משכנות הרועים קלו

החריץ דבתר כוונתו אזלינן ולאו להכי איכוון ור"י אסיר אפילו בכ"הג אבל עושה מלאכה גמורה או לובש בגדי כלאים ממ"ש מה איכפת לן בכוונתו דהא קחזינן דקעביד מעשה ועל פי דרכו דרך הקדש וילך משה. בחבורו הנורא פ"י מה' כלאים הי"ז דפסק להנך סתמי מתופרי כסות ומוכרי כסות דמישרא שרו ואילו בה' ח"י פסק דהך סתמא לאסור בלבישה אע"פ שאינו מתכוין להתחמם אלא להבריח את המכס וזה ודאי הפך סוגיא אע"פי שנשמעי' דבריו ז"ל ודברי טעם הם לחלק בין לבישה להעלאה הא מיהא כיון דתלמודא לא מפליג בהכי מנ"ל לרבי' ז"ל לחדש דבר מעתה וכבר תמה עליו מרן בכ"מ וכ' לחלק בהכי ולא אייתי סמא בידיה מדברי רבינו בפי' המשנה וכתב דתלמודא ה"ה דהוה מצי למי' הכי אלא דנקט דרך קצרה ע"ש ואהמ"ר כדחזי מלבד שהדבר דחיק ואתי מרחיק אכתי קשה דלפום גמרין ר"עק שרי אפי' בלבישה והיה נראה לומר דהאי סתמא דכלאים אתיא אפי' אליבא דר"ש מדלא קאמר תלמודא בשלהי המוצא ר"י סתמא אחרינא אשכח דסתם לן תנא בהך דלא ילבש כר"י וכדקשיא ליה להר"ש ז"ל משו"ה סובר רבי' הסוגיין פלגן בהדייהו וסוגייא דהגוזל סברא דמוכרי כסות דשרינהו מרייהו אפי' כשלובשים אותם כפירש"י בשבת ובפסחים שם והתוס' בהגוזל שם ולא הוה פסיק רישיה כיון דלבוש בגדים אחרים כמ"ש התוס' שבת שם אמטול הכין מוקי להו פלוגתא דר"ש ור"י וסוגיא דהמוצא סברה דהך מתני' דמוכרי כסות בעלה ע"ג דוקא כדפי' בה הרמב"ם ז"ל וכל שאין מתכוין שרי ר"ש אבל אידך סתמה דמיירי בלבישה שפיר אתייא אליבא דכ"ע ומודה בה ר"ש ופסק רבי' כסוגייא דה דהמוצא משום דניח' טפי דלא ליסתרו סתמי אהדדי בחד פרקא סמיכא אהדדי וכשיטת מרן אלא כדי שלא נדחוק ולומר דלא בעא לחלוקי תלמודא להכי נקט לשון קצרה דדברים אלו אהמ"ר דחוקים הם כדכתי'. איברא כד דייקנא אשכחנא דברי מרן בכ"מ תמוהים לענ"ד דלפ"ד ז"ל סוגיא דהגוזל סברה דהעלה לחוד ולבישה לחוד א"כ היכי משני הך דר"עק כר"ש דהא התם מיירי בלבישה להבריח מן המכס דמנהגם אין נוטלין מכס ממה שהוא לובש א' המרבה וא' הממעיט דחשבינהו בכלל גופו הם ואתמ"ל דבעלמא נמי תסגי ליה להבריח את המכס מיהו סתמא בלבישה וכדתנן מתני' לא ילבש וכו' א"כ הכי הו"ל לתלמודא למי' דברייתא בהעלאה וכר"ש ונר' דזהו בכלל מ"ש מרן ותלמודא נקט בלשון קצרה

