משכנות הרועים קלה

ועלה מן האר"ש כל היכא דטענת גוי על ישראל וישאל כופר בכל לא משמתינן ליה כלל אבל להחרים מדברי מוהר"ם סי' קע"ו דפסק להחרים אין ראיה דשאני התם דאיכא יד ישראל באמצע דמטיא ליה פסידא דמהאי טעמא סברי רבוותא דרמינן על הישראל היסת מש"ה פסק מור"ם דאפי' למאן דפטר ליה משבועה מ"מ כיון דמטיא פסידא לישראל מטילין עליו חרם אבל בתביעת הגוי גרידא אפי' חרם א"ץ וכמ"ש ה' מוהר"י אדרבי ז"ל אמנם הכנ"הג הורה גבר להחרים ושכן הוא ז"ל נוהג לדון אבל אם הישראל מודה במקצת דמדאורייתא חייב לישבע אחר ישראל וא' גוי במשמע וכמו שהעליתי בעניותינו לקמן במע' ש' מדיני שבועה וכדכתי' לעיל

(מח) גוי קי"ל גוי יורש את אביו ד"ת כמ"ש בטור ש"ע ריש סי' רפ"ג ע"ש וצ"לד מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם רז"ל להודיענו משפטי הגוים מהבל ימעטו וכעת נדפס ס' הפרדס תשו' הגאונים ורש"י ז"ל ובדף כ"ו ע"א כ' ששאלה זו נשאלה לר' צדוק כהן הגאון וז"ל דגוי יורש את אביו גוי שאלה זו נשאלה. וכו' מה עסקינו עמהם ומה הטיל עלינו משפטיהם למי' גוי יורש את אביו ואמר להון איצטריך דאי אית לגוי מלוה או פקדון לגבי ישראל ומת הגוי ההוא כי אמרינן גוי יורש את אביו ד"ת מחייב לאהדוריה לההוא פקדון או מלוה ליורשיו דההוא גוי ואי אמרינן גוי אינו יורש את אביו גוי הוו ההוא מלוה כנכסי הגר דכל המחזיק בהם זכה וקנהו הבר ישראל ולא מחייב לאהדוריה ליורשיו וכן היכא דשבק גוי נכסי ואחזוקי בהו ישראל אין הגוי יורש את אביו והוו כנכסי הגר דכל המחזיק בהם זכה והשתא דקי"ל גוי יורש את אביו ד"ת יורש דיליה ירית להו ואית בהו משום גזל וקבלוה מניה כל רבנן דמתיבתא עכ"ל. מדברי הגאון אתה למד דס"ל דהפקעת הלואת הגוי אסורה ד"ת ולקמן יתבאר

אי לזאת תרתי ללבי לעמוד על עקרן ושורשן של דברים מה שתעלה במצודתי מקוצר דעתי פח'תת היא קלה כמות שהיא ברם עיקר שורשוהי בפ' הגוזל בתרא דקי"ג אהא דתנן אין פורטין מתיבת המוכסין וכו' שהיא בחזקת גזל והוינן בה מדאמר שמואל דד"ד ופירש"י וזה היהודי שקבל המכס מן המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה אינו גזלן ומוקי מתני' במוכס שאין לו קצבה אלא שנוטל ככל חפצו דברי' אמר מוכר המועד מאליו אבל במחמת המלך אפי' בלא קצבה ושלא מחמת המלך אפי' בקצבה כמ"ש רש"י ז"ל וכולהו במוכס ישראל. איכא דמתני לה אהא לא ילבש אדם כלאים אפי' ע"ג עשרה בגדים כדי להבריח המכס פירש"י ואע"ג שאין כונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו את המכס בלבישת כלאים ע"ש ממ"ש כדי להבריח בו בלבישת כלאים נראה דהוא ז"ל קאי כדעת האומרים דע"י שרואה אותו המוכס שהוא לבוש כלאים דלדידן אסיר ולדידהו שרי סליק אדעתייהו שהוא גוי ופוטרין אותו מהמכס ואם כונתו ז"ל כך כבר חלקו על בעלי סברא זאת דבלא"ה אסור להראות עצמו כגוי אפי' בדבר המותר אלא בלבוש שהוא מיוחד לגוים ועיין בהרא"ש ואכמ"ל ואתמר עלה מתני' דלא כר"עק דתניא אסור להבריח את המכס רש"א משם ר"עק מותר להבריח את המכס בשלמא לענין כלאים בהא קמפלגי דמ"ס דבר שאמ"ת ומ"ס דבר שאמ"ת אסור אלא להבריח מן המכס מי שרי ואמ"ש דד"ד ופירש"י שגוזל את המוכס ישראל שקבל את המכס מיד המלך גוי בהיתר ע"ש ואיכא למידק דל"ל לתלמודא לאתויי הך מתניתין דכלאים כלל בהך ברייתא דפליגי בהברחת המכס תיסגי ליה לאותובי' למילתיה דשמואל ובהא איכא למימר משום דשמיע ליה לתלמודא דהך פירכא אמילתיה דשמואל ומה דמשנו בה אמוראי אמתני' קיימי ולא אברייתא אלא דאיכא דמתני לה אהא ואיכא דמתני לה אהא אלא אי קשיא הא קשיא דמהיכא שמיע ליה לתלמודא דתנא דכלאים דאסור להבריח את המכס ס"ל דלא כר"עק אדרבא מדלא קאסר אלא משום כלאים כדי לגנוב מן המכס ש"מ דאילו אינו כלאים שרי ליה מאריה לגנוב מן המכס וכר"עק ותו קשיא נהי דתנא עכ"ל דדבר שאמ"ת אסור דהא איהו לא קמכוין להנאת לבישה אלא להבריח את המכס ואפ"ה סבר דאסור אבל ר"עק דאמר מותר להבריח את המכס מאן לימא לן דקא שרי אפי' היכא דמכריח את המכס ע"י לבישת כלאים דילמא לעולם אימא לך דע"י לבישת כלאים אסור להבריח משום איסור כלאים ואע"ג שאינו מתכוין אפי"ה אסור כסתמא דמתני' דכלאים אבל להבריח את המכס שלא ע"י לבישת כלאים כגון שאומר של בית. המלך וכיוצא שרי והיה נראה משום דר"ש הוא דקאמר לה משום ר"עק ושמעינן ליה לר"ש דאמר דדבר שאמ"ת מותר ובעלמא אמרינן ר' פלוני בשי' ר' פ' אמרה א"כ אפי' במבריח ע"י לבישת הכלאים שרי

