משכנות הרועים קלט

לו קצבה ואינו עומד מאליו כיון דלא הוי אלא הפקעת הלואה שרי היכא דליכא ח"ה וע"ע כיון דג"ק לרבא לא חשי' הפקעת הלואה אלא גזילו כמ"ש רש"י אלא דת"ק דר"ע דמכס אסור להבריח יחיד הוא בדבר זה וכעובדא דרב אשי דמייתי לקמיה התם בהגוזל דא"ל אי דגוי הוא אייתי לי ואי דישראל הוא לא תייתי לי ושמע הגוי ואהדר אנא הכי קאמינא אי דגוי הוא דשקיל זוזי אייתי לי ואי דישראל הוא דלא שקיל זוזי לא תיתי לי לאו למימר' דלדידי גזל דגוי שרי וכהנך תנאי דפ' המקבל נהי דאוקי' למתני' במוכס גוי דאין חשש לגוזלו כמ"ש רש"י היינו היכא דליכא חשש ח"ה כמ"ש רש"י ואפי"ה אוקי' לה לפי המסקנא להנך מתני' בהפקעת הלואתו והברחת המכס נמי הפק' הלואה א"כ איכא למי' דר"א למסבר מתני' הוא דאתא אבל לדידיה ס"ל כהנך תנאי דהמקבל כבר כ' התוס' דקושטא קאמר ומעיקרא להכי הוא דאיכוון אמנם רב"א במקו' שם כ' משם רבוואתא דהנך פירי דא"ל זיל אייתי לי לית בהו לא משום גזילה ולא משום גניבה דאבודים הוו ולא אהדר ליה הכי אלא מפני דרכי שלום יעו"ש. בין למר ובין למר סברי מרנן דאית ליה לר"א דהני תנאי דהגוזל ס"ל דגזל הגוי אסיר אבל משם תוס' שאנץ כת' נהי דסוגיא דהתם סברה דגזל הגוי אסור מיהו ר"א כהנך תנאי דהמקבל ס"ל והא דאהדר ליה גוי שקיל זוזי לדחוייה בעלמא ע"ש ומשם הרמ"ה כ' גבי הא דתניא את זו דרש ר"עק מנין לגזל הגוי שהוא אסור וכו' וליתא דהא קי"ל כר"א דהפקעת הלואה דומיא דמוכס וע"ע הפקעת הלואה היא דקי"ל ע"ע אג"ק ורבא דאמר גופו קנוי איתותב בפ"ק דקידו' דהא ר"ב ור"ה א"ר לית להו הא דר"עק דהא אינהו לא קאסרי אלא בזמן שאין מסו' עכ"ל יש מהגמגום לפי קוצר דעתי דמעיקרא לא מיהדר לאורויי היתרא אלא דהפקעת הלואה וכדר"א בהמוכס ולפ"ז הך עובדא דר"א דאמר אי דגוי זיל אייתי לי וטעמא טעים כדהדר ליה דגוי שקיל זוזי קושטא הוא דקא"ל ולא לדחוייה משום דגנבה הואי וכמ"ש התוס' א"נ דס"ל כמ"ש התוספות במ"ק די"ו בשם ר"ת דרגילים היו שאוכלים באילנות ונותנין הדמים אחר כך ע"ש דהשתא לא קא עבר משום גזל ומכי אכל קמו ליה בהלואה לגביה והפקעת הלואתו שריא ואח"כ פסע לו לאחוריו ואייתי מדר"ה א"ר דאפי' גזילו נמי לא אסיר אלא בזמן שאינם מסורים ותו דהתם מייתי משום תוס' הרא"ש שכ' משם רבינו מאיר דק"ל אדר"ה והיכי פליג אדר"עק ועבד צרי' בקראי לאיסור ורבי' מאיר המובא בתוס' הרא"ש מר ניהו רבא הרמ"ה כידוע למי שמורגל בזה

והרי"ף ז"ל בהגוזל העתיק הך תנואי ומאי דהוו בהו מדאמ"ש דד"ד ומאי דמשנו רבנן בדבורייהו ומסיק והילכת' כר"א דבתראה הוא דהפקעת הלואתו כהברחה מן המכס שהמוכס גוי והך נמי דישראל וגוי שבאו לדין דהיינו שהגוי תובע חוב שיש לו על הישראל באין עליו בעקיפין הלואתו ולפטור את הישראל דשמיע ליה דלהנך אמוראי דמוקמו לאו באין לו קצבה ובעומד מאליו ס"ל דדוקא בכה"ג הוא דשרי להבריח את המכס אע"ג דהפקעת הלואתו היא ואפילו מוכס גוי אסיר משו"ה לא מוקמו לה כר"א ור"א הוא דס"ל הכי ופסק הילכתא כוותיה דבתראה הוא ולא ידענא אמאי לא מסייע למילתי' נמי מדרבא דהכי ס"ל דהפקעת הלואתו שריא אפילו לר"עק והדר אייתי הנך עובדי דמייתי תלמודא בתר הכי ובעובדא דר"א דא"ל אי דגוי הוא זיל אייתי לי ומאי דהדר לפרושי למילתיה אי דגוי דשקיל זוזי וכו' לא גלה רז זה אי רב אשי קושטא קאי להכי איכוון כמ"ש התוספות ולדחוייה לגוי הוא דקא"ל הכי כמ"ש במקו' ולענ"ד נר' דס"ל להרי"ף כדעת התוס' דקושטא קאמר דאי לדחויי לגוי הוא דקאמר ל"ל להרי"ף להעתיק מאי דא"ל גוי ומאי דהדר ליה ר"א דמאי נ"מ אבל אי ס"ל כדעת התוס' טובא קמ"לן דר"א ס"ל כמ"ד גזל הגוי אסור והעד ע"ז דהרי"ף בפרק המקבל השמיט מההלכות סברת הנך תנאי דס"ל גזל הגוי מותר ע"ש והרא"ש ז"ל העתיק הך עובדא דר"א ופי' דקושטא קאמר דלהכי איכוון ע"ש

