משכנות הרועים קלח

קושיא דע"כ בשישנו תח"י ולא אסרה תורה גזילו אלא משום שהוא בטוח עליו ואיכא ח"ה בדבר והיינו נמי אידך דר"ע דאסר גזילו מפני ח"ה דכל דאיכא ח"ה כהך דע"ע אסור וראיתי לרב"א במקו' לשם אהא דאמר ה"ה שנא' ואכלת את כל העמים שכ' הקשה ר"מ והיכי פליג על ר"ע דנפק"ל מקרא אחרינא ותי' דתרוייהו צריכי דאי לא כתי' אלא קרא דלעיל הו"א כיון שהגוי קנה העבד מדעתו והאמין לו שיעבוד עמו עד שנת היובל ולא יברח ולא ישמט ממנו קודם זמנו אם היה נשמט ממנו היה ח"ה בדבר אבל גבי גזל דעלמא אם בא ישראל וחטף מיד הגוי שלא האמינו מעולם שרי קמ"לן ואי לא כתי' אלא האי קרא הו"א ה"מ שחטף בהדיא מידו אבל ע"ע לא מיחזי כוליה האי גזל אלא הפקעת הלואה עכ"ל ולפק"ד לא הבינותי מאי ק"ל ז"ל דאי לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל דהך דר"עק דאסר גזל הגוי ופי' כשישנו תח"י וכדאוקי' לה אלא דס"ל דר"עק מוקים לקרא בשאינו תח"י הוא דאסר רחמנא א"כ תק"ל לר"ע וכי מה כח ב"ד יפה למשכנו ולהוציאו מתחת רשות הגוי דאיצטריך קרא אחרי נמכר למיגמר לן דאסור דבשלמא להוציאו בשנת היובל איכא למי' כיון דמדינא להוציאו . אע"ג דאינו תח"י ולא ציית דינא דישראל הא מיהא מודיעין אותו הדין אם ירצה לקבל כדכתבו התוס' התם בקידושין אבל למשכנו ולהוציאו בע"כ דגוי שאינו תח"י מהיכא תיתי דמצי' למעבד הכי ואתא קרא למי' דאסור ואי ק"ל ז"ל אהא דקאמר בשמסור בידך מותר מדר"עק דאסר דהיכי פליג אדר"עק הא ודאי ליתא חדא דלישנא לא רהיט בהכי מדקאמר מקרא אחרי' ותו דעביד צריכותא בתרי קראי לאיסור ותו דמדברי ר"מ ז"ל גופיה הובא במקו' לשם בד"ה וגזל הגוי מי שרי נר' דפשי' ליה דר"עק מיירי כשהם מסורים בידך ממ"ש בתו"ד והכא אסור. כי הגוי. יודע שמטעין אותו אלא שאינו יכול למחות וכו' עכ"ל וא"א בשאינם מסורים בידך אמאי אינו יכול למחות אלא ש"מ דס"ל דאפי' כשישנו תח"י אסור. ושפיר הו"מ לאקשויי הכי דר"עק אוסר אפי' במסורי' וה"ה מתיר והיכי פליג אדר"עק ולשנויי. שפיר דשאני. גבי ע"ע הנמכר לגוי דהגוי האמין בו שלא ישמט ממנו ואיכא ח"ה גדול כמ"ש הוא ז"ל והתוס' בקידושין:

איברא מדברי התוס' התם בהגוזל נראה דלא א שמיע להו דר"עק אפי' בשישנו תח"י קאמר וכדכתבו בקידושין בד"ה שלא ימשכנו וכו' כ' דהנך תנאי דפ' המקבל דשרו גזל הגוי מוקמו להני קראי לדרשא אחריתי ע"ש דלפ"ד ז"ל בקי' מלי למימר בפשי' דהנך תנאי נמי דרשי לקראי כדר"עק ושאני גבי ע"ע דאיכא ח"ה והנראה דלא מצו למימר להנך תנאי הכי דבשלמא לר"עק דאסר מפני ק"ה מצי' למימר דגבי ע"ע איכא ח"ה ומודה דאסור אבל להנך תנאי דס"ל גזל הגוי שרי ולא שאני להו בין היכא דאיכא ק"ה להיכא דליכא ק"ה ק"ל שפיר ועכ"ל דלדרשא אחריתי דרשי' להו והדרא קושיא לדוכתא דמאי ק"ל לתלמודא מדר"עק אדר"עק כיון דר"עק דאסר גזל הגוי טעמא טעים מפני ק"ה ובהך דע"ע נמי משום ח"ה דמפני זה אסרה תורה כמ"ש התו' והר"מ ומוכרחין לומר כן דמקרא ואכלת את כל העמים שמעי' דבזמן שאינם מסורים גזילו אסור ואיצטריך קרא גבי ע"ע למיגמר מינה דאפי' כשמסורין כיון דאיכא ח"ה נראה דודאי הך דתני' ישראל וגוי שבאו לדין בימי הגלות נשנית בזמן שאינם מסורים ובשאינם מסורים פשי' דאסור אפי' בלא טעמא דח"ה כדילפינן מקרא דואכלת והאי טעמא דמפני ח"ה לא אצט' אלא להיכא דמסו' דהיכא דאיכא ח"ה אסיר כהך דגבי ע"ע אבל כשאין מסו' בלא"ה אסור מקרא דואכלת

