משכנות הרועים קלב

לב"ח והלוה נושה בזולתו דמוציאין מזה ונותנים לזה כמ"ש בטוש"ע ריש סי' פ"ו הגדתי היום מעשה שבא לפנינו בגוי שנושה בראובן מנה בכת"י ראובן והערל חייב לשמעון מנה והערל לא מצאה ידו לגדל פר'ע חובת שמעון כי בא עד השבר"ם ולא נמצא במכיתתו בלתי אם גוייתו וכת"י ראובן שחייב לו מנה כמדובר ואז עמד הערל ומסרו לשמעון בפני ב' עדים כשרים וקיימו הב"ד הכת"י כדחזי ואז עמד השואל ושאל אם איתיה לדינא דר"ן אע"ג דאיכא יד גוי באמצע או"ד לישראל נאמרה ולא עשה כן לכל גוי יורה המורה לצדק' ויבא שכמ"ה

זאת אשיב הנה האדון מרן בב"י ריש סי' פ"ו כתב משם תשו' הרשב"א סי' תתקס"א דהוא ז"ל ספוקי מספק"ל אי איתיה לדינא דר"ן בגוי שהנכרי לוה שא"ל תן לראובן שחייב לו שמעון מה שאתה חייב לשמ' ולא ידעתי מאי מספק"ל דהרי הריטב"א כ' בתשו' בשם רבותיו הביאה מרן בב"י ריש סי' ס"ו סי"ו דכללא כייל דכל דבר שקניינו מן התורה מהני אפי' בגוי באמצע ודר"ן דאורייתא הוא והרשב"א מרבותיו של הריטב"א ז"ל כנודע ותו דהרשב"א גופיה בח"ג הנדפס סי' קל"א והביאה מרן בב"י סי' ע"ב ס"חי וקפ"ה ס"ה דדייני' דינא דחנוני אפי' היכא דחד מינייהו גוי ע"ש והכנ"הג שם סי' פ"ו אות ד' בהגב"י כתב משם תשו' המיוחסות להרמ"ה סי' נ"ג דס"ל אפי' כשהלוה גוי איתיה לדינא דר"ן ע"ש ומצאתי בתשו' הגאונים שבס' שערי צדק בשער הד' מח' הה' דף ע"ד ע"א דפסקי' ליה דגוי התובע מישראל דמסיק ביה י' זוזי וא"ל בר ישראל לית לך גבאי אלא ה' דמתבע ליה בדיניהם עכ"ל ולענ"ד דט"ס וצ"ל בדינינו ואע"ג דאמרי' בהגוזל דף קי"ג דאם אינו חייב בדיניהם דיינינן להו כדיניהם ה"מ היכא דליכא יד ישראל באמצע אבל כשישראל באמצע דיינינן להו כדיננו כמ"ש הרמב"ן בתשו' הלזו וכמ"ש הכנ"הג בנמוקיו על הרמב"ם בפ"י מה' מלכים וכבר הארכתי לקמן במע' אות ח' מדיני חזקה סי' בס"ד ועיין מ"ש ה' המגיה לשם וכבר כתי' מאי דנלע"ד

(מא) גוי מי שיש לו שט"ח על חבירו ורוצה למוכרו לגוי אי מצי מעכב עליה הלוה דא"ל לא נשתעבדתי אלא לישראל דציית דינא ומרחמי אבל גוי דסתמיה לא ציית הוא כדאמרי' בכ"ד בגמ' ותו עמא דלא מרחמי