וראיתי לרש"י המובא סביבות הרי"ף אהך מתני' דכלאים שכ' ופליגי בה דאיכא מאן דשרי כשאמ"ת להנאת לבישה עכ"ל ולא ידעתי מה בא ללמדנו דלימוד ערוך הוא בידינו ונר' דדברי רש"י הללו מועתקים מפרש"י דמס' כלאים שהיה מצוי להם ולאשמועי' דהך סתמא ליכא מאן דפליג עלה כמ"ש הר"ש ז"ל ברם דא עקא דמאי דעתיה דר' דבהאי סתמא דמבריח סתם לן תנא כר"י דאמר תנא דבר שאמ"ת אסור ולקמיה סמוך ונראה בתופרי כסות ומוכרי כסות סתם לן תנא כר"ש דדבר שאמ"ת מותר דהך מתני'ר"ש היא כדאיתא בשבת דף ט דף זך ואיך תבריה לגזיזיה ר' בזה אחר זה נהי דאשכחן אפילו בחד סתמא דקאמר תלמודא רישא ר"ש וסיפא ר"עק כדאיתא בב"ק דף ל"ו ע"ב מ"מ פשיטא דדוחק הוא:

וחזיתיה להרמב"ם בפי' המשנה אהך מתניתין דכלאים דקתני אין עראי לכלאים לא ילבש וכו' שכ' ור"ל שאסור ללבוש בדרך עראי כמ"ש באומרו לא ילבש אדם כלאים אפי' ע"ג שאר בגדים זע"ז אין לו רשות ללבוש וכן היה מנהגם עכ"ל ר"ל שהיה מנהגם כל מה שלובש האדם אינו נוטל ממנו מוכס מכס וגבי הך מתני' דמוכרי כסות כ' ור"ל שמותר להם מכירת הבגדים לכשישליכם על גביהן ובלבד שלא. יתכוין להתחמם וכו' עכ"ל דעת עליון גדול אדונינו דגבי לבישה דאסר רחמנא וכתי' לא תלבש לא איכפת לן אם מתכוין להתחמם או לא דלבישה מיהא איכא ולא אזלי' בתר כוונה אבל בהעלאה דלאו דרך לבישה בכוונה תליא מילתא דאם מתכוין להתחמם קרינן ליה לבישה ואם אינו מתכוין להתחמם אלא לתפור או למכור דהו"ל דבר שאמ"ת לר"ש שרי ולר"י אסור ועיקר פלוגתא דר"ש ור"י בגורר אדם מטה וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ דבעיקר הגרירה ליכא לתא דאיסורא אלא מהנמשך מחמתה שהוא עשיית החריץ דר"ש סכר אם אינו מתכוין לעשות חריץ שרי אע"ג דממילא נמשך עשיית