משכנות הרועים קלז

תו התם איכא דמתני לה אהא נודרין וכו' ולמוכסין וכו' ואוקמו לה כאידך באין לו קצב' ובעומד מאליו והיינו נמי בישראל שקבל את המכס מאת המלך שהוא גוי ורב אשי אמר במוכס גוי ופרש"י במוכס שהוא גוי ואין לחוש אם גזלו היכא דליכא חילול ה' שאינו מבין שזה מכזב ע"ש ולפ"ז אפי' ביש לו קצבה ועומד ברשות המלך בקבלת אותו המכס ממנו אפי"ה נודרין כדי להבריח את המכס ולפ"ז מתרצא שפיר הא דר"ע דאמר מותר להבריח את המכס ות"ק דר"ע ס"ל אפי' במוכס גוי אסור ומייתי סייעתו רב אשי למלתיה מדתניא ישראל וגוי שבאו לדין אי אתה יכול וכו' ואם לאו באין עליו בעקיפין דברי ר"ש רעק"א אין באין עליו בעקיפין מפני קידוש ה' ולפ"ז ר"עק דאמר מותר להבריח את המכס מיירי היכא דאיכא חילול השם כמ"ש רש"י באוקמתא דרב אשי והקשו בה טעמ' דאיכא קידוש השם הא ליכא ק"ה באין והתניא רש"א דבר זה דרש ר"עק מנין לגזל הגוי שהוא אסור שנא' אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא ימשכנו ויצא ופירש"י בעבד עברי ונמכר לגוי שלא יוציאהו ב"ד מיד הגוי אלא בגאולה ואיכא למידק דטפי הו"ל לתלמודא לאותיב מהאי ברייתא להך דאמר ר"ש משום ר"עק דמותר להבריח את המכס מלאותביה ממילתיה דשמואל דאמר דד"ד דפשיטא דעדיף טפי לאותביה מדידיה אדידיה מלאותיב אמילתא אחריתי והנראה דבעיקר חיוב המכס אינו כשאר חיוב הודאות והלואות ומקח וממכר אלא שעיקר החיוב הוא מהלכות מלכים ומשום דד"ד אסרו חכמים היכא שמקבל מן המלך את המכס אע"פ שהוא גוי ואין לו קצבה ועומד מאליו שאע"פ שהמקבל הוא ישראל שרי ולא קרי' ביה דינ' דמלכותא הוא אבל בע"ע הנמכר לגוי שהגוי נתן דמי מכירתו ה"ז גוזל ממונו והך דקאמר ישראל וגוי שבאו לדין וכו' ע"כ על עסקי הודאות והלואות וכיוצא בהן דממונא דגוי הוא דאם באין עליו בעקיפין ה"ז גזל הוא משום דר"עק קאמר מפני ק"ה אהא פריך ליה שפיר מאידך דר' גבי ע"ע ורב אשי דמסייע למילתיה מאידך דר"עק לומר דאפי' בחובות והודאות לא אסיר אלא מפני ק"ה והיה אפש"ל דבהברחה מן המכס לא מחייב מפני ק"ה כיון דלאו חוב גמור אית ליה גביה אלא דאיכא למיחש לחילול השם חיישינן וכמ"ש רש"י ובהודאות והלואות אף על גב דאיכא למיחש לח"ה אין באין עליו בעקיפין לפטור את ישראל משום הכי פריך מהלואות לקנין ע"ע דממונא נינהו ומשני רב יוסף כאן בגר תושב כאן בגוי דבג"ת גזילו אסור ובגוי גזילו מותר אלא מפני קידוש השם ולר"ש אפי' מפני ק"ה לא חיישי' ותנא קמא דר"עק דאסר להבריח את המכס ואפי' במוכס גוי למאי דאוקמה רב אשי היא סברה ג' ואביי דחה לשנויי דר"י ומשני רבא כאן בגזילו כאן בהפקעת הלואתו דבהלואה כגון ע"ע גזילו אסור ואידך דקאמר מפני קידוש השם מיירי בהפקעת הלואתו דלא שרי מפני ק"ה והפקעת המכס היינו להפקעת הלואתו מוקי לה טפי כמדובר ובין ר"י ובין ר"ע דוקא בהפקעת הלואתו הוא דקא שרו אבל גזילו לכ"ע אסור דבהכי קא משתעו דאין סברא לומר דאפי' גזילו שרי ולא חייש ר"ש משום ק"ה ולר"עק אפי' כהפקעת הלואתו אין באי' מפני ק"ה דמנלן לאפושי פלוגתא בינייהו והדר אותביה אביי לרבא דע"ע נמי הפקעת הלואתו היא ופרש"י שהלוהו על עבודתו ואפ"ה קאמר ר"ע לא יצא בע"כ ומשני רבא לטעמיה דאמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי ופרש"י כל ו' שנים ואם נמצא שגזלו ממש ע"ש ואיכא למידק למאן דפליג אהא דאמר רבא ע"ע ג"ק וס"ל דאין ג"ק ולאביי דדחי לשנויא דרבא ור"י ולית ליה דע"ע ג"ק א"כ הדרא קושיא לדוכתא טעמא דאיכא ק"ה וכו' וקשיא דר"עק אדר"עק דלדידהו לא שני לן בין גזילו ובין הפקעת הלואתו דתרווייהו אסירי ואי דקי"ל להתוס' ז"ל להינך תנאי דהמקבל דסברי מרנן גזילו מותר הני קראי מאי דרשי בהו ותי' דלדרשא אחרינא קאתו ע"ש מוכח בהדיא דמ"ד גזל גוי אסור מדאורייתא ובהפקעת הלואתו ולרבא שרי ושאני ע"ע דג"ק ולאביי הפקעת הלואתו נמי אסורא מדאורייתא דהא ע"ע הפקעת הלואתו היא ואין ג"ק וקאמר רחמנא אחרי נמכר וכו' ולרב יוסף ולר"ע נמי גזילו מותר אלא מפני ק"ה וע"ע בגר תושב מיירי ולקמיה אמרינן דרש"א גזל הגוי אסור דאמר"ה א"ר מנין לגזל הגוי שהוא אסור שנא' ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך וכו' בזמן שהן מסורין בידך ולא בזמן שאין מסורין בידך ודוחק לומר דמ"ד אין ע"ע ג"ק מוקי להך דע"ע בזמן שאין מסורין והך דקתני מפני ק"ה במסורין דכל כי האי הו"ל לתלמודא לפרש ולא לסתום ועוד בה דלמ' אמרת שאין מסורין בירך שרי בעבד הנמכר לגוי דבפ"ק דקידושין דף י"א מייתי הא דתניא ויצא בשנת היובל בזמן שישנו תחת ידך א"א אלא בנכרי שאינו תחת ידך וכי מה אפשר לו לעשות הא אין הכתוב מדבר אלא בנכרי שישנו תחת ידך ופרש"י ללמדך שאע"פי שהנכרי תחת ידך אם לא יגאל ישתעבד בו עד היובל ואין אתה רשאי לבוא עליו בעקיפין עכ"ל אלמא אפי' בישנו תחת ידך קמזהר רחמנא שלא לבוא עליו בעקיפין אע"ג דר"ע האי קרא איצטריך ליה לדרשא אחריתי כדאיתא התם ונגאל זו גאולת אחרים כבר פירש"י ז"ל שם בזמן שהן תחת ידך שאין הנכרי יכול לעכבו ע"ש אלמא דר"עק אפי' בנכרי שתחת ידך אמר' אי אתה רשאי לבוא עליו בעקיפין והדרא קושיא לדוכתא וממקומו מוכרע דקתני מנין לגזל הגוי שהוא אסור שנא' אחרי נמכר שלא ימשכננו ויצא ופירש"י שלא יוציאוהו ב"ד מיד הגוי אלא בגאולה ע"ש דאינו באינו תחת ידינו גוי בר ציית דינא דישראל הוא הא אינו אמור אלא בשישנו תחת ידינו ואפי"ה אין באין עליו בעקיפין וכ"ת א"כ לר' למאי איצטריך קרא ויצא בשנת היובל ללמדנו דאפי' בשישנו תחת ידינו שאין באין עליו בעקיפין כבר נתעוררו התו' שם בקידושין לפירש"י ותו' דאי מהתם הו"א דמיירי בנכרי שאינו תחת ידך וכו' ע"ש אלמא דמיירי בשישנו תחת ידך ואפי"ה אין באין עליו בעקיפין דגזילו אסור א"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת ולפ"ז הא דאמר ר"ה דמסורין בידך כתי' בהו ואכלת את כל העמים דלא כר"ע ודלא כר' ומאי דדייקנא ואוקימנ' להך דר"ע דלא ימשכנו ויצא וכו' אפי' בשישנו תח"י כעת מצאתי להתוס' פרק הפועלים דנ"ו שכ"כ וכדברי' בקידושי' גם ה' מהרש"ל ביש"ש פ' הגוזל סי' ך' פשי' ליה בהכי ע"ש:

איברא דהתוס' שם הדר ק"ל דאי בנכרי שתח"י מה שייך יובל ולמ"ל נמי דקדוק כלל ותי' דהכא הנכרי בטוח עליו ונתן לו מעות על שכר גופו בא הכתוב להשמיענו שצריך לדקדק עכ"ל. לפ"ד ז"ל שניא דא דע"ע שהנכרי בטוח עליו משו"ה אפי' בשישנו תחת ידך צריך לדקדק עמו אבל בשאר גזילו שאין מסורים בידך שרי ולפ"ז הא דפריך תלמודא טעמא מפני ק"ה וכו' מאידך דר"עק דאסר בע"ע: הנמכר לגוי מאי