זאת אשיב בפ' המקבל דף כ"ח אמרי' מכר' לגוי משמתי' ליה עד דמקבל עליה כל אונסא ואוקמוה רבוותא ז"ל דה"מ היכא דמצי לזבונא לישראל בהנך דמי דיהיב ליה הגוי אבל אי לא אשכח ישראל דיהיב ליה כדיהיב ליה הגוי מצי זבין ליה לגוי ואיכא מ"ד דדוקא דשויא ארעא מה דיהיב גוי אבל אי יהיב גוי טפי מאי דשויא ואשכח ישראל דיהיב כדשויא לא מצי זבין אלא עד דקביל עליה כל אונסא ועיין בטוש"ע סי' קע"א ס' מ"א ובסמ"ע שם ונלע"ד דשניא דא דסתם חששא בעלמא דילמא אתי היזיקא מחמתיה אבל הכא בריא היזיקא חדא דסתם גוים לא מרחמי אפי' אינהו בדידהו כ"ש לישראל ותו דישראל ציית דינא לקביעות זמן ללוה ולסדר לב"ח כדת משה וישראל ועוד בה דב"ח ישר' אינו גובה אלא מן הבינונית וגוי לא ציית לדינא ועוד לישראל עבדי' שומא ואכרזתא דאי שיימוה בדמי טפי ממאי דיהבו בה בע"כ דמלוה לגבולי ארעא כדשיימו לה ותו דבישראל שומא הדרא וגוי לאו בר ועשית הישר והטוב למהדר ארעא למרא ואם כתו' בשט"ח שנשתעבד לו ולכל מוציא שטרא דנא אי הוי גוי בכלל או לא כה"ג אשכחן גבי מוכר שקבל אחריות מכל מערער שדעת ה' מהרשד"ם כיון שתלה הדבר במערער הגוי נמי מכללא קאתי וה' מוהרש"ג ס"ל דאפי' אם כתב לו מכל נברא אין הגוי בכלל כמ"ש הכנ"הג סי' קכ"ה אות כ"ה בהג"הט ע"ש ה"נ דכוותה דלא קביל עליה להשתעבד לכל מוצאו אלא אחיהו היהודי ולא לגוי א"כ כי קבל עליו כל אונסא מאי תקנתיה אכתי פשו ליה כמה הלכתא גברוותא דאיתנהו בישראל ואיתנהו בעממין וחזיתיה למרן בב"י סי' ס"ו ס"יו דמייתי לתשו' הריטב"א שנשאל המוכר שט"ח שיש לו על ישראל לגוי אם הוא מכור או לא והשיב דהוי מכור ואם הגוי אנס וכופה אותו לדון בדיני או"הע ואפשר שיבוא לו שום חיוב ואונס אסור למוכרו לו ואם מכרו לו משמתי' ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דמתייליד מחמתיה ואי ישראל הלוה זה אנס שאין המלוה יכול להוציא ממונו בדיני ישר' בזה לית דין ולית דיין שמותר לו למוכרו לגוי ונ"ל לכתחי' ולית עליה שום שמתא עכ"ל מדברי רבינו נלמוד דלא חיישי' אלא כשיבא לו שום חיוב ואונס דהוי דררא דממונא אבל משום הנך טעמי דהוה מטי ליה לא חייש אמטול הכין כי מקבל עליה כל אונס' דמתיליד מצי זבין לגוי וכדאמרי' גבי מאן דזבין לגוי ומרן בש"ע שם סכ"ה פסק סתמא דמי שמכרו לישראל מדברי הריטב"א הללו ולא גילה רז זה דבעי לקבוליה עליה כל אונסא כמ"ש הריטב"א ועדין לא ראיתי מי שנתעורר בזה ולומר דסמך עמ"ש בסימן קע"ה גבי מכרה לגוי אין זה מתקבל ואנן בדידן אי אתי לאמלוכי בודאי דאמרי' ליה דלא למזבן לבר עממין דשמע ליה דבעי מלוה לזבוני לשט' לבר עממין ואתי לב"ד לקבול עליה דלא לזבוני חזינן דאי לוה גברא דציית דינא הוא ומגביה ליה מאי דמסיק ביה מלוה וזבנה לבר עממין לא עבדו בה עובדא דייני קשישאי ז"ל לשמותיה עד דמקבל עליה כל אונסא דמתיליד ונראה דטעמא דידהו משום דמרן בח"מ לא ביאר דין זה ואינהו ז"ל בתר מרן בש"ע גרירי ומאי דנהוג נהוג ועיין להרב פמ"א ח"א סי' ס"ו ולה' מגן גבורים סי' ז"ן ולהרשב"א סי' תשס"ט והכנ"הג סי' ס"ז אות ט"ל בהגהב"י וה' דבר משה ח"ב בסי' י"ז וה' מים רבים ח"מ סי' ח' ובקו' ארעא דרבנן אות ת"ח בעיקר מכירת שטרות ושאר פוסקים שהביא הכנ"הג סי' ס"ו ואין להאריך כאן וכבר ביארתי לקמן במע' אות ש' מדיני שטרות סי' בס"ד

ואכתי פש גבן לברורי שפשוטן של דברים מוכיחין בין במוכר ישראל ש"ח שיש לו על ישראל בין במכירת גוי ש"ח שיש לו על ישראל לישראל אחר בכת"ומ כהלכת גוברין יודאין. איברא דמור"ם ז"ל שם כתב גוי שמכר לישראל ש"ח לישראל וכו' כתב וכנ"ל שנתן בדיניהם אפי' בלא כת"ומ משלם עכ"ל וגבי ישראל שמכר לגוי שתיק רב ומדברי הריטב"א מאריה דההיא דינא משמע דכד בעי ליה למעבד עבד אלא דמספק"ל אם איתיה בגוי נמי או לא ע"ש ובקנין הגוי מישראל פליגי בה אמוראי אי בכספא או במשיכה כדאית' בפ"ב דבכורות ולמ"ד גבי בהמה דלא קני אלא במשיכה א"כ עכ"ל דבעי' מסי' ומ"ה לא הגיה מור"ם בישראל שמכר לגוי אלא דלפ"ז חלוקין בעיסתן קנין גוי מישראל לקנין ישראל מגוי ועיין בסמ"ע ריש סי' קצ"ד וטור ומור"ם שם בסוף הספר: