משכנות הרועים קמג

משביעין אותה על העתיד ולא על העבר דאמאי אינו מגלגל על העבר נמי ע"ש אלא דבשו' איכא למימ' אפי' פטרו בפי' מצי לגלגל עליה דמימר אמר לא פטרתי אלא ע"מ שתפטרני כמ"ש תשו' רבני צרפת שם

שו"ר להנמק"י בפ' הכותב שכ' הריטב"א משם הרמב"ן דמי שפטר את חבירו משבועה ונתחייב לו שבו' ממ"א שיכול לגלגל עליו ממה שפטרו ומביא ראיה מהתוס' ומישב המ"ש ע"ש ורב"א במקו' שם האריך הרבה בהעתקת דברי הרמב"ן ופי' השמו' עפ"י התוס' והירושלמי לקיים סברתו ז"ל ושם ק"ה ע"ב מהס' כ' משם הריטב"א ז"ל כל שפטרו משבו' א"י להשביעו אפילו ע"י גלגול עכ"ל ובדף ק"ו ס"ו ע"ג כ' משם דאשמועי' מתני' דאין משביעין אותה על העבר אפי' ע"י גלגול וכו' ומכאן יצא לנו דין זה וכן כתוב בשם הגאונים מההיא תו' וכו' משבשתא היא וכמתני' נקטי' דמשמע הכי להדיא עכ"ל והרשב"ץ ז"ל איידי דחביבין ליה שמעתתיה דהרמב"ן זקנו תפס במושלם כוותיה כאילו הלכה פסוקה היא וליכא מאן דפליג ומעתה כ"ש בשות' שפטרו זא"ז משבו' דא"י לגלגל וע"ע להרא"ש שם מה שפי' בשם הר"ש מנרבונא והטור חאה"ע סי' ס"ח ע"ד פסיק ותני דא"י לגלגל על מה שפטרה בעלה ומרן בב"י הביא דברי הרא"ש ונמק"י ובש"ע שם נמשך אחר דעת הטור ומ"ש הב"ש והחל"מ דהרמב"ן והריטב"א ס"ל דיכול לגלגל ע"ש דמלשון הנמק"י שכ' משם הריטב"א מ"ש הרמב"ן נר' דדכוותיה ס"ל וליתא משמיה קאמר וליה לא ס"ל כמבואר בחי' שבמקו' ואיכא למי' דאפי' להרמב"ן והרשב"ץ דס"ל אפי' פטרו משבו' יכול לגלגל עליו מודה דבשות' שפטרו זא"ז משבו' השות' א"י לגלגל דמצי א"ל לא פטרתיך אלא ע"מ שתפטרני ונ"מ לשות' שאחד מהם הוא לבדו המתעסק בשות' דקי"ל דאינו נשבע אלא המתעסק כמ"ש בטו"שע שם ס"ה אפי פטרו השות' שאינו מתעסק יכול לגלגל עליו לדעת הריטב"א והרשב"ץ כיון דליכא טעמא דע"מ שתפטרני הוא שפטרתי' וא"כ לדעת מרן ז"ל דפסק בפטרה הבעל אפי' נעשית אפטרו' ליורשי' אינם מגלגלין עליו על העבר עכ"ל דבשות' שפטרו זה את זה דאינו יכול לגלגל עליו לאו משום דע"מ שתפטרני אלא כיון דפטרה פקעה השבועה ואפי' בשות' המתעסק. אם פטרו חבירו שאינו מתעסק א"י לגלגל עליו וה' העיטור דפסק מרן כוותיה לאו מהך טעמא דע"מ וכדכתי' ואחרי כתבי זה ראיתי למור"ם בד"מ שכ' ע"ד ה' העיטור אבל הנ"י בפ' הכותב כ' דאע"ג דפטרו מן השבו' יכול לגלגל עליו ע"ש וכבר כתבתי בעניותי' דגם הרמב"ן ודעמיה אזלו ומודו לה' העיטור ומטעמא דכ' רבני צרפת דמצי א"ל לא פטרתי' אלא שתפטרני ומעתה עת לדבר לעומדי על תשו' רבני צרפת ומאי דאיכא למידק בהו