והרמב"ם ז"ל בריש ה' גניבה כ' כל הגונב ממון ישראל משו"פ ולמעלה. עובר בל"ת וכו' וא' הגונב ממון ישראל או הגונב ממון כותי וכו' עכ"ל מדמחתינהו רבינו בחדא מחתה בין שהוא ב"ב ובין שאינו ב"ב ש"מ דס"ל דגזל הגוי אסור מן התורה ולא הוצרך ה"המ ז"ל לבאר זה בדעת רבי' דממקומו הוא מוכרע אמנם בריש ה' גזילה שכ' רבינו הגוזל את חבירו שו"פ עובר בל"ת וכו' אפילו כותי עע"ז אסור לגוזלו וכו' עכ"ל משתמען מילוהי דבגזל הגוי ליכא אלא איסורא בעלמא אלא פשי' דא"א לומר כן דמ"ל גניבה מ"ל גזילה כמ"ש התוס' גבי עובדא דר"א ע"ש אלא ודאי ילמוד תחתון מן העליון כדכיילינהו רבינו בקרא רבה בה' גניבה וכדכתי' וכ' הרב המגיד ז"ל מבואר בפ' הגוזל וכר"עק וכן העלו שם עכ"ל והיינו דאוקמו להך דר"עק דיהיב טעמא מפני ח"ה דאי ליכא מפני ח"ה שרי והיינו בהפקעת הלואתו דוקא אבל גזילו מדאוריית' אסיר וגבי אונאה כ' רבי' בפי"ג מה' מכי' ה"ז וכותי אין לו הונאה שנא' איש את אחיו וכו' דלמאי איצטריך קרא למעוטי גוי מאונאה השתא גזילו שרי הונאתו מבעיא וריפ"ב דבכורות די"ג דדרשינן לקרא דאתא למעוטי גוי מאונאה פריך הניחא למ"ד גזילו אסור איצטריך קרא למשרי אונאה אלא אי ס"ל כמ"ד גזילו מותר אונאה מבעיא ע"ש א"כ רבי' דמעיט לה אונאה דגוי מקרא עכ"ל דס"ל גזילו אסור מן התורה ועיין בתוס' בפ' הזהב דמ"ח ע"א בד"ה נתנה לסיטון וכו' מ"ש משם הר"ח הכהן ז"ל. ובמכילתא בפ' משפטים ע"פ כי יתן איש אל רעהו כסף וכו' דרשו רעהו ולא של אחרים ע"כ דהיינו או"הע כמ"ש רש"י בפ' המקבל דף קי"א ע"ב ובפ' כ"ש דל"ח ע"ש והרמב"ם רפ"ב מה' שכי' כ' ג' דינין וכו' יצאו הקדשות שנא' איש אל רעהו ויצאו נכסי כותי וכ' ה"המ ז"ל שבכל מקום שנא' רעהו אין הכותי בכלל ופשוט הוא ומבואר במכילתא עכ"ל ופשי' דאתיא כמ"ד גזל הגוי אסור מן התורה אמטול הכין איצטריך קרא למעוטי לגוי מתורת שומרים אבל למ"ד גזילו מותר שמירתו מבעיא כדאמרינן התם בבכורות מהכא נמי מוכח דדעת רבי' ז"ל דגזל הגוי אסור מן התורה. דכוותה הא דממעטינן גוי מתשלומי כפל דכתי' רעהו ופסקה רבינו ברפ"ב מה' גניבה וז"ל הגונב מן הכותי וכו' אינו משלם אלא את הקרן בלבד שנא' ישלם שנים לרעהו וכו' ולא הכותי וכו' עכ"ל ה"נ מדאיצטריך קרא למעוטי גוי מכפל ולחייבו לשלם הקרן ש"מ דאתיא כמ"ד גזילו דגוי אסור מן התורה ושזו היא דעת רבינו וכדברי ה"המ ז"ל וכך מטין דברי הרא"ה בס' החינוך כדעת. רבינו בפ' קדושים במצוה רל"ב ורל"ז דוק ותשכח. וכן בקדש חזיתי להרדב"ז בראשונות סי' ר"ה שכך היא דעתו ז"ל בפשי' ושכן היא דעת רבי'