משכנות הרועים קמ

ז"ל וז"ל והדבר ברור דגניבת הגוי. אסורה מן התורה וכו' ואין חילוק בין גזילה לגניבה וכו' וכן דעת הרמב"ם בפ"ק דגניבה וכו' הא לך שה' השוה אותם וכי היכי דעובר בלאו על גניבת ישראל כך עובר על גניבת הגוי וכו' עכ"ל. אמור מעתה דעת ה' המגיד והרא"ה והרדב"ז כדעת רבי' דס"ל דגזל הגוי אסור מן התורה

ותבט עיני להר"ן ז"ל בחי' לסנהדרין דז"ן אהא דאמרינן התם גבי מצות ב"נ גזל ישראל בכותי מותר וכו' שכ' אתיא כמ"ד גזל הגוי מותר מן התורה מיהו מדרבנן אסור מפני ח"ה וכן משמע לי שכן דעת הרמב"ם בפ"א מה' גזילה ובפ"א מה' גניבה ע"ש ת'ם אני לא אדע היך מסייע ליה ז"ל לשון רבי' ז"ל בפ"א מה' גניבה דאדרבא משם ראיה דאיפכא מסתברא וכדדייקינ' בעניותי' וכדפשי' ליה להרדב"ז אמנם הר"ן ז"ל בחכמה יסד אר"ש והקדים המאוחר למוקדם שכ' בפ"א מה' גזילה דהוא נשנה אחר ה' גניבה ור"ל ילמוד עליון מתחתון ואהמ"ר הא לא מכרעא ומאי דמסייע הוא ז"ל למילתיה מדאמרינן בפ' דו"ה עמד והתיר ממונם לישראל אהמ"ר מעצמותיו הקדושים מדאצטרי' קרא למפטרינהו לישראל מלשלם נזקי ממון של גוים ש"מ דגזל הגוי אסור דאי לא תק"ל השתא גזילו שרי נזקי ממונו מבעיא ועיין בתוס' שם ומ"ש במקו' מתלמידי הרי"ף ז"ל הן אמת שיש נוסחאות בדברי התוס' שם ועיין במהרש"ל ובמהרש"א ולרבי' הגדול בס' ז"י ומה שעמדתי בקיצורי לקמן במע' אות ש' מדיני שבועה בס"ד. איך שיהיה לענ"ד אין ראיה מכרעת לזוז מדעת רבי' בפי' מה שהוכחנו בעניותינו דס"ל מר דגניבה וגזל הגוי אסורין מן התורה ומרן בכ"מ בה' גזילה שם דייק מדכ' רבינו אסור ש"מ דלא הוי אלא איסורא בעלמא והכנ"הג רס"י שנ"ט הרבה להשיב מדברי רבי' בכמה דוכתין דאפי' במקום חיוב מלקות כ' אסור ע"ש ואע"פ שיש להשיב שאני הכא דבחד בבא בגוזל כ"ש כ' אסור דבר תורה וגבי גזל הגוי כ' אסור מ"מ לענ"ד העיקר כדעת המ"מ והרא"ה והרדב"ז דאיסור גזל וגניבה דגוי מן התורה והתימא ממרן שלא נרגש ממ"ש רבי' בה' גניבה ושאר דוכתי דכתי' נמצאת אומר שדעת הרי"ף והסמ"ג והרא"ש והטור והרדב"ז ושכך היא דעת הרמב"ם דאסור מן התורה אמנם דעת רש"י בסנהדרין שם והר"ן שם ולדידיה ז"ל ה"נ ס"ל להרמב"ם ומרן גם כן בדעת הרמב"ם דלא הוי אלא מדרבנן ונפקא מינה טובא לענין דינא בעדים שהעידו על ראובן שגנב וגזל מהגוי אם הוא כשר להעיד או לא למ"ד מדאורייתא נפסל לאלתר ולא בעי הכרזה ולמ"ד דלא הוי אלא מדרבנן לא מיפסל דבעי הכרזה כמו שכתוב בטור ש"ע סימן ל"ד וראיתי לה' מהריק"ש שם סי' ל"ד שכ' גונב ממון מגוי כ' הרדב"ז שפסול מן התורה ועיין סי' שמ"ח דין ב' ונ"ל להכשיר דלא משמע לאינשי דאסור וכן ראוי לדון עכ"ל ואהמ"ר לא סיימו קמיה תשו' הרדב"ז הלזו דשם סי' ר"ז כ' להכשיר העד שדרכו לגנוב מן הגוים דלאו דינא גמירי שהדבר אסור ושנפסל לעדות מפני זה ושאדרבא הם אומרים מצוה קעבדי דכתי' ואכלת את שלל אויבך וכו' עד שיתרו בהם ויודיעום שהוא אסור מן התורה ושהעושה זה נפסל לעדות וכו' עכ"ל הרי הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומהתימא מהרב חיד"א דכל רז לא אניס ליה ובספרו הבהיר חיים שאל ח"א סימן ע"ד אות כ"ט תלה זייניה בדברי ה' מוהריק"ש הללו והעלים עין של מעלה מתשו' הרדב"ז הלזו ולפ"ז לא נפקא לן מידי לענין דינא

איברא דאכתי איכא נפקותא אחריתי לענין דינא בראובן שגנב או גזל מן הגוי וקידש בו את האשה למ"ד דאסור מן התורה לא תפסי בה קידושי' ולמ"ד מדרבנן תפסי ומצאתי לה' מוהריק"ש בהגהותיו באה"ע סי' כ"ח שכ' וז"ל ובגנבה וכו' בין של ישראל בין של גוי ועיין בחו"מ סי' שמ"ח ס"ב עכ"ל אמנם מור"ם ז"ל שם ס"ה פסק משם מהרי"ו ז"ל דהמקדש בגניבת או גזל הגוי מקודשת ע"ש וספר תשו' מהרי"ו לא ראיתיו עד הנה לדעת טעמו של דבר אי משום דס"ל כמ"ד גזל הגוי לא אסיר אלא מדרבנן ואם כך היא דעתו לא היה לו למור"ם לסתום כיון דתליא בפלוגת' דרבוותא ורובא דאיתיה קמן סברי מרנן דמדאורייתא אסירי גניבתו וגזילו והכא לא מהני ה"ט דכ' הרדב"ז דלאו דינא גמירי דלא אהניא האי טעמא אלא לענין פסולי עדות

וחזי הוית לה' מוהרש"ל שם בפ' הגוזל סי' ך' דפשי' ליה דדעת הרמב"ם והטור דס"ל דגזל וגניבת הגוי אסור מן התורה ואחריו נמשך הש"ך רי"סי שמ"ח ושנ"ט ועד אחרן הוכיח במישור טובה תוכחת ה' מח"א ה' גזילה ה' ח' ראיה שאין עליה תשו'

עין רואה רובא דאיתיה קמן רבוותא קמאי ובתראי . אשר הם סוב'רים כדעת הרמב"ם והסמ"ג והטור דגזל הגוי וגניבתו אסורים מן התורה ולדעת מוהר"ם ן' חביב בריש קונטריס כפות תמרים דרשינן דסנהדרין נמי בהדא שיטא קאי ומ"ש רש"י שם מדרבנן הוא דאסיר אסיפא דברייתא קאי דמיירי בעושק ש"ש עש"ב ודלא כהרב שער אפרים סי' ב' שהסיב דעת כל הפוסקים לדעת הרן ומרן בדעת הרמב"ם דלא אסיר אלא מדרבנן ע"ש אחד הרואה לבבו יבין כי אהמ"ר אין בדבריו שום הכרח ומאי דק"ל לה' מוהרש"ל ע"ד רבי' דס"ל דגזל הגוי אסור מ"ה שכל התורה כולה לישראל נאמרה ע"ש ואנכי לא ידעתי מה יענה פי צדיק בהך דפ' הפועלים דף פ"ז ובכורות די"ג דקאמר תלמודא למ"ד גזל הגוי אסור מ"ה היינו דאיצטרי' קרא למעוטי וכן במאי דדייקינא ממכילתא ושאר דוכתי דאיצטריך קרא למעוטי גוי ועיין להרב מח"א ז"ל שם שגם הוא ז"ל תמ"ה תמ"ה יקרא. הן היום האיר וזרח ס' הלכות יו"ט לה' מוהריט"א ז"ל ושם בדף ל"ב עמד ה' מח"א הללו ונדחק לישב לך נא ראה

תבנא לדיננא דדעת הרמב"ם כפי"ד הרב המגיד והרא"ה והרדב"ז ומוהרש"ל והש"ך והרב מח"א סברי מרנן דאסור מן התורה וכן דעת הסמ"ג והרשב"א בתשובה אשר הובאת לך והטור והרי"ף והרא"ש כמ"ש מהרש"ל ז"ל שם האמנם בהפקעת הלואת חובו הרי"ף והרא"ש דפסקו כרב אשי ס"ל דשרי וה"נ לרבא ושאני ע"ע דג"ק והו"ל גזילו ורבינו בפ"ב מה' עבדים ה' י"א פסק כרבא ומעתה עדיין אנו צריכין למוד'עי דעת רב כהן צדוק גאון דפשי' ליה דאי אית ליה לגוי מלוה או פקדון אצל ישראל ומת דחייב להחזירו לבנו שהוא יורשו מן התורה אם לא שנאמר דדעתו ז"ל דלאו הילכתא כר"א אלא כהנך תנאי דמוקמו להנך תנואי למוכס שאין לו קצבה או בעומד מאליו אבל כי עומד ברשות המלך ויש לו קצבה אע"ג דהמוכס גוי הוא והברחת המכס הפקעת הלואתו היא אפ"ה אסורה וראיתי למרן בב"י רסי' רפ"ב דכ' משם המרדכי שאם הקיפו והלוה גוי לישראל ומת אם אינו מחזיר ליורשיו