ותחז בציון עיני בספר יקר תפארת להרדב"ז ז"ל שגם הוא ז"ל עורר חניתו ע"ד רבי' הללו וניחא ליה דגבי שבת דחמיר להו לאינשי פסק כר"ש דמותר וגבי כלאים דקיל הוא לאינשי פסק כר"י דאסור ע"ש קושטא קאי דאשכחן בתלמודא דפריך מכדי מאי סתמיה דמתניתין דמ"ש דגבי שבת דסתם לן כר"ש וגבי יו"ט דסתם לן כר"י ומשני שבת דחמירא ולא אתו לזלזולי בה סתם לן כר"ש גבי יו"ט דקיל ואתו לזלזולי בה סתם לן כר"י כדאיתא בריש יו"ט. אחר המחילה מקדושת עצמותיו הדבר תמוה אם אמרו בר' נאמר כן בדעת הפוסקים ותו אם אמרו במוקצה דמק"לה ק"לי ואין לו עיקר מן התורה כמ"ש התוס' שם דף ד' נאמר באיסור תורה דלמ"ד דבר שאמ"ת אסור היינו מדאוריי' תדע דבפרק ר"א דמילה דף קל"ג אהא דתניא בשר אע"פי שיש שם בהרת יקוץ הוו בה פשיטא קרא ל"ל דדבר שאמ"ת הוא ומותר ומשני לא נצרכה אלא לר"י דאמר דבר שאמ"ת אסור ע"ש מדאיצטריך קרא לר"י בדבר שאין מתכוין ש"מ דמדאורייתא הוא וזכורני שגם הרשב"א בחי' לשם כתב כן ואינו כעת אצלי אף ע"ג דהתוס' בפ' כירה דף מ"ג כתבו דגבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה לא אסיר ר"י. דבר שאינו מתכוין אלא מדרבנן ע"ש הא מיהא מודה דבשאר איסורין כגון בהך דבהרת ס"ל לר"י דהוי מדאורייתא א"כ גבי איסור כלאים דבר שאמ"ת לר"י אסור מדאורייתא ומשו"ה כ' רבינו דלוקה והוא פלא דרבי' ז"ל. מדידיה ומדנפשיה מחדש דבר מעתה להחמיר ולחייב מלקות דבמקום מיתה קאי ועוד ק' לדבריו ז"ל דהא אשכחן נמי לרבי' דפסק בשאר איסורי' כר"ש דדבר שאמ"ת מותר דתנן נזיר חופף ומפספס וכו' וסתמא כר"ש כדאיתא בשלהי המוצא התם ופסקה רבי' והיותר ק' לענ"ד דהרי גבי איסור כלאים גופיה דקיל להו לאינשי פסק רבי' כר"ש לקולא גבי תופרי ומוכרי כסות באותו פרק באותו מקום והנך סתמי אליבא דר"ש נינהו כדאיתא בשבת ובפסחים שם שם

ובנמוקי רבינו הגדול מוהר"י. קורקוס ז"ל תי' דסוגיא דהגוזל מוקמי דידעי' הא דאמ"ר מודה ר"ש בפסיק רישיה דאסור משו"ה לא שני לן בין לבישה להעלאה דכל שאינו מתכוין להתחמם אע"ג דפסיק רישיה הוא שרי ור"ע קאי בשיטת ר"ש אבל השתא דחדית לן רבא ואביי נמי מכי שמעה מרבא קבלה א"כ מתני' דכלאים דקתני אפי' ע"ג י' בגדים אסור אפילו לר"ש אלא דר"ע פליג אדר"ש בהא וסבר דכיון דלבוש הרבה בגדים תו לא הוי פסיק רישיה וכדכתבו התוס' בהגוזל שם ע"ש במה שהאריך בכמה אופנים והנלע"ד כתבתי

אמנם דעת הרי"ף והרא"ש שהעתיקו שנויא דגמ' דמוקי להך מתניתין דכלאים אפי' בלובש ממ"ש לר"ש דאמר דבר שאמ"ת מותר וקי"ל כוותיה ה"ל כיון שאין מתכוין אלא להבריח את המכס שרי וכן נמי מוכרי כסות אע"פי שלובשים אותם ממש וכדפירש"י בשבת ובפסחים שרי וכן דעת התוס' בהגוזל ובשבת וכן מצאתי בחי' הרמב"ן שנדפסו מחדש לשם ואין לן עוד עסק בזה להאריך ומאי דדייקינא ברישא דמהיכא פשי' ליה לתלמודא דר"עק מיירי בלבוש בגדי כלאים ופסיק וקאמר דמתני' דלא כר"ע כעת ראיתי להרי"ף דגריס לה הכי אסור להבריח בה את המכס רש"א משום ר"עק מותר להבריח בו את המכס ע"ש. לפי גי' זו ותשקוט הרא"ש דשמיע ליה דהך ברייתא אהך מתני' דכלאים שנוייא ומרן בכ"מ העתיק כלישנא דגמ' אסור להבריח בו את המכס רש"א משום ר"עק מותר להבריח בו והרא"ש ז"ל העתיק ואיכא דמתני לה אהא לא ילבש אדם כלאים אפי' ע"ג י' לבושים להבריח בו את המכס רש"א משום ר"עק מותר להבריח בו את המכס ולפי גי' זו נראה דלא גריס בגמ' דמייתי להך מתני' דמסכת כלאים וכיון שכן הוא תו לא אצטריכנא למאי דדחיקנא בעניותי' גם אשו"ר למהר"י קורקוס כשהעתיק הבריית' העתיק בה להבריח בו את המכס וכ' הוא ז"ל פי' בכלאים וכן בקדש חזיתי לה' תורת חיים בחי' לשם שכ' ה"ג להבריח בו וכו' והוא ז"ל נרגש ג"כ מאי דדייקנא בעניותינו דל"ל לתלמודא לאתויי הך מתני' דכלאים ע"ש וכעת הראוני לרבי' הגדול בספרו הבהיר זרע יצחק אף הוא ראה עמד וימודד אר"ש בחילופי הגירסאות ובגי' הרמב"ם וכבר יצאנו י"ח במאי דנלע"ד: