבלי העיגון וב"ד של שם אין כח בידם לכופו לבוא אצל אשתו דגזיר' מלך היא שאין לדון בכפיה כלל לשום אדם כלל בין שהוא ב"ב וב"ש ב"ב וגם א"א לכתוב לה גט ולשלחו לה ע"י שליח כי המלך החדש שנתחדשו גזירותיו גזר אומר שכל שהסכים בדעתו לגרש את אשתו אפי' מדע' שניהם צריכים הבעל ואשתו לילך לפני הדוכוס ולהודיעו שהסכימו בדעתם להתגרש ואחר החקירות איך ובמה ולמה אז קובע להם זמן שנה א' להמלך בדעת' ובמלאות ימי השנה ההיא מיום אל יום ומחדש לחדש אז באים הבעל ואשתו אצל הדוכוס ההוא ומודיעים אותו שעדין עומדים בדעתם ובהסכמתם להתגרש ואז מוסר להם פתקא דהורמנא לכותבי הגטין לכתוב להם גט כל אחד לפי דתו ונימוסו וכיון דכן הוא א"א לו לכתוב גט לאשתו כיון שאינה שרויה אצלו ולא מצאה היונה מנוח כי לא