משכנות הרועים קלד

אצל נכרי והנכרי מכרו שלא ברשות והשיב דהסרסור פטור אפילו נשבע היסת כיון שאין הגוי מכחישו אלא מודה ואזיל שמכרו שלא ברשות שאם היה. מכחישו לסרסור וא"ל אתה א"ל למוכרו הנה חייבה תור' שבועה כדין חנוני ע"ש וה'ראש יוסף סי' ע"ב ס"ק נ"ה תמה עליו דשאני חנוני ופועל וב"ה דכולהו ישראל נינהו אבל הכא דגוי הוא אשר פיהם דבר שוא ושקרים ונדחק הרבה למ"ש ע"ש ולפ"ד. הרל"ם בדעת הראב"ד ניחא דהכי ס"ל להרשב"א וה' ראש יוסף לא זכר שר דזו של כת הקודמין ז"ל ועיין לה' קול אליהו ח"מ סי' ח"י מה שהשיג על הכנה"ג ואין כאן מקומו

תבנא לדיננא למאי דכתיב' בדעת הרשב"א ואומר שכן בקדש חזיתי להרי"ף ז"ל בתשובה סי' קע"א כי נשאל במי שמשכן קרקע ביד גוי א' שאם לא יפדנו בזמן אשר גבלו להם יחלט הקרקע ביד הגוי ואחר עבור הזמן מכרה לישראל ועמד בעל הקרקע נגד ישראל הקונה והוציא שטר בעש"ג כי פרוע הוא כי פרעו בזמנו וטען ישראל סתראי נינהו והשיב ז"ל דהבא מחמת הגוי ה"ה כגוי ויחזור הקרקע לבעליה ומסיק אבל יש על ראו' שבועה שכשמכרה הגוי הקרקע לשמ' שמכר דבר שאינו שלו וכי לא הי"ל לגוי כלום ואח"כ תחזור אליו עכ"ל ונהי דהרי"ף ז"ל מכת הסוברים דטענו עפ"י העד חשי' טענת בריא כמ"ש הטור בשמו שם סי' ע"ה דשאני הך עובדא היכא מההיא דהתם עפ"י ישראל והרי"ף מיירי בע"פ גוי. אמנם לפי מ"ד הרל"ם בדעת הראב"ד ולפום מאי דכתיב' בעניותינו ניחא נמצא לדעת הרל"ם והרי"ף והראב"ד והרשב"א סברי מרנן כל היכא דיד ישראל באמצע מזקיקו לשבו' אלא דאכתי לא אפרוק דהגוי הוא נוגע בעדות וכדכתי'

גם אשו"ר להרשב"ש ז"ל סי' תצ"ט פטר את השליח משבועת היסת והיה טעמו שדברי הגוי כמאן דליתנהו דמי שאינו בא לדין לפנינו עם ישראל וכיון שכן זה שטוען חוץ לב"ד אינה טענה וכו' עכ"ל משמע דאם בא לב"ד וטען מזקיק השליח לשבועה ולפ"ז צ"ל דס"ל כדעת הראב"ד לפי מ"ש הרל"ם ולא כדכתי' גם ה' ז"ל לא נרגש במה שהגוי נוגע בעדות ודעת מורם ז"ל נר' דפוסק כהרמב"ם לפמ"ש ה"ה ז"ל דאפי' בבא להוציאה הישראל מיד הישראל שקנאה מהגוי א"צ לישבע מדלא הגיה בסי' קמ"ט סט"ו ועוד בה דבסי' קע"ו סל"ו דמרן שם מיירי דיד ישראל באמצע ואפי"ה פטר לישראל מהשבועה ע"ש וראיתי להש"ך סי' קע"ט סי"ג שהביא תשו' הרשב"ץ אשר הובאת לך וכבר כתי' בעניותינו מאי דנלע"ד ממה שנוגע בעדות ש"מ ולא נתבאר בדברי הרמב"ם והנפשכים אחריו הסו' דאין משביעין על טענת גוי אם יש להטיל חרם או לא ומסתברא דבטענת בריא דיש' דמזקיקתו לשבועה מש"ה בטענת ס' וחתי' דרגא ורמינן עליה חרם אבל בטענת בריא דאינה מזקיקתו לשבועה וטעמא הוא משום דפיהם דבר שוא וכיון דשוא הם לא רמינן עליה אפי' חרם וכ"כ בפשי' הרב דברי ריבות סו"סי צ"ג אלא שמור"ם שם סי' קע"ו ס"ל כתב לחייב חרם

