משכנות הרועים קלג

(מב) גוי קי"ל מטלטלין נקנים אג"מ כמ"ש בטוש"ע סימן ר"ג צ"לד אם בגוי דינא הכי או לא. זאת אשיב הנה הריטב"א ז"ל בתשו' השריש לנו שורש לדין זה שכל דבר שקניינו מן התורה לזה ולזה נאמרה כמ"ש מרן בב"י סי' ס"ו סי"ו ע"ש ובקנין אגב הוי מדאורייתא או מדרבנן באשלי רברבי תליא וכבר הארכתי בעניותינו לעיל במערכת אות א' מדיני אגב ולפ"ז למ"ד דקנין אגב מדאורייתא כדאיתא בפ' השואל דף ק"כ איתיה נמי בגוי ולמ"ד מדרבנן הוא דהוי ליתיה ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' ט"ל

ויתבאר

(מג) גוי קי"ל דחצרו ש"א קונה ובפ"ק דמציעא דף י' אמ' משום יד אתרבאי מגט וגנבה דכתיב בהו ידו והיינו רשותו ולפיכך כיון דמדאוריי' קונה לו אפי' איתיה נמי בגוי לפ"ד הריטב"א אבל למ"ד חצר משו' שליחו' אתרבאי אע"ג דהוי מדאוריי' אינה קונה לגוי דאין שליחות לגוי דכי היכי דגבי שליחות אמרי' לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו וה"נ אינהו בדידהו לית בהו תורת שליחות כי היכי דפליגי התם בקנין והרי"ף והרמב"ם והרא"ש פסקו כמ"ד דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי דמה"ט קטן אין חצרו קונה לו כמ"ש בטוש"ע סי' רל"ה סכ"ג ע"ש וכיון דחצר דגברא משום שליחות איתרבאי ומה"ט אין חצרו קונה לו דאין שליחות לקטן ה"נ אין חצרו של גוי קונה לו

ואתה דע לך דריב"ח ס"ל דחצרו ש"א קונה לו אפי' שלא מדעתו והכי הלכתא כמ"ש בטור ש"ע שם והכי פשיטא ליה להרל"ם בפ"ב מה' זכייה הי"ב ע"ש וכבר הארכתי בעניותינו במע' אות ח' מדיני חליפין ונ"מ טובא לענין דינא הרי שהגוי פירס מצודה במדבר שיש לה תוך כמו כלי וכבר ניצוד בה חיה או עוף ובא ישראל ולקח מתוכה דבר הניצוד בכ"הג דמצודה של ישראל ה"ז גזלן מדאורייתא כמ"ש הטוש"ע סי' רע"ג סט"ו וסימן ש"מ ס"ד ע"ש וכליו דקונים לו לאדם מדין קנין חצר נגעו בה כמבואר בכמה דוכתי וכיון דחצר משום שליחות אתרבאי ואין שליחות לגוי וא"כ כיון דחצרו אינו קונה לו כ"ש כליו כמבואר שם בדברי הפוסקים

(מד) גוי קי"ל דמקרקעי ומטלטלי נקנים בק"ס כמ"ש בטור ש"ע סי' קצ"ה ודעת ה' המבי"ט דק"ס מדאורייתא הוא ע"ש אם כן לפ"ד הריטב"א דבהקנאה דהוא מדאורייתא ישראל וגוי כי הדדי נינהו ועיין לקמן במע' אות ח' מדיני חליפין מה שהארכתי שם בעניותינו בס"ד

(מה) גוי קי"ל כמ"ד חזקה דלא פרע איניש גו זימניה כמ"ש בטור ש"ע סי' ע"ח יש לחקור אי האי חזקה איתיה בגוי או דילמא לישראל נאמרה ולא לב"נ עיין מה שהארכתי בעניותינו במע' אות ח' מדיני חזקה בס"ד

(מו) גוי. קי"ל ישראל וגוי שבאו לדין אם אתה יכול הישראל בדיננו לזכותו וא"ל כך אנו דנין ואם הוא זכאי בדיניהם א"ל כך אתם דנין כדאיתא בפרק הגוזל דקי"ג ופסקה הרמב"ם בפ"י . מה' מלכים דאם הגוי מכר זכותו לישראל ובאי' להתדיין לפנינו ישראל עם יהודי אחיו עיין להרשב"א במיוחסות סי' ומ"ש הכנ"הג בנימוקיו על הרמב"ם שם ובסי' ק"ס אות קל"א ובמאי דכתיבנא לקמן במערכת אות ח' מדיני חזקה בס"ד