איברא דלר"ש בר פלוגתיה דר"עק דאמ' דאפי' באינם מסו' באין עליהם בעקיפין לפטור את ישראל קשיא מקרא דואכלת והא דק"ל להתוס' והנך תנאי דפ' המקבל מאי דרשי בקראי דר"עק טפי הו"ל לאקשויי אדר"ש ממילתיה דר"ה דכולהו איתנהו בסוגיין והנראה דשאני לן בין גזילה להיכא דבאין עליו בעקיפין דלא מיקרי גזילה ממש אבל לר"עק דדריש מוחשב עם קונהו שלא יבלום דהיינו להטעות כמ"ש התוס' דהיינו עקי' מותי' שפיר

הדרי בי למאי דדייקנ' בריש למיקם אדעתיה דאביי דדחי לשנויא דר"י ורבא וקסבר דאין ע"ע ג"ק א"כ במאי ניחא ליה במאי דתבר ליה ר"עק לגזיזיה כדמותיב תלמודא ותבט עיני במקו' שם דכ' משום ר' מאיר בד"ה וגזל הגוי מי שרי וכו' דק"ל אמאי לא משני דר"ש לטעמיה אזיל דדריש טעמא דקרא ולעולם לא הוי אלא מפני ק"ה ור"ש בשי' רע"ק רבו אמרה ותי' משום סיפא דקתני ולא יגלום ופי"רי להטעותו דהשתא ליכא מפני ק"ה ע"ש ולפמ"ש רש"י בפי' לא יגלום לא יגהה מזור לקו' דר"מ ולפ"ז מצי' למימר דאביי הכי משני לה דאידך דר"ע גבי ע"ע משום ק"ה כדטעמא טעים באידך דקתני מפני ק"ה ור"ש בשי' ר"ע רבו אמרה ושמיע ליה דהא דקתני סיפא לא יגלום דלא כפירוש ר"י דלהטעותו אלא כפירש"י ולא חיישי' למאי דק"ל להתו' על פירש"י ושאר אמוראי שמיע להו דלא יגלום כפי' ר"י משו"ה לא מצו לשנויי דר"עק אדר"עק בהכי

ובהמקבל דקי"א אמרי' דתנא דמאחיך דכתי' גבי שכר שכיר למעוטי אחרים להתיר עושקו דגוי ורעך דכתי' נמי גבי ש"ש בתו' כהני' להתיר גזילה וצריך למכתב תרוייהו כדמסיק והיינו דדרשינן בא"א ענין לשכר שכיר שכבר נאמר תנהו ענין לגזל כמ"ש התוס' ואתה דע דהתם בר"פ הרבית ההוא מוקמי' לאו דלא תגזול בכובש ש"ש ולעבור עליו בב' לאוין א"כ מנ"ל למעוטי דלא טרח ביה ותי' התוס' שם דדרשי' מדאפקיה בלשון גזילה ומדסמך ליה רעך והדר ק"ל ז"ל דאמאי איצטריך קרא על הגוי כיון דגזל גופיה מרבית ואונאה נפקי ותרווייהו שריין בגוי ותי' דהוה אסרי' גזל הגוי מקרא דואכלת ע"ש וע"כ לר"עק ולהך תנא דואכלת דרשי להנך תרי מיעוטי כדמסקי לשאר קראי והנך קראי לשאר תנאי לדרשא אחריתי כדכתי' בהגוזל

כל הנלקט מזה דהני תנאי דהגוזל לרבא לכ"ע גזילו מדאורייתא אסיר דכולהו דרשו' גמורות נינהו וכדברירנא מדברי התוס' וכ"מ להרשב"א סימן תקנ"ב דפשי' ליה דגזל הגוי אסור מן התורה ומוקי להך עובדא דרב אשי דא"ל אי דגוי זיל אייתי לי משום דהפקר הוו ע"ש ולפ"ד ז"ל הא דקא מהדר ליה דגוי שקיל זוזי וכו' לאו דקושטא הכי הוי אלא לדחויי לגוי הוא דקא"ל וכדברי התוס' שאנץ שהובאו במקו' שם ור"ש דשרי לבוא עלייהו בעקיפין היינו בהפקעת הלואתו כמ"ש רש"י ז"ל לפטור את הישראל ור"עק נמי לא פליג אלא היכא דאיכא מפני ק"ה והברחה מן המכס אף ע"ג דמוכס גוי שקבל את המכס מן המלך גוי אע"ג דיש