וחזיתיה להכנ"הג ז"ל סי' מ"ה אות ס"ע בהגה"ט אות פ"ה ואות י' וסי' שפ"ח בהגה"ט אות ל"ח שעמד בזה ובהסכמה עלה להטיל חרם ע"ש ולפום מאי דברירנא בעניותינו דדעת הרי"ף בתשובה והראב"ד בהשגות והרשב"א בתשו' והרשב"ש דכל שיד הישראל באמצע דמטייא ליה דררא דממונא מזקיקין אותו לשבועה אלא דהרשב"ש הטיל בה תנאה דיטעון הגוי לפני ב"ד דכל חוץ לב"ד לאו טענה היא אע"ג דתרוייהו מודו דטעין הגוי הכי ואי לאו דגברא רבא אמרה לא מכרעא דלגבי גוי לאו כלום נינהו וכל טענתו לפני ב"ד כחוץ לב"ד דמי. וכעת נדפסו תשו' הגאונים ז"ל בס' שערי צדק ומצאתי תשו' לר' האיי גאון ז"ל בש' הד' מחלק דף מ"ג ע"ב שכ' בסו"ד כתו' למ'ר ואי עבד כנעני הוא לא יהא אלא גוי אילו תבע ליה מי לא משתבע ליה ישראל לגוי בדיניהם עכ"ל ודברי הגאון ל"פ אדברי הראב"ד והרמב"ם ות"ה דס"ל דאין נשבעין על טענת הגוי דהנהו ז"ל בשבועת היסת דטענת חכמים היא הוא דפסקו כן וכדיהיב טעמא הרמב"ם שלא תקנו שבועת היסת אלא לישראל דכיון דמילתא דתקנתא היא אמרינן לישראל נאמרה ולא לב"נ אבל בשבועת מודה במקצת דהיא מדאורייתא אמרינן לזה ולזה נאמרה ונדון הגאון בדטעין הגוי על הישראל דאית ליה גבי י' זוזי וא"ל בר ישראל דלית ליה גביה אלא ה' עש"ב וכיון דשבועה דאורייתא היא ל"ש לן בטוען ישראל או בטוען גוי ועיין מה שהגיה שם הרב המגיה ז"ל ולע"ד כדכתי' וע"ע במ"ש בעניותינו לקמן במערכת אות ש' מדיני שבועה בס"ד ורבי' האיי גאון תנא דמסייע ליה למ"ש שם עלץ לבי ויגל. והנה בעתה מצאתי הון לי דבמלתא דתקנו רבנן לישראל נאמרה ולא לב"נ אבל כל מילתא דאמר רחמנא ישראל וגוי כי הדדי נינהו ממ"ש הריטב"א בתשו' הביאו מרן בב"י סי' ס"ו סי"ו שנשאל במוכר ש"ח שיש לו לגוי על ישראל אם הוא מכור והשיב לא מצאתי שום ספק בדבר שהוא מכור והטעם דהא קי"ל מכי' שטרות אינה מדרבנן כדי שנאמר שלא תקנוה חכמים אלא לישראל אבל לא למוכרו לגוי אלא מכי' שט' מדאורייתא היא וכו' ואע"פי שמכרו לגוי הוי מכר וכו' עכ"ל ואע"פי שיש לדחות שאני הכא גבי שבועה דאיכא טעמא רבא דאשר פיהם דבר שוא הא ליתא דאהני ה"ט אכתי גוי אנס הוא ולא כיילי' להו בכלל התקנה אבל למילתא דהיא מדאורייתא לא אזלי' בתר טעמא ותשו' רבי' האיי גאון תוכיח וכדכתי' ומרן בש"ע שם סי' ס"ו סכ"ה פסק לתשו' הריטב"א הלזה ועיין להש"ך ס"ק א' וס"ק פ"ה וכבר הארכתי לקמן במע' אות ש' מדיני שטרו' בס"ד נמצאת אומר דדעת הרמב"ם דכת' שלא תקנו חכמים שבועת היסת אלא לישראל מכוונת עם דברי הריטב"א דאי הויא מכירת שט' מדרבנן לא תקנו חכמים אלא לישראל לא עשה כן לכל גוי

איברא דחמיתיה להרי"ף בתשו' סי' רל"ח והובאה בטור סי' קכ"ו סכ"ט גבי מעמד ג' דהוי הילכתא בלא טעמא אלא תקנתא דרבנן היא כמ"ש התוס' בפ"ק דגיטין דף י"ג ובפ' מש"מ דף קפ"ד וס"ל להרי"ף ז"ל שם דמהני בגוי ושלא כדברי הרמב"ם והריטב"א ועיין בתשו' הרשב"א סי' תשס"ט שנשאל בגוי שמכר שט"ח שיש לו על ישראל אם השביעית משמטתו או לא והשי' כיון דמן התורה לא קנה אינו משמט ממון שאינו שלו ע"ש והיינו משום דס"ל מכי' שטרות מדרבנן כדעת הרמב"ם משו"ה אינו משמט כיון דמדאוריית' לא קנה הא אסמכתא היא מדאורייתא קנה אף על פי שהמוכר גוי וכדעת הריטב"א דתני מדאורייתא ישראל וגוי שוים ומ"ש בתשו' ח"ג סי' ע"ו והביאה מרן בב"י שם סי' ס"ז מחו' כ"ה שלא בא דממקומו הוא מוכרע ועוד דלא ליהוי מילי דריב"ל ז"ל סתראי נינהו: :