(מז) גוי אע"ג דתקון רבנן שבועה לכופר בכל והיא הנק' שבועת היסת ועיין בערוך ערך היסת ולא נתקנה אלא על טענת ודאי ולא על טענת ס' כמ"ש הרמב"ם פ"א מה' טוען ה"ז וכ' ה"ה ז"ל שזה מוסכם מכל הפוסקים ע"ש ואחריו נמשכו הטוש"ע סי' ע"ה ואם טוענו בבריא עפ"י עד א' שא"ל שהוא חייב לו אפליגו בה רבוותא דאיכא מ"ד אפילו בדאיתיה קמן אינו מזקיקו לשבועה דלגבי דידיה לאו בריא הוא ואיכא מ"ד דחשיב שפיר טענת בריא כמ"ש הטור שם סל"ב וע"ע להרמב"ם פ"ד מה' גזילה ה' י"ג וה"ה זל כ' דדברי הראב"ד כדעת רבי' ע"ש ואפי' לכת הסוברים דמזקיקו לשבועה ה"מ היכא דהעד בר הגדה הוא ולא מטי ליה הנאה כלל אבל אי לאו בר הגדה הוא א"נ דמטייא ליה הנאה כ"ע מודו דאינו מזקיקו לשבועה ומור"ם ז"ל שם

ומעתה נובין ונידון בגוי הטוען על ישר' טענת ממון בבריא והלה כופר אי חשבינן לטענת הגוי כטענת בריא ורמינן עליה שבועת היסת או לא ובפ' חזקת דף ל"ד איתא התם אמ"ר ישראל הבא מחמת נכרי הרי הוא כנכרי מה נכרי אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת נכרי אין לו חזקה אלא בשטר אמ"ר ואי אמר ישראל לדידי א"ל נכרי דזבנה מינך מהימן ופריך מי איכא מידי דאילו אמר נכרי לא מהימן ואי אמר ישראל משמיה דנכרי מהימן וכו' והעתיקוהו הרי"ף והרא"ש כצורתה ולא נתב' נהי דלא מהני לגוי חזקה מיהו כי קא טעין דזבנה מישראל ואיתרכס ליה שטרא אי רמי שבועת היסת על הישראל לזכות בשלו או לא והרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' טוען כתב דכוותיה אפי' אכלה כמה שנים אין אכילתו ראיה ואם לא הביא שטר תחזור השדה לבעלים בלא שום שבועה שלא תיקנו שבועת היסת אלא לישראל וכתב ה"ה ז"ל ודברים ברורים הם שאין טענת הכותי טענה להשביע עליה וכו' וזה ברור עכ"ל וכ' עוד הב"י וישראל הבא מחמת הכותי ה"ה ככותי שאין אכילתו ראיה וכ' עליו הראב"ד יש כאן שיבוש ואומר אני שאם מכרה לישראל שישבע היסת אעפ"י שבא מחמת הכותי ותמיהני דכי אמרי' נמי דס"ל להראב"ד דטוען עפ"י העד חשיבא טענת בריא ול"ש לן בין עפ"י ישראל ובין עפ"י גוי אשר פיהם דבר שוא כדאיתא התם בפ' חזקת דף מ"ה ע"ש וכמ"ש ג"כ ה"ה ז"ל הא מיהא הגוי נוגע בעדות דאפי' בישראל כה"ג לא חשיבא טענת בריא ול"ד לא"ל אבא שאתה חייב לי דס"ל להראב"ד דחשי' טענת בריא דהתם בע"כ דהאב ובנו חלוקין בעיסתן מדכ' שאתה חייב לי א"כ לא חשיב נוגע בדבר משא"כ הכא גבי גוי דאמר דזבנה מישראל לאוקמה ביד ישראל הלוקח ואי משום דאביו קרוב הוא הא ליתא דסו"ס בר הגדה הוא משא"כ גוי דלאו בר הגדה לעולם הוא לכן נלע"ד כדעת הראב"ד דהכא ה"ט דרמינן על הישראל שבועה משום דישראל הוא בא להוציא השדה מידו אחר שהחזיק בו אע"ג דאתי מחמתיה דגוי אבל בבא בטענה עפ"י עד והנתבע מוחזק בנכסיו כיון דחשי' טענת ס' לא רמי עליה שבועה ועיין לה' ת"הד סי' ש"ה ע"ש בזה גם כ' קרוב לזה אלא דהוא ז"ל לא ירד לחלק בין במקום שבא להחזיק ע"ע ולפי שיטת הרל"ם מצינו חבר להרשב"א ז"ל בתשו' הובאה בדברי מרן בב"י סי' מ"ב מחו' ח"י וסי' קפ"ה מחודשין ה' והיא ל'ו נדפסה בהגהב"י קל"א שנשאל בסרסור חפץ של ראובן