הבט ימין וראה בדברי רבני צרפת מ"ש בשאלה שהשות' טוען שכל א' מהם פטר את חבירו משבועה והלה משיב דלהד"מ וע"ז השיבו ז"ל דכל א' נשבע על מה שטען עליו חבירו ומגלגל עליו ענין השיתוף כי מ"ש שמעון לא פטרתי' אלא ע"מ שתפטרני הדין עמו וכו' וכדברי השואל כתוב למ'ר דהשי' להד"מ דמשמע הא אם הודה שפטרו תו לא מצי לגלגל עליו ענין השיתוף ותשו' הרמתה דאזיל ומודה דפטריה אלא דע"מ שתפטרני ופסקו דהדין עמו בטענה זו ופשיטא דאפי' בדלא פריש דע"מ שתפטרני סתמו כפי' כיון דהשבועה דהשות' אתרוייהו רמיא וכת' עוד ז"ל ועוד שאם פטרו מש"וח על השיתוף בפ"ע אבל ע"י גלגול לא פטרו מידי דהוה דחלקו השות' שא"י להשביעו ואם נתגלגלים שבועה ממ"א מגלגלים עליו את הכל וכו' מחל לו בפי' וכו' מ"מ הטענה שטוען דע"מ ראויה לקבל ממנו וכו' ולא ידעתי מה צורך לאריכות דברים הללו כיון דהשאלה מבוארת שטען עליו שפטרו בפירוש דלא דמיא למתני' דחלקו אלא הא' לא דמיא אלא להך דפ' הכותב דמהני אפטרו' שלא לגלגל ולחלק בטעם דע"מ כן פטרתיך כדי שאם אתה תפטרני לכן יכול כל אחד לגלגל על חבירו אבל האריכות שכ' ז"ל אינו מובן לענ"ד ועוד דבנדון ששאל עליו כל א' טוען על חבירו ומאי אולמיה דהאי מהאי או שניהם יגלגלו או שניהם לא יגלגלו:

ועלה מן האר"ש לדינא לש' ב' שותפי' המתעסקי' לשות' א' מתעסק אם מחלו ופטרו מהשבו' שוב א"י לגלגל עליו על עסק השות' כמבואר בטוש"ע א"הע סי' צ"ח ובח"מ סימן צ"ג ולפום מאי דכתיבנא בעניותי' דאפי' הרמב"ן והרשב"ץ מודו מטעמא דרבני צרפת וכדכתי' וכעת ראיתי למרן בב"י ר"סי ע"א גבי נאמנות דפוטרו מהשבועה הביא דעת הרא"ש דס"ל דאפי' ע"י גלגול משביעין אותו עכ"ל

וראיתי לה' ראש יוסף שם ס"ק ז' שכתב הסברא כדברי הרמב"ן דהא בעלמא משביעין ע"י גלגול אפי' שהוא פטור משבועה מן הדין הגמור אעפ"י שפטור מן התורה או שפטרוהו חכמים וא"כ כשיהיה פטור מן השבועה ע"י נאמנות אמאי לא מחייבי' ליה ע"י גלגול כנ"ל עכ"ל. מה רב גובריה ורב חיליה דרב יוסף ז"ל דמילתא דפליגי בה רברבתא ותלוה בתו' וירוש' וגמרין כדכתי' פשיטא לה מדעתיה והעמוד אשר נשען עליו לאו בר סמכא הוא דעיקר גלגול שבוע' ילפי' לה מסוטה דאע"ג דהך מילתא דמגלגל מן התורה פטור משבועה אפ"ה אמרה תורה לגלגל עליו אבל במתנה על עצמו לפוטרו מדנפשיה קא עמל סברי מרנן דאהני ואהני הך פטורא לפוטרו אפי' ע"י גלגול ומרן בש"ע שם כתב לפיכך אם כתב לו שיהיה נאמן בלא שבו' ק"וח הגלגול לא משתבע וכו' והש"ך ז"ל ק"ל דמשמע מכאן דפיטור סתם לא מהני ובא"הע ובח"מ פסק כהרא"ש ע"ש ולענ"ד דס"ל לחלק בין לשון פיטור דקא מיפטר ליה בהדיא לפיטור דאתיא מכלל' דנאמנות אמנם לענין דינא העיקר כמו שנתבאר בפסקיו בא"הע וח"מ וכדכתיבנא. ואחז"ר ראיתי לה' בני אהרן סימן מ"ב שגם הוא הגיה בדברי רבני צרפת כמו שהגיה הכנ"הג וכדכתי' והביא לשון ה' העיטור ודקדק עליו כי דוקיין ע"ע וגם ראיתי את הלח'ש בס' פנים מאירות ח"ב סי' קל"ז מה שחלק על דייני ז"ל וזו הלכה העלה ע"ש

ברם אכתי פש גבן לברורי בעיקר דינא דמתניתין דקתני חלקו השות' א"י להשביעו ואם נתחייב לו שבו' ממ"א מגלגלי' את הכל מ"ט כיון דאמדינן דעתיה דמסתמא אחולי אחיל לגביה לדעת רובא דרבוותא היכי מציתו לגלגל עליו ובר"פ חזקת אמר למ"ד הדרא ולא פרי מ"ט כיון דלא תבעיה אמ' דאחוליה אחליה ובפ' המניח דף ל"ד אמ"ר טענו חטים והודה לו שעורים פטור אף מן השעורים ודעת רש"י והתוס' ושאר פוסקים מדין מחילה נגעו בה ועיין בטו"שע סי' פ"ח סו"ב אלא דאם תפס קודם התביעה לא